התחייה המפתיעה של המפציץ B-1B Lancer: שדרוגים חדשים משנים את מאזן הכוחות העולמי

מיהי בואינג (BA)?

בשנת 2026, בעיצומה של המתיחות הגיאופוליטית הגואה, מהמלחמה המתמשכת בין אוקראינהורוסיה , דרך ההסלמה במזרח התיכון והעימותים עם איראן, ועד להתחמשות הסינית המהירה, חברת בואינג ממשיכה להיות אחת השחקניות המרכזיות בעולם התעופה והביטחון.

בואינג, שנוסדה ב-1916, ע"י ויליאם בואינג בוושינגטון, הפכה לאימפריה גלובלית עם כ-182,000 עובדים (נכון לסוף 2025) ומטה ראשי בווירג'יניה, ארה"ב. החברה פועלת בשלוש חטיבות עיקריות: מטוסים מסחריים (BCA), בטחון, חלל ובטחון (BDS) ושירותים גלובליים (BGS). בואינג מתכננת, מייצרת, מוכרת ומספקת שירותים למגוון מוצריה, ממטוסים מסחריים, דרך מטוסי קרב, לוויינים, טילים ומערכות השקה, ועד פלטפורמות חלל כמו התחנה הבינ"ל (ISS).

בואינג מהווה חלק משוק הנשלט ע"י שניים  בתחום התעופה האזרחית עם Airbus האירופאית, ומתחרה בחברות כמו לוקהיד מרטין, אחריה אנו עוקבים[1], נורת'רופ גרומן ו-RTX בתחום הבטחוני.

החברה נסחרת בבורסת ניו יורק (NYSE) בטיקר BA, ושוויה בשוק כיום הינו כ-181 מיליארד דולר, עלייה של כ-40% משנת 2025, בעיקר הודות לחוזים צבאיים חדשים והתאוששות ממשברי העבר.

בשנים האחרונות, בואינג התמודדה עם אתגרים כבדים כמו משבר ה-737 Max (שגרם להשבתת מטוסים ולהפסדים של מיליארדים), מגפת הקורונה שהקטינה את הביקוש למטוסים מסחריים, ושביתות עובדים ממושכות. למרות זאת, בשנת 2025 חלה נקודת מפנה והחברה חזרה לרווחיות שנתית ראשונה מאז 2018, עם הכנסות של כ-89.5 מיליארד דולר, רווח נקי של כ-2.24 מיליארד דולר וצבר הזמנות שהגיע לשיא של כ-682 מיליארד דולר[2], וכולל למעלה מ-6,100 מטוסים מסחריים.

לאור המצב העולמי, ובמיוחד לאור העימותים במזה"ת (כולל המלחמה בעזה מאז אוקטובר 2023, המלחמה מול חיזבאללה, ההפצצות באיראן ובעיראק והמלחמה עם איראן), נתמקד בחטיבת הבטחון של בואינג, שמהווה כשליש מהיקף פעילותה. כמו סקטור הבטחון כולו, שנסק בשנה האחרונה, חטיבה זו נהנית מהגדלת תקציבי הבטחון הגלובליים, במיוחד תחת הממשל השני של טראמפ (מאז ינואר 2025), שחתם על צווים נשיאותיים להעדפת ייצור מקומי ומכירות נשק אמריקאי. בואינג מייצרת פלטפורמות קריטיות כמו מטוסי הקרב F/A-18 Super Hornet[3], מטוסי התדלוק KC-46 Pegasus, מטוסי הסיור P-8A Poseidon ופצצות חודרות בונקרים כמו ה-GBU-57 (MOP)[4] שמסוגלת לחדור בפגיעה אחת לעומק של 61 מטרים, ובמספר פגיעות, אפילו יותר מכך. המצב באיראן משפיע על בואינג. מטוסי ה-F/A-18[5][6] משמשים את ארה"ב בתקיפות באיראן ופצצות ה-GBU-57, שהן למעשה הפצצות הלא גרעיניות הכבדות ביותר של ארה"ב, שימשו בהשמדת אתרים גרעיניים[7] באיראן. כל פצצה כזו שוקלת כ-13.6 טון והיא מוטלת רק ממפציצי B-2 Spirit. יש לומר שעד ההתקפות על איראן, ע"י ארה"ב וישראל, נעשה שימוש בפצצות אלו רק באימונים. השימוש התכוף מביא לחוזים חדשים למילוי מלאים, ואלו מגבירים את ההכנסות של החברה.

