במחירים אסטרונומיים: SpaceX משתגרת לבורסה

חברת SpaceX, שבשליטתו ובניהולו של אילון מאסק, עומדת לקראת הנפקה היסטורית השנה (בניגוד לדיבורים על ספין אופים שהיו במהלך השנים האחרונות), והשוק נערך כעת לאחת ההנפקות הגדולות והמדוברות ביותר בהיסטוריה של שוק ההון. החברה עשתה את המעבר מחברת שיגורים יזמית ונועזת לענקית תשתיות ותקשורת גלובלית בעלת חסמי כניסה כמעט בלתי ניתנים להעתקה.

החברה, ששמרה על מעמדה כחברה פרטית במשך שנים רבות, הגישה מסמכים רשמיים להנפקה בנאסד"ק, תחת הטיקר SPCX, לפי הערכות שווי של 1.75-2 טריליון דולר. ההנפקה צפויה להיות אחת הגדולות אי פעם, עם גיוס פוטנציאלי של עשרות מיליארדי דולרים, והיא משקפת את מעמדה של SpaceX כחלוצה טכנולוגית שמשנה סדרי עולם בתעשיית החלל, התקשורת והתעופה הבין פלנטרית.

מאסק, דוחף את SpaceX קדימה עם שתי מטרות מרכזיות ומשלימות: הפיכת החלל לעסק כלכלי בר קיימא ומניב והכשרת הקרקע לחזון ארוך הטווח של התיישבות אנושית על מאדים. במסמכי ההנפקה שהגישה החברה נחשף כי מאסק זכאי למענק מניות מיוחד וחסר תקדים. מענק זה כולל מאות מיליוני מניות עם זכויות הצבעה מוגברות, אשר יבשילו במידה שהחברה תעמוד ביעדים שפעם נחשבו למדע בדיוני – הגעה לשווי שוק אסטרונומי לצד התיישבות קבועה של מעל למיליון בני אדם על מאדים.

בשנים האחרונות שווי החברה הוערך במאות מיליארדי דולרים, ומדי שנה הוא טיפס באופן דרמטי, בעיקר בזכות הצמיחה העצומה של Starlink, ההתקדמות המרשימה של פרויקט ה-Starship והפוטנציאל העצום הגלום גם בפעילויות נוספות, בהן גם שילוב ה-AI במערכות החברה. כעת לקראת ההנפקה, השווי הגיע למספרים מדהימים שמוערכים בכ-1.75-2 טריליון דולר[1][2][3].

לפני מספר שנים פורסם במדור זה מאמר על החברה ,  בו צוין שלראשונה היא עקפה בשוויה את ByteDance הסינית[4] (הבעלים של טיק טוק) והפכה לחברה הפרטית היקרה בעולם. כיום ByteDance נמצאת במקום השלישי אחרי SpaceX ו-OpenAI והדירוג המשוער של החברות הפרטיות הגדולות בעולם נראה כך:

דירוג	חברה	שווי משוער
1	SpaceX	כ-1.75-2 טריליון דולר
2	Anthropic	כ-965 מיליארד דולר
3	OpenAI	כ-852-908 מיליארד דולר
4	ByteDance	כ-600 מיליארד דולר

 

Starlink – מנוע הצמיחה התזרימי:

נכון לימים אלו, מתוך כ-15,000 לוויינים פעילים במסלול סביב כדור הארץ, מעל ל-10,200 לוויינים שייכים לרשת Starlink. נתון מדהים זה ממצב את Starlink כקונסטלציית הלוויינים הגדולה בהיסטוריה, המהווה כ-65% מכלל הלוויינים הפעילים סביב כדור הארץ.

להבדיל מלווייני תקשורת מסורתיים הממוקמים במסלול גאוסטציונרי (GEO) בגובה של כ-36,000 ק"מ מעל לפני כדור הארץ, לווייניי Starlink פועלים במסלול לווייני נמוך (LEO), בגובה של כ-550 ק"מ בלבד. בשל הקרבה לכדור הארץ, שטח הכיסוי של כל לוויין בנפרד, קטן משמעותית, וזו הסיבה שהרשת נדרשת למספר עצום של לוויינים. מנגד, הארכיטקטורה הזו מאפשרת יתרונות תחרותיים רבים ביניהם שיהוי (latency) נמוך במיוחד, תקשורת אופטימלית עם מכשירי IoT ורוחב פס באיכות גבוהה. בנוסף, עלויות השיגור והמיצוב ב-LEO נמוכות משמעותית מאשר ב-GEO.

החברה ממשיכה לפרוס לוויינים בקצב מהיר באמצעות רקטות ה-Falcon 9  שלה. הדורות החדשים של הלוויינים (V2 Mini ו-V3) מציגים שיפורים טכנולוגיים קריטיים, בהם יכולות קישוריות לייזר בין לווייניות, מדחפים חזקים פי 2.4 מבעבר ועמידות מבנית משופרת. בעתיד החברה מתכוונת לשגר את הלוויינים גם באמצעות חלליות ה-Starship.

היבטים פיננסיים ותפעוליים:

נכון לרבעון הראשון ב-2026, ל-Starlink יש יותר מ-10.3 מיליון מנויים משלמים ברחבי העולם[5] (מתוכם כ-2 מיליון מנויים בארה"ב), יותר מכפול ביחס לשנה הקודמת, היא זמינה בכל שבע היבשות ובלמעלה מ-150 מדינות. הצמיחה במנויים מתורגמת ישירות לזינוק בהכנסות. בשנת 2025 הכנסות Starlink הסתכמו בכ-11.4 מיליארד דולר (כ-61% מהכנסות SpaceX כולה), עם Adjusted EBITDA של 7.2 מיליארד דולר והצפי ל-2026 הינו הכנסות של כ-15.9 מיליארד דולר ו-Adjusted EBITDA של כ-11 מיליארד דולר[6].