קשר נוסף של בואינג למלחמה הוא דרך מטוסי ה-F-15IA המפורסמים שלה, שמיוצרים במיוחד עבור ישראל ומבוססים על ה-F-15EX האמריקאי, עם שדרוגים משמעותיים ביניהם מכ"מ חז', יכולת נשיאת עד 13–14 טון חימוש, טווח ארוך מאוד, מערכות אלקטרוניות מתקדמות להישרדות בשטח אויב צפוף ויכולת ביצוע תקיפות עומק עם פצצות מדויקות כמו JDAM, ו-SDB וגם פצצות כבדות יותר. ה-JDAM הן ערכות ההנחיה המדויקת של בואינג, שהופכות פצצות "טיפשות" (לא מונחות) לפצצות מדויקות במיוחד. בואינג נהנית מביקוש עצום מישראל ל-JDAM מאז אוקטובר 2023.

חטיבת הבטחון של בואינג

חטיבת סקטור הבטחון של החברה (BDS) ייצרה כ-30.4% מהכנסות בואינג (27.2 מיליארד דולר ב-2025, עלייה של כ-14% ביחס ל-2024), לעומת 46.4% שמגיעים מהחטיבה המסחרית (41.5 מיליארד דולר) ו-23.4% שמגיעים מחטיבת השירותים הגלובליים (20.9 מיליארד דולר). ברבעון הרביעי של 2025, ההכנסות בחטיבה זו זינקו ל-7.4 מיליארד דולר (עלייה של כ-37% ביחס לרבעון המקביל אשתקד), בעיקר הודות לחוזים חדשים הקשורים להתחמשות המואצת של צה"ל וחיל האוויר האמריקאי[8]. נראה כי המגמה תמשיך גם אל תוך 2026 לאור המצב הנוכחי בעולם.

המלחמה בעזה ובאיראן הגבירה את הביקוש לנשק אמריקאי, במיוחד למטוסי קרב ולפצצות מדויקות ומערכות כמו מערכת החץ, שלבואינג יש חלק בה, כשותפה עם IAI.

בואינג אינה מפרסמת נתונים מפורטים על הכנסותיה הישירות מהמבצעים מאז ה-7/10 (המלחמה בעזה, המלחמה מול חיזבאללה, ההפצצות בתימן ובעיראק והעימות מול איראן), אך ההשפעה ברורה - בין אוקטובר 2023 לאוקטובר 2025, החוזים עם ישראל (דרך Foreign Military Sales – FMS) הגיעו לכ-26.7 מיליארד דולר[9], עם חלק ניכר לבואינג. קיימת עלייה בביקוש לנשק מדויק, למטוסי קרב ולמערכות הגנה.

אך עם זאת, ניתן לראות השפעה ברורה דרך הייצור הבטחוני שלה ודרך החוזים הגדולים של ארה"ב מול ישראל.

איך החברה ביחס ללוקהיד מרטין ו-RTX, מתחרותיה בתחום הבטחון?

בשנה האחרונה המשיך סקטור הבטחון לצמוח בקצב מהיר, אך בהשוואה ללוקהיד מרטין ול-RTX, בואינג עדיין ממוצבת כשחקנית פחות דומיננטית בצד הבטחוני הטהור ומתמודדת עם תחרות קשה מולן.

לוקהיד מרטין, שדיווחה על מכירות של כ-75 מיליארד דולר ב-2025, נהנית ממובילות ברורה בפלטפורמות קרב מתקדמות, ובראשן מטוס ה-F-35 Lightning II, שתרם כ-27% מהכנסותיה[10]. במקביל, החברה ממשיכה לחזק גם את תחום ההגנה האווירית, עם הרחבה משמעותית מתוכננת של קיבולת הייצור של מערכת יירוט הטילים Thaad, שמכ"מים שלה נפגעו ע"י ההפגזות האיראניות לאחרונה, לאור הסכמים שנחתמו מול הפנטגון.

RTX היא חברה עם הכנסות של כ-88.6 מיליארד דולר ב-2025[11], והיא נהנית מחשיפה מהותית הן לביטחון (כ-49% מההכנסות) והן לתעופה האזרחית, אך יתרונה היחסי בולט במיוחד בתחום החימוש המדויק וההגנה האווירית באמצעות Raytheon, יצרנית טילי ה-Tomahawk (בהם נעשה שימוש רב במערכה באיראן) ומערכות נוספות, שבגינן הוכרזו לאחרונה מהלכי הרחבת ייצור.

בואינג מנגד, רשמה ב-2025 הכנסות של כ-27.2 מיליארד דולר מחטיבת הבטחון (כ-30% מהכנסותיה הכלליות שעומדות על כ-89.5 מיליארד דולר), עם צבר הכנסות (שיא) של כ-85 מיליארד דולר[12], אך מוקדי החוזקה שלה שונים משל השתיים האחרות. היא מתמקדת במטוסי תדלוק, במסוקים, במטוסי קרב ובתוכניות אוויריות גדולות ולא מובילה באופן מובהק בתחום הטילים המתקדמים או החמקנות. במובן זה, היתרון של בואינג אינו בא לידי ביטוי בעוצמה ביטחונית טהורה כמו אצל לוקהיד מרטין, וגם לא בחימוש המדויק כמו אצל RTX, אלא בשילוב בין פעילות ביטחונית משמעותית ובין חשיפה גדולה להתאוששות בתעופה המסחרית. לכן, בתקופות של הסלמה ביטחונית, המניה עשויה ליהנות פחות ממתחרותיה הביטחוניות המובהקות, אך מנגד, בתקופות של נורמליזציה וצמיחה אזורית, דווקא הפיזור בין בטחון ובין תעופה מסחרית עשוי להפוך ליתרון של החברה.

אם נביט על הנתונים הפיננסיים של החברות ועל מכפילי הרווח בהם הן נסחרות, אפשר לומר שנכון למרץ, בואינג נסחרת במכפילים גבוהים משמעותית מאלו של השתיים האחרות, ביחס לרווחיות של 2025. מכפיל הרווח של בואינג הינו כ-86 בעוד שמכפיל הרווח של RTX הינו כ-42 ומכפיל הרווח של לוקהיד מרטין הינו כ-30. כאן חשוב לומר שאצל בואינג מכפיל הרווח פחות מייצג משום שרווחי 2025 הושפעו באופן מהותי מרווח חד פעמי של כ-9.6 מיליארד דולר, ממכירת חלק מפעילות Digital Aviation Solutions ולכן, בניגוד ל-RTX וללוקהיד מרטין, בהן מכפיל הרווח משקף יחסית טוב את רווחיות הליבה, אצל בואינג מדובר בנתון שאינו מייצג נכונה את הרווחיות העתידית.

אפשר גם להסתכל על מכפיל ה-EV/EBITDA וגם שם נראה שבואינג יקרה ביחס לשתי החברות. גם כאן ה-EBITDA שלה עדיין לא יציבה ומושפעת משנות המשבר וההתאוששות, בעוד ששתי החברות האחרות מתומחרות כמו חברות ביטחוניות גדולות עם רווחיות מבוססת. בואינג, בניגוד לאחרות, מתומחרת יותר על בסיס ציפייה לשיפור עתידי בפעילות האזרחית ובפעילות הביטחונית שלה.

 

חברה	2024A הכנסות	2025E הכנסות	2026E הכנסות	2027E הכנסות
Boeing	66.5	89.5	97.7	111.8
Lockheed Martin	71	75	79	82.9
RTX	80.7	88.6	93.4	99.6

 

חברה	2024A EBIT	2025E EBIT	2026E EBIT	2027E EBIT	2024A EBITDA	2025E EBITDA	2026E EBITDA	2027E EBITDA
Boeing	-10.7	4.3	3.7	7.4	-8.9	6.2	4.9	9.2
Lockheed Martin	7	7.7	9.6	10.1	8.6	9.4	11.3	11.7
RTX	10.2	11.4	12.3	13.6	14.5	15.8	15.8	17.1

 

חברה	2024A רווח נקי	2025E רווח נקי	2026E רווח נקי	2027E רווח נקי	שווי שוק נוכחי	מכפיל רווח 2026	מכפיל רווח 2027
Boeing	-11.8	1.9	2.1	5.4	165.9	77.8x	30.7x
Lockheed Martin	5.3	5	6.9	7.3	113.8	16.5x	15.6x
RTX	4.8	6.7	7.7	8.8	224	29.2x	25.5x

איך בואינג קשורה לחזרתו של "העצם" לכותרות?