עם זאת, ראוי לציין כי קצב הצמיחה הריאלי, מרשים ככל שיהיה, עדיין מפגר אחר התחזיות המוקדמות והאופטימיות שפרסמה החברה בעבר. במצגת שפרסמה ב-2015 מתואר כי ב-2022 יהיו לחברה כ-20 מיליון מנויים, הכנסות של כ-12 מיליארד דולר ורווח תפעולי של כ-7 מיליארד דולר.

בסופו של תהליך, התוכנית הכוללת של החברה להשלמת מערכת Starlink בשלמותה, שואפת להגיע לקונסטלציה של 42,000 לוויינים פעילים. נכון לינואר 2026, ה-FCC (ועדת התקשורת הפדרלית של ארה"ב) אישרה לחברה להפעיל כ-15,000 לוויינים מהדור השני (Gen2), וזאת לאחר שאישרה בינואר 2026 עוד 7,500 לוויינים. SpaceX ביקשה במקור מה-FCC לאשר כ-30,000 לוויינים (עד 29,988), אך חלק מהבקשות עדיין בהמתנה או נדחו חלקית.

עד 2026 שוגרו לחלל כ-25,000-26,000 לוויינים ומערכות ע"י כלל הגורמים בעולם ואם Starlink תגיע למספרים הגבוהים שהיא מבקשת, היא לבדה תהווה חלק גדול מאוד מכלל הלוויינים שאי פעם שוגרו.

מתנגדים רבים, בעיקר אסטרונומים, מתריעים כי ריבוי כזה של לוויינים יגביר משמעותית את "זבל החלל" ואת ההפרעה לתצפיות אסטרונומיות.

נקודה נוספת שמעוררת דאגה היא שנתגלה כי לווייני Starlink פולטים קרינה אלקטרומגנטית לא מכוונת בתדרים של 110-188 MHz, כולל בתדרים המשמשים לתצפיות רדיו-אסטרונומיות. כרגע אין הנחיות ורגולציה להתמודדות עם סוג זה של קרינת לוויינים. 

גרסאות הלוויינים

הלוויינים של Starlink משוגרים כיום באמצעות רקטות ה-Falcon 9 של החברה כאמור. פרויקט Starlink עובד על פיתוח לוויינים חדשים (גרסה 2), גדולים ומשודרגים יותר, אשר ישוגרו באמצעות רקטת ה-Starship, אך לאור העובדה שה-Starship עדיין בשלבי טיסות מבחן, ממשיכים כרגע לשגר את הלוויינים באמצעות רקטות ה-Falcon 9 ובמקום לשגר את הלוויינים הגדולים יותר והמתוחכמים יותר שנמצאים בפיתוח מתקדם, הלוויינים שמשוגרים כעת הם גרסה קטנה וקומפקטית יותר, המכונה גרסה 2 מיני.

בתחילה שוגרו לוויינים קטנים יחסית (גרסה 1), ב-2021 עברו ללוויינים משופרים (גרסה 1.5) שתקשרו ביניהם באמצעות מערכת לייזר חדשה, ומ-2023 משוגרים לוויינים מגרסה משופרת ביכולות שלה (גרסה 2 מיני), ביחס ללוויינים ששוגרו בעבר ע"י החברה. גרסה 2 מיני הינה גדולה (כל לוויין שוקל כ-363 ק"ג לעומת סדרה 1.5 שם כל לוויין שוקל כ-305 ק"ג) וחזקה יותר מגרסה 1.5 והיא בעלת שיפורים בפונקציונליות וכן שיפורים המשפיעים על העמידות של הלוויין. הלוויינים מגרסה 2 מיני נושאים מדחף חדש שמייצר דחף חזק פי 2.4 ביחס למדחף שקיים בגרסה 1.5 הקודמת. בנוסף, לגרסה 2 מיני אנטנות חזקות יותר שמספקות עמידות גבוהה פי 4 מזו שהייתה לגרסאות הקודמות.

כאמור, בעתיד יש תכנית לגרסה חדשה הנקראת גרסה 2, אשר הינה גדולה יותר מבחינה פיזית מגרסאות 1.5 ו-2 מיני. גרסה זו צפויה להיות משוגרת באמצעות חלליות ה-Starship ולה פס רחב יותר לביצועים משופרים.

 

תמחור Starlink

לאורך השנים האחרונות החברה העלתה את התעריפים של Starlink בהדרגה, כאשר המחירים משתנים בהתאם לסוג הלקוח – פרטי או עסקי וכן בהתאם לנפח הגלישה ולמדינה בה הוא פועל. לצרכנים פרטיים ביתיים, עומדת עלות הציוד (הצלחת) על 349$ לצד תשלום חודשי של 55/85/130$, בהתאם למהירות הגלישה הרצויה. חבילות Roam מציעות גמישות רבה יותר עם מחירים שנעים בין 55/80/175$, בהתאם לכמות ה-GB הרצויה, ועלות ציוד שנעה בין 249-349$ (התוכנית הזולה מוגבלת ל-100 GB והתקרה אינה מוגבלת).