בימים אלה, כשהמתיחות העולמית שוברת שיאים, ממשברים מתמשכים במזה"ת דרך ההתעצמות הצבאית של סין ורוסיה ועד למלחמה שנפתחה נגד איראן, חוזר המפציץ האסטרטגי האמריקאי של בואינג, B-1B Lancer, המכונה "העצם" (The B-one), לתפקיד חשוב בשדה הקרב המודרני. מפציץ על-קולי זה, שתוכנן במקור לתקופת המלחמה הקרה, עובר כיום מהפכה טכנולוגית שמעניקה לו יכולות חדשות ומפתיעות. לפי סרטון מערוץ היוטיוב "Jet Insight"[13], השדרוגים הללו, שממומנים בשנת 2026 בתקציב של כ-50 מיליון דולר, הופכים את ה-B-1B ל"מפלצת טילים" שמסוגלת לשאת עד 36 טילים, כולל טילים היפרסוניים, אשר מעניקים לארה"ב יתרון לחימתי משמעותי ומבטיחים שהשימוש במטוס זה יימשך בעשור הקרוב למרות התוכניות הקודמות לגנוז אותו.

מעבר להיבט הצבאי, לשדרוגים הללו יש גם השפעה על מניית בואינג ועל החטיבה הביטחונית שלה. בואינג מובילה את פרויקט השדרוגים של "העצם" ומפתחת אותם בעצמה, רואה זינוק במניותיה הודות לחוזים ממשלתיים בשווי מיליארדים וחוזה זה הינו אחד מהם. בנוסף לחוזה לשדרוג ה-B-B1 שהינו בהיקף של כ-50 מיליון דולר[14], בואינג חתמה על חוזי ענק.

ההיסטוריה והפיתוח של "העצם":

ה-B-1B Lancer פותח בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 ע"י חברת Rockwell International אשר הינה היום חלק מבואינג, כחלק ממאמצי ארה"ב להתמודד עם האיום הסובייטי במלחמה הקרה, כדי להחליף את ה-B-52[15]. המטוס תוכנן כמפציץ על-קולי בעל כנפיים מתכווננות, שמאפשרות לו להגיע למהירות של מאך 1.25 (כ-1,530 קמ"ש), עם טווח טיסה של כ-9,400 ק"מ ללא תדלוק אווירי וכושר נשירת מטען של 75,000 פאונד (כ-34 טון). המטרה המקורית הייתה חדירה למרחב האווירי של האויב תוך נשיאות נשק גרעיני, תוך שילוב הכוח של ה-B-52 עם המהירות של מטוסי קרב.

עם זאת, לאחר סיום המלחמה הקרה והחתימה על הסכמי הפחתת נשק כמו ה-New START בשנת 2010, הוסרו יכולותיו הגרעיניות של ה-B-1B, והוא הוסב למשימות קונבנציונליות בלבד. כיום, עם 45 מטוסים פעילים (מתוך 104 מטוסים שיוצרו), ה-B-1B משמש כ"משאית פצצות"(bomb truck)  בעלת יכולת נשיאת מגוון רחב של נשקים.

המפציץ השתתף במבצעים צבאיים רבים, ביניהם הפצצות בעיראק ב-1998, פעילות באפגניסטן במשך כ-20 שנה, הפצצות בסוריה ב-2018 וכן משימה ארוכה של כ-34 שעות ב-2023 מבסיס דייס בארה"ב לעיראק ולסוריה. בנוסף, לאחרונה, כחלק מהמלחמה נגד איראן, שלושה מטוסי B-1B הפציצו אתרי טילים בליסטיים ומבני פיקוד איראניים, תוך ניצול יכולת נשיאת הנשק שלהם והוכיחו את עמידותם במשימות ארוכות טווח, עם תדלוק אווירי שמאריך את טווחם ללא הגבלה כמעט.