ללקוחות עסקיים התמחור שונה והוא מגיע בשני פורמטים. פורמט Local יכול לפעול רק במדינה בו נרכש ואילו פורמט global יכול לפעול בכל העולם. התמחור מושפע גם מכמות ה-GB הנבחרת – 50GB-2TB.

עבור כלי שיט, החברה מציעה תכנית של 160-5,000$ בחודש (נע בין 50 GB ל-1T) עם עלות ציוד שנעה בין 599-2,500$.  SpaceX אינה מספקת שירותי התקנה של הציוד, והצרכן נדרש להתקין את הציוד בעצמו.

אחד האתגרים המרכזיים בפרויקט Starlink הוא עלות ייצור הציוד (הצלחת / הטרמינל). החברה לא מפרסמת באופן רשמי את עלות הייצור המדויקת, אך הנתונים הם כדלקמן: בתחילה, עלות הייצור של הצלחת הוערכה בכ-3,000$ ליחידה. עד תחילת 2021 היא ירדה לכ-1,300$ ליחידה. בספטמבר 2023 אמר סמנכ"ל בחברה[7][8], ג'ונתן הופלר, כי החברה "כבר לא מסבסדת את החומרה". משמעות הדבר הינה שעלות הייצור של הצלחות ירדה אל מתחת למחיר המכירה לצרכן, שעמד אז על 599$, והחברה הפסיקה להפסיד כסף על כל צלחת שהיא מוכרת. אז החברה הפסיקה לספוג עלויות גיוס לקוחות גבוהה, כפי שנהגה לספוג קודם לכן. המעבר לרווחיות בייצור החומרה נחשב לאחד הגורמים המשמעותיים לשיפור ברווחיו הכוללת של Starlink, שהחל להתבטא בצורה ברורה מסוף 2023 ואילך.  מאז לא היו הצהרות נוספות סביב מחיר הייצור של הצלחות אך ברור שהעלויות ממשיכות לרדת בזכות ייצור המוני.

Starlink כחלק מ-SpaceX, והקשר שלה להתיישבות במאדים

בשנים האחרונות דובר רבות על האפשרות ש-Starlink תתפצל מ-SpaceX ותהפוך לחברה ציבורית נפרדת (Spin off). עם זאת, למרות אותם דיבורים, נראה כי SpaceX בחרה ללכת בדרך של IPO מלא של החברה, שצפוי להתממש ממש בקרוב כאשר Starlink תישאר חלק בלתי נפרד מהחברה ולא תונפק בנפרד.

Starlink היא כיום זרוע ההכנסות הגדולה ביותר והצומחת ביותר של החברה (כ-60% מהכנסותיה ב-2025), והיא מייצרת תזרים מזומנים משמעותי שמסייע במימון הפיתוח של ה-Starship וכן במימון התוכנית השאפתנית להגעה ולהתיישבות במאדים. מעבר לכך, קיים קשר טכנולוגי ישיר בין Starlink ובין מאדים שכן התוכנית העתידית כוללת הקמת רשת לוויינים נוספת של Starlink גם סביב מאדים, העונה לשם Starlink Mars, אשר תחובר עם הרשת שבכדור הארץ ותספק תקשורת לעתיד ההתיישבות.

התחרות בענף של Starlink

למרות יתרונה הטכנולוגי והמבצעי הגדול, קיימות לא מעט חברות שמתחרות או ששואפות להתחרות ב-Starlink. להלן שלוש המתחרות העיקריות במרחב ה-LEO:

• אמזון Leo (לשעבר פרויקט Kuiper)[9]: בין המתחרות הבולטות של SpaceX בתחום האינטרנט הלווייני ניתן למצוא את אמזון (AMZN), שמשקיעה מיליארדי דולרים ברשת הלוויינים שלה. אף על פי שהתוכנית המקורית הציבה יעדים שאפתניים לשנים 2025-2026, הפרויקט סבל מעיכובים משמעותיים ומתמשכים בלוח השיגורים, בעיקר של תקלות ודחיות אצל חברות השיגור שנבחרו (כמו פיצוץ השלב השני בניסוי של רקטת ה-Vulcan).

נכון להיום, אמזון נמצאת בפיגור ניכר מול המתחרות ונאלצת לעדכן את קצב הפריסה של קונסטלציית הלוויינים שלה, שנועדה להגיע בסופו של דבר לכ-3,236 לוויינים במסלול נמוך (LEO). למרות הפיגור בלוח הזמנים, אמזון ממשיכה לקדם את השירות המסחרי העתידי שלה, ואף חתמה על הסכמי שיתוף פעולה אסטרטגיים עם חברות תקשורת מובילות כמו Vodafone באירופה ו-Vodacom באפריקה, במטרה להרחיב את הרשתות הסלולריות שלהן באמצעות תשתית הלוויינים של החברה  ברגע שזו תהיה מבצעית.  

• חברה נוספת בולטת היא Eutelsat Communications (ETL)[10], אשר השלימה את מיזוגה עם OneWeb הבריטית וביססה את מעמדה כמפעילת תקשורת מובילה לאינטרנט מהיר מהחלל. החברה מפעילה כיום רשת של  654 לוויינים במסלול נמוך (LEO), לצד צי לווייני ה-GEO (מסלול גאוסציונרי) המסורתי שלה, ובכך מספקת כיסוי גלובלי מלא.

בשנת הכספים 2023-2024, Eutelsat (החברה האם) דיווחה על הכנסות של כ-1.2 מיליארד אירו, עם EBITDA מתואם של 719 מיליון אירו[11]. במבט קדימה לשנת הכספים 2025-2026, פעילות האינטרנט הלווייני ב-LEO מציגה צמיחה מהירה של כ-50% YoY ומפצה על השחיקה הכללית בתחום שידורי הווידאו המסורתיים, כאשר שולי ה-EBITDA בדוחות המאוחדים של הקבוצה מייצבים את עצמם סביב 52%. כדי להבטיח את המשכיות הפעילות הלוויינית העתידית, חתמה החברה על חוזה ענק מול Airbus לייצור של 440 לווייני LEO משודרגים נוספים.

בניגוד לחלק ממתחרותיה, החברה אינה פונה לשוק הצרכני הפרטי (B2C) והיא ממשיכה להתמקד באופן מובהק בלקוחות ארגוניים (B2B) וממשלתיים, ומציעה פתרונות מותאמים למגזרים שונים כולל תקשורת ימית, תעופה, פריסה צבאית וקישוריות באזורים מרוחקים. בניגוד לחלק ממתחרותיה (כמו Starlink), החברה אינה פונה בשלב זה לשוק הצרכני הפרטי ובשל כך, אין תמחור אחיד או ציבורי לשירות, והעלויות נקבעות בהסכמים מותאמים מול כל לקוח ושותף הפצה. צבר ההזמנות של החברה, העומד כיום על כ-3.4 מיליארד אירו, משקף את האמון והביקוש מצד בסיס הלקוחות המוסדי והממשלתי הגלובלי שלה.

• חברת הלוויינים הקנדית Telesat (TSAT)[12] אשר הוקמה ב-1969, מפעילה היסטורית צי לוויינים ב-GEO. כמענה למגמה העולמית ולדרישה הגוברת לאינטרנט מהיר בשיהוי נמוך, החברה מפתחת כיום את קונסטלציית Telesat Lightspeed, רשת מתוחכמת של לוויינים במסלול נמוך (LEO). הפרויקט ממומן במלואו בזכות חבילת מימון משמעותית של כ-2.45 מיליארד דולר קנדי מממשלות קנדה וקוויבק.

כדי להוציא את התוכנית לפועל, חתמה Telesat על הסכם מול חברת MDA Space לבניית הלוויינים, לצד הסכם שיגורים נרחב מול SpaceX,  הכולל 14 שיגורים על גבי רקטות Falcon 9, כאשר כל רקטה צפויה לשאת עד 18 לוויינים בכל סבב.

החברה שואפת להגיע לפריסה של לפחות 96 לוויינים במסלול עד סוף 2027 כדי לאפשר תחילת שירות ראשוני, כאשר היעד הרשמי לתחילת שירות מסחרי גלובלי מלא (Global Commercial Service) נקבע לרבעון הראשון של 2028.

 

שירות Direct to Cell של Starlink

שירות Direct to Cell (או T-Satellite) הוא אחד החידושים המשמעותיים ביותר של Starlink בשנים האחרונות. השירות מאפשר שימוש בטלפונים סלולריים רגילים, ללא צלחת או חומרה נוספת, לקבלת כיסוי באזורים ללא קליטה, באמצעות רשת הלוויינים ב-LEO. השירות החל להיות מסחרי ביולי 2025 בארה"ב, ומאז התרחב למדינות נוספות כמו בריטניה, אוסטרליה, קנדה, ניו זילנד, יפן ועוד.

השירות פועל בשיתוף פעולה עם מפעילות סלולר כמו T-Mobile בארה"ב ועוד חברות ברחבי העולם, הוא זמין מסחרית ביותר מ-20 מדינות, עם מעל ל-650 לווייני DTC ייעודיים שוגרו. השירות מציג צמיחה מהירה של כ-18,000–26,000 משתמשים חדשים ביום ובשלב זה הוא כולל בעיקר הודעות SMS, שיתוף מיקום, עם הרחבה הדרגתית לקול ונתונים. השירות כבר הוכיח את עצמו באסונות טבע והוא צפוי להפוך למקור הכנסות משמעותי נוסף, במיוחד באזורים מרוחקים ובשווקים מתפתחים. שיחות קוליות מלאות וגלישה חופשית באינטרנט מהיר צפויים להתווסף בהמשך.

רקטות Falcon 9, רקטות Falcon Heavy וקפסולות דרגון

כאמור במאמרים הקודמים, לצד Starlink, פעילות השיגורים המסורתית נותרה רווחית וחיונית אך הצמיחה שלה, ככל הנראה, מוגבלת, ורקטות ה-Falcon 9 ("סוס העבודה של החברה") וה-Falcon Heavy אינן הגורם ש"יזיז את המחט" בפעילות של SpaceX. יחד עם זאת, רקטות אלו אחראיות לשיגורים של לווייני Starlink וגם לשיגורי האדם לחלל שנעשו עד כה ע"י החברה. 

רקטת ה-Falcon 9 היא רקטה מסחרית רב-שימושית (גובהה 70 מטר ורוחבה 3.7 מטר) אשר משוגרת לחלל באופן תכוף כבר מ-2010 ומטיסה לחלל בני אדם. הרקטה יכולה לשאת מטען במשקל של כ-22.8 טון אל מסלול סובב כדור הארץ. לרקטה יש בוסטר רב שימושי שחוזר לנחות בכדור הארץ לאחר השיגור. בסה"כ עד סוף מאי 2026 רקטות פלקון 9 שוגרו לחלל 654 פעמים ושיעור ההצלחה של השיגורים עומד על כ-99.54% (651 שיגורים מוצלחים), הגבוה בהיסטוריית השיגורים לחלל[13].

רקטת ה- Falcon Heavyהיא גרסה גדולה יותר (גובהה 70 מטר ורוחבה 12.2 מטר) של רקטת ה-Falcon 9 (3 בוסטרים ביחד) ולה קיבולת מטען גדולה מאוד (יכולה לשאת ציוד ל-LEO במשקל של 63.8 טון מטרי. היקף הציוד שהרקטה יכולה לשאת יורד ככל שהמרחק שהיא נדרשת לטוס עולה, שכן אז היא צריכה לשאת יותר דלק). לרקטת ה-Falcon Heavy 27 מנועים (המייצרים כוח דחף שמקביל לזה של כ-18 מטוסי 747) ושני בוסטרים אשר הינם שמישים לשימוש חוזר. נכון להיום החברה יודעת להחזיר את שני הבוסטרים הצדדיים של הרקטה כמתוכנן לשימוש חוזר אך אין עדיין הבטחה להצלחה וודאית בהנחתת המאיץ המרכזי בבטחה. עם זאת, ההתקדמות המתמשכת בתחום השימוש החוזר והניסיון הרב שצברה החברה הופכים את ה-Falcon Heavy לכלי עבודה אמין ומשמעותי, גם אם הרקטה צפויה להיות מוחלפת בהדרגה על ידי ה-Starship בעתיד הלא רחוק. בסה"כ רקטת הפלקון Heavy שוגרה לחלל 12 פעמים, נכון למאי 2026. רבות מהמשימות הללו היו משימות אסטרטגיות חשובות עבור NASA.

שתי הרקטות צפויות להיות מוחלפות בהדרגה ע"י חללית ה-Starship כשזו תהיה מוכנה לשיגורים חופשיים ותאפשר עלויות שוליות נמוכות בהרבה, תדירות שיגורים גבוהה משמעותית ושימוש חוזר מלא בכל רכיבי הרקטה. בעוד שה-Falcon 9 נותרה "סוס העבודה" האמין של החברה, ה-Starship מייצגת את הדור הבא של תעשיית החלל, והיא צפויה להשתלט בהדרגה על רוב משימות השיגור, כולל פריסת לווייני Starlink בקנה מידה גדול בהרבה.

קפסולות הדרגון של החברה, המשוגרות באמצעות רקטות ה-Falcon 9, מהוות כיום את כלי השיגור המסחרי לשיגור בני אדם וציוד לחלל. הן יכולות לשאת עד 7 בני אדם לחלל ולהחזירם לכדור הארץ בבטחה. מדובר בקפסולה מתקדמת בגובה 8.1 מטר וברוחב של 4 מטר המצוידת ב- 16 מנועי Draco קטנים וחזקים. נכון למאי 2026 קפסולות הדרגון ביצעו עשרות משימות מוצלחות שכללו הובלת מאות טונות של אספקה טרייה, ציוד מדעי, ניסויים ומזון לצוות האסטרונאוטים בתחנת החלל. בנוסף, הקפסולות מבצעות באופן שוטף גם הובלה והחזרה של אסטרונאוטים אל ומהחלל.

ה-Starship

בהמשך לסקירות הקודמות שפורסמו במדור, נראה כי חללית ה-Starship היא המפתח להמשך הצלחת SpaceX והיא זו ש"מזיזה את המחט" בפעילות החברה. זהו המשתנה הגדול ביותר, בעוד שיתר הפעילויות של החברה כבר נמצאות בשלבים שונים של יציבות ורווחיות. ה-Starship מייצגת את חזית הטכנולוגיה העולמית כיום והיא הבסיס למשימות לירח (כמו למשל בתוכנית Artemis של NASA) ולחזון ההתיישבות ארוכת הטווח במאדים.

מבנה, נתונים ויכולות

המערכת מורכבת משני שלבים: הבוסטר Super Heavy והחללית Starship. בגרסאות הראשונות (V1), אורכה הכולל עמד על 121 מטרים ורוחבה עמד על 9 מטרים וכולה יועדה לשימוש חוזר. עם המעבר לגרסת Starship V2, החברה האריכה את החללית עצמה, והמערכת כולה מגיעה כעת לגובה של כ-123.1 מטרים, בעוד שהרוחב נותר זהה. המערכת כולה מיועדת לשימוש חוזר גם בגרסה זו. הגרסה העדכנית ביותר, V3, התחילה לטוס ממש לאחרונה, במאי 2026, היא הרקטה הגבוהה ביותר שאי פעם נבנתה, בגובה כולל של כ-124.4 מטרים, כשהבוסטר בגרסה זו הוגדל משמעותית.

היא מסוגלת לשאת, מעבר למשקלה ולמשקל הדלק שלה, 150-250 טונות של מטען, מכדור הארץ. במידה וכל רכיביה חוזרים לכדור הארץ היא תוכל לשאת כ-150 טון ובמידה שלא, היא תוכל לשאת עד 250 טון של ציוד, בכל שיגור. החללית נועדה לשגר לוויינים (כולל צייStarlink  גדולים), חלליות, מטענים ובני אדם לחלל בעלות שולית נמוכה בהרבה לעומת רקטות ה-Falcon 9. בשילוב של יכולת נשיאה עצומה עם יכולת שימוש חוזר מלא, הופך אותה ל-Holy Grail של תעשיית החלל.

ה-Mechazilla

החללית והבוסטר שלה כבדים מאוד (הבוסטר עצמו שוקל אלפי טונות כשהוא מלא). הצבתם על כנת השיגור, כמו גם תפיסתם עם חזרתם, מתבצעת באמצעות מערכת מנופים מקורית שפיתחה SpaceX העונה לשם Mechazilla ומכונה גם Chopsticks. למערכת זרועות ענקיות והיא תופסת את הבוסטר באוויר. המערכת רשמה הישג היסטורי באוקטובר 2024 כאשר תפסה בהצלחה את הבוסטר בטיסת המבחן החמישית, ומאז הפכה לחלק אינטגרלי מתוכנית השיגורים והנחיתות הסטנדרטית של הבוסטר, כאשר היעד הבא הוא תפיסה דומה של החללית עצמה.

החברה אינה מפרסמת מספרים רשמיים, אך נראה כי עלות פיתוח הפרויקט כבר חצתה את רף ה-5 מיליארד דולר. פרויקט האינטרנט הלווייני Starlink, שמניב לחברה הכנסות משמעותיות, הוא המממן המרכזי של הפיתוח. לדברי אילון מאסק בעבר[14], בטווח הארוך העלות השולית של שיגור Starship צפויה לצנוח לכ-10 מיליון דולר בלבד ואף פחות. עלות זולה משמעותית מכל חלופת שיגור אחרת בעולם.

אתגר מגן החום

לחללית ה-Starship מגן חום המורכב מאלפי אריחים קרמיים משושים ומצוי על דופן תחתונה אחת בלבד (belly), אשר פונה מטה בזמן הכניסה לאטמוספירה, שם הטמפרטורה מגיעה לכ-1,400-1,600°C.  מגן חום זה, עבר מקצה שיפורים נרחב לאורך טיסות המבחן. האריחים הוחלפו באריחים חזקים יותר ונוספה שכבת הגנה תחתונה ("גיבוי") למקרה של השתחררות אריח, מה שפתר את בעיות ההתכה שהתגלו בטיסות המוקדמות.

כרונולוגיית הטיסות של ה-Starship

בשיגור הראשון של ה-Starship, אשר בוצע באפריל 2023 ממתקן השיגור של החברה בטקסס, נהרסו מספר מנועים במהלך השיגור, נגרם נזק גדול לתשתיות הקרקע, החללית ובוסטר ה-Super Heavy היו אמורים להתנתק אחרי שלוש דקות של המראה משותפת אך הם לא הצליחו להתנתק והם החלו לצנוח. מסיבה זו החברה פוצצה בכוונה את הרקטה מעל למפרץ מקסיקו דקות ספורות לאחר ההמראה. במהלך טיסת המבחן הכוח שנפלט מהבוסטר יצר מכתש ענק מתחת לאזור השיגור, והעיף גושי בטון אשר נפלו בחזרה אל סביבת השיגור.

טיסת המבחן הראשונה של ה-Starship סיפקה לחברה לקחים רבים שתרמו ויצרו שדרוגים הן של הרכיבים שממריאים והן של תשתית הקרקע. לאור תוצאותיה של טיסת המבחן הראשונה, עבור טיסת המבחן השנייה, SpaceX שינתה את תהליך ההיפרדות של החללית מבוסטר ה-Super Heavy לתהליך חדש שבו החללית (החלק העליון) מפעילה את ששת המנועים שלה בעודה מחוברת לבוסטר. בנוסף למערכת ההיפרדות החדשה הותקנה גם מערכת אלקטרונית חדשה של Thrust Vector Control (TVC) עבור מנועי Super Heavy Raptor, בנוסף לחיזוקים ולשיפורים שנעשו לתשתית הקרקע של מתקן השיגור. SpaceX בנתה מערכת המבוססת מים בלחץ גבוה להגנה על משטח השיגור ועל החללית עצמה מפני הכוח העצום של 33 המנועים של הבוסטר.

בנובמבר 2023 בוצע שיגור הניסיון השני של ה-Starship ממתקן השיגור בטקסס, והוא היה מוצלח בהרבה מקודמו. התקלות שחלו בשיגור הראשון לא חזרו על עצמן. לאורך כל החלק הראשון של ההמראה, בו הבוסטר והחללית עדיין מחוברים, כל 33 המנועים של הבוסטר פעלו בהצלחה. לקראת השלב השני, החללית ובוסטר ה-Super Heavy שלה התנתקו בהצלחה, אך לאחר ההתנתקות הבוסטר איבד שליטה ולכן התפוצץ.

חללית ה-Starship המשיכה בשיגור גם לאחר ההתנתקות מהבוסטר באמצעות ששת המנועים שלה, שהחלו לפעול לאחר ההתנתקות מהבוסטר, והגבירה מהירות. החללית הגיעה למהירות של כ-28,000 קמ"ש ולמרחק של כ-150 ק"מ מפני כדור הארץ. בנקודה זו ניתק הקשר עם החללית. את השיגור השני אפשר לסכם בכך שהחברה תיקנה בהצלחה את הבעיות שנתגלו בשיגור הראשון והגיעה רחוק מאי פעם עם חללית מסוג שכזה.

במרץ 2024 בוצע ניסיון השיגור השלישי של ה-Starship ממתקן השיגור בטקסס וגם טיסה זו הוגדרה כהצלחה לאחר שהושלמו בה מספר אבני דרך מרכזיות ולאחר שהייתה מוצלחת מקודמתה. גם בטיסה זו כל מנועי הבוסטר פעלו בהצלחה וגם כאן ההפרדה בין החללית והבוסטר קרתה כמתוכנן. הפעם, החללית נכנסה לנתיב המתוכנן, בגובה של כ-150 ק"מ, ואחר כך כיבתה את מנועיה כמתוכנן (בשיגור הקודם החללית התפוצצה לפני שהגיעה לנתיב המתוכנן).

במהלך השיגור בוצעו גם בדיקות של שלוש נקודות שחשובות לחברה והן : 1. הזרמת דלק ממיכל למיכל, אתגר חשוב לשימוש בחללית לתדלוק חלליות אחרות; 2. פתיחת של דלת תא המטען (זו הייתה מרותכת בניסויים הקודמים), דבר שיאפשר להציב לוויינים במקומם ולבצע פעולות בחלל; ו-3. הפעלה מחדש של מנועי החללית אחרי כיבויים.

לאחר כניסת החללית לאטמוספרה, נותק הקשר איתה כצפוי, לאור החום ששרר, אך זה לא חודש מאוחר יותר ולמעשה הקשר עמה אבד. החללית נשרפה והתפוצצה באוויר לאחר שהצד שאינו מכוסה במגן חום התלהט יתר על המידה (היא הייתה מיועדת להתרסק בים).

ביוני 2024 בוצע ניסיון השיגור הרביעי של ה-Starship ממתקן השיגור בטקסס וזו הוגדרה כהצלחה גדולה שכן חלה התקדמות משמעותית לאור הצלחת כניסתה של החללית בחזרה לאטמוספירה וזאת למרות שאחד מ-33 מנועי בוסטר ה-Super Heavy לא פעלו כנדרש. ההיפרדות של החללית מהבוסטר התרחשה כמתוכנן (בהפרדה חמה, כלומר כשמנועי החללית נדלקים לפני שהחללית נפרדת מהבוסטר) ולהבדיל מהשיגורים הקודמים – הבוסטר הצליח לנחות במפרץ מקסיקו כמתוכנן, בנחיתה אנכית, והחללית, הפעם, בניגוד לטיסה הקודמת, לא הסתחררה, מגני החום שלה היו מצויים בתחתית, והיא הצליחה לחזור אל כדור הארץ ולצלוח להתגבר על החום הכבד בכניסה לאטמוספירה. בעת חזרת החללית, אחד מארבעת מדפי החללית נמס והתפרק. למרות זאת, החללית הצליחה להגיע אל פני הים כמעט בשלמותה והיא גם עברה למצב אנכי לפני הגעתה לים.

באוקטובר 2024 בוצע ניסיון השיגור החמישי של ה-Starship ממתקן השיגור בטקסס וגם בשיגור זה נרשמו הצלחות מרשימות שכן, קודם כל, נרשמה הצלחה בניסיון הראשון של מערכת המנופים המכונה "Mechazilla", אשר ממוקמת בטקסס, לתפוס את בוסטר ה-Super Heavy, עם חזרתו. לאחר שחזר בנפילה חופשית מגובה של כ-96 ק"מ, הפעיל את מנועיו בגובה נמוך יחסית, התייצב אנכית וביצע את הנחיתה כמתוכנן. הנחיתה ב-Mechazilla, שלא כמו נחיתות הבוסטר של טילי הפלקון 9, מאפשרת פחות נזק לבוסטר והוזלה מקסימלית של רעיון השימוש החוזר. בטיסה זו כל 33 מנועי הבוסטר פעלו כנדרש וההיפרדות של החללית מהבוסטר התרחשה כמתוכנן אף היא. מעבר לזה, נרשמה הצלחה נוספת שכן גם בניסוי זה החללית הצליחה לחדור לאטמוספירה והפעם ללא בעיה גדולה במגן החום ולאחר מכן נחתה כמתוכנן בים.

בנובמבר 2024 בוצע ניסיון השיגור השישי של ה-Starship ממתקן השיגור בטקסס וזו מעט אכזבה שכן החברה לא חזרה על תפיסת הבוסטר באמצעות מערכת ה-Mechazilla לאור בעיות שנתגלו במערכת עצמה. כל 33 מנועי הבוסטר פעלו כנדרש, ההיפרדות החמה שוב התרחשה כמתוכנן, וההתקדמות בניסוי זה הייתה שאחד ממנועי החללית הופעל מחדש בהצלחה בחלל באופן יזום. החללית שוב הצליחה לחדור לאטמוספירה באופן מצוין וזאת למרות שהוקטן מגן החום שלה וכן הצליחה לנחות כמתוכנן בים, למרות השינוי במגן החום.

בינואר 2025 בוצע שיגור שהיווה אבן דרך קריטית מאחר והחלו להשתמש בדור הבא של החלליות – V2. הדגם החדש ארוך יותר (מתנשא לגובה של 124 מטר) על מנת לאפשר קיבולת דלק גדולה יותר. בנוסף, המדפים הקדמיים העליונים, שאחראים על ההיגוי בזמן החזרה לאטמוספירה, עוצבו מחדש וכן שולבו במגן החום אריחים חזקים יותר ונוספה שכבת הגנה מתחתיהם.

כל המנועים פעלו בצורה מעולה בהמראה, ה-Mechazilla חזרה לפעול באופן מדויק, הבוסטר חזר בנפילה חופשית, התייצב אנכית מעל למשטח השיגור בטקסס וזרועות ה-Mechazilla תפסו אותו בהצלחה. החללית מגרסה V2 חדרה באופן תקין לאטמוספירה ונחתה במי האוקיינוס ההודי באופן מדויק.

במרץ 2025 נעשתה הדמיה של שיגור מטען ראשון. החללית נשאה ארבעה סימולטורים (משקולות המדמות לוויינים) כדי לבחון את מנגנון השחרור שלהם בחלל. הבוסטר פעם מצוין בהמראה. במהלך הבלימה שני מנועים שלו לא עבדו ועדיין הוא הצליח, בפעם השלישית, להיתפס באופן מושלם ע"י ה-Mechzilla. בעוד שהבוסטר הצליח לנחות כמו שצריך, החללית נתקלה בבעיות שכללו שריפה וכשל במנועים כתוצאה מדליפת דלק, אובדן שליטה וכניסה לסחרור, ניתוק קשר עם כדור הארץ, פיצוץ ופירוק באוויר, זאת מבלי שהיא הספיקה לבחון את שחרור הסימולטורים בחלל.

במאי 2025 נעשה לראשונה שימוש בבוסטר שכבר חזר מהחלל ולא בבוסטר "חדש מהניילונים" ובנוסף, החברה שיגרה 8 לווייני סימולטור בחללית. הבוסטר המריא באופן מושלם ובעת החזרה ביצע את תמרון הבלימה וההיפוך הסופי ולאחר מכן התפרק, שניות ספורות לפני הנגיעה המיועדת בפני המים. לגבי החללית, דלת תא המטען שלה לא הצליחה להיפתח בחלל ולכן לא היה שחרור של הסימולטורים שהועמסו עליה. הקשר עם החללית אבד, עקב כשל במערכת ההיגוי והחדירה, והיא התפוצצה והתרסקה.

באוגוסט 2025 הבוסטר פעם באופן מושלם וחללית ה-Starship הצליחה לעמוד במשימה הראשונה שלה והיא פריסת שמונת הסימולטורים של Starlink בחלל. לאחר מכן החללית עמדה במשימתה השנייה והיא הפעלה מחודשת שנייה של מנוע בחלל. החללית נחתה כמצופה באוקיינוס ההודי.

באוקטובר 2025 בוצע שיגור מוצלח שהיה גם השיגור האחרון של הבוסטר מדגם V2.

לפני כשבוע, במאי 2026 בוצע שיגור ראשון של החללית עם בוסטר מדגם V3. בדגם זה הגובה הכולל של החללית והבוסטר הגיע ל-124.4 מטרים, מה שמאפשר נפח מטען ודלק גדול יותר. הטיסה נחשבת להצלחה אך היא לא עברה "חלק". אחד מ-33 מנועי הבוסטר כבר בהמראה, ולאחר היפרדות החללית כבה מנוע אחד מתוך ששת מנועי הרפטור שלו. למרות אובדן המנועים השיגור התנהל באופן תקין. החללית שחררה בהצלחה 22 סימולטורים. החברה בחרה שלא לנסות לתפוס את הבוסטר עם ה-Mechazilla בגלל היותו מדגם חדש. היא העדיפה לא לסכן את ה-Mechazilla, ולכן הנחיתה את הבוסטר במפרץ מקסיקו. הנחיתה שלו לא עברה כמתוכנן והוא התפוצץ באוקיינוס ההודי.

xAI

בפברואר 2026 הודיעה החברה על עסקת מיזוג משולש הופכי שלה עם xAI לפי שווי מוערך של כ-250 מיליארד דולר לחברת הבינה המלאכותית[15]. עסקה זו מהווה שינוי פרדיגמה. זוהי דוגמה מוחשית לכך שהבינה המלאכותית מפסיקה להיות כלי נפרד ומתחילה לשמש כתשתית בסיסית, בדומה לחשמל או לאינטרנט. מאסק, ששולט באימפריה עסקית המכונה באופן לא רשמי"Muskonomy" , משלב את שאיפותיו לכיבוש החלל עם יכולות AI מתקדמות, ויוצר מערכת שיכולה לשנות את הכלכלה העולמית.

הסיבה המרכזית לעסקה היא סינרגיות בין החברות וצרכי המזומנים הגבוהים של xAI. סטארלינק, כרשת לווייניי אינטרנט גלובלית, יכולה לשמש כפלטפורמה להפצת שירותי AI. משתמשים במדבר סהרה או באוקיינוס השקט יוכלו לקבל גישה ל-Grok דרך שירותי לוויין, עם זמן תגובה נמוך בזכות הימצאותם של הלוויינים ב-LEO. בנוסף, קיימת אפשרות של שימוש בנתוני הלקוחות של סטארלינק (באישור) לאימון המודלים של xAI ולהעשירם.

מצד שני, xAI תספק ל-SpaceX כלים לבניית חוות שרתים מתקדמות, אולי אפילו בחלל, באמצעות לוויינים, כפי שחוזה מאסק. הלוויינים שיבנו דאטה סנטרים בחלל ינועו ב-LEO, בגבהים של 500-2,000 ק"מ מפני כדור הארץ, ינצלו את אנרגיית השמש לייצור חשמל וינצלו את הקור הטבעי של החלל (כ-270 מעלות צלזיוס מתחת ל-0). במידה שחלום זה יתגשם, SpaceX עשויה להפוך למתחרה של Google, AWS ו-Azure, תוך שילוב AI עם תשתיות חלל.

העסקה למעשה הופכת את SpaceX, בנוסף להיותה חברת חלל מובילה, למתחרה ישירה של Google, Meta, Anthropic, אמזון ו-OpenAI. עם AI משולב בחלל, היא יכולה להציע שירותים ייחודיים כמו ניתוח נתונים בזמן אמת ממאדים או אופטימיזציה של רשתות לווייניות. אך לצד זאת, קיים  גם סיכון מהותי הקשור בדרישה לאישורים רגולטוריים וניגודי אינטרסים מול גורמים חזקים.