ה-B-1B מצויד בארבעה מנועים המאפשרים לו טיסה נמוכה והימנעות ממכ"ם אויב וכן רדאר סינתטי לניווט מדויק. כושר הנשיאה הפנימי שלו כולל שלושה תאי נשק, שמאפשרים לו לשאת 24 טילי JASSM-ER בעלי טווח של 600 מייל ימי (כ-1,110 ק"מ), או 31 טילים היפרסוניים מסוג AGM-183. עם השדרוגים החדשים, כושר הנשיאה גדל ל-36 טילים.

למרות הישגיו, סבל ה-B-1B מבעיות תחזוקה חמורות. המטוס דרש כ-48 שעות תחזוקה עבור כל שעת טיסה, דבר שהוביל להשבתת 17 מטוסים ב-2021. חיל האוויר האמריקאי תכנן להוציא אותו משירות לטובת ה-B-21 Raider החדש עד אמצע שנות ה-2030. אך עיכובים בייצור ה-B-21 וגילויים הנדסיים חדשים בדבר היכולת לשדרג אותו, שינו את התכנון המדובר.

תכנית BEAST לשדרוג המטוס (B-1 Embracing Agile Scheduling Team), שהחלה ב-2023, משדרגת 22 מטוסים ומביאה גם להוזלה משמעותית, שכן עלות של שעת טיסת B-1B הינה כ- 63 אלף דולר, בעוד שעלות שעת טיסה של ה-B-52 הינה כ- 72 אלף דולר[16] ושל ה-B-2 היא כ-135 אלף דולר[17].

השדרוגים ב"עצם"

מהנדסי בואינג פיתחו "מתלים מודולריים להתאמת מטען" (LAMP), שמאפשרים להפעיל מחדש שש נקודות חיצוניות להצמדת נשק, אשר בוטל השימוש בהן בעקבות ההסכמים הבינלאומיים. כל נקודה כזו מסוגלת לשאת כ-7,500 פאונד (כ-3.4 טון), מה שמגדיל את כושר הנשיאה של המטוס מ-24 טילים בפנים המטוס, ל-36 טילים בסך הכול, כולל גם טילים היפרסוניים.

למי שלא מכיר[18] - מדובר בנשק מאוד חכם ומתקדם, שצריך לטוס במהירות של לפחות 6,000 קמ"ש. כל נשק בליסטי הוא היפרסוני ולכן העניין הוא לא רק המהירות. העניין הוא ההתמודדות מול טילים היפרסוניים מתמרנים – טילים שלא נעים במסלול קשתי ושניתן לחזות את התקדמותם. הם נעים במסלול לא אחיד שקשה לחזות אותו ולכן גם מערכות יירוט הטילים עשויות לפספס אותו יותר מטווח הפספוס הרגיל.

תקציב חיל האוויר האמריקאי לשנת 2026 כולל 50 מיליון דולר עבור תוכנית זו, הכוללת בדיקות במנהרות רוח, סימולציות ממוחשבות ושדרוגי תוכנה. כתוצאה מכך, יוכל ה-B-1B לשאת עד 31 טילי AGM-183 היפרסוניים (במהירות של מעל מאך 5), 12 טילי נ"מ ארוכי טווח נגד ספינות (LASM)  או 36 טילי JASSM-ER בעלי טווח של 600 מייל ימי. יכולות אלה מאפשרות לייצר שיגור המוני של טילים שקשה ליירט, נגד קבוצות של נושאות מטוסים או נגד מערכות הגנה אווירית. שדרוגים נוספים כוללים עם שדרוגים של הקוקפיט להשתלבות ברשתות קרב.

נראה כי לא מדובר בסתם שדרוג אלא באירוע משמעותי. לדברי סא"ל סקוט פונר, מפקד טייסת הניסוי 419 "המתלה החדש מאפשר למטוס לשאת נשקים שונים בתצורות מגוונות. הגמישות הזו פותחת אפשרויות לשחרור נשק חדשות שלא היו אפשריות קודם"[19]. השדרוגים הללו ממלאים את המצב בו מפציצים ישנים היו מושבתים בעוד שייצור ה-B-21 התעכב. ה-B-1B לא נהיה "צעיר יותר" ולא הופך לחמקני. אבל באמצעות שינוי תפיסת ההפעלה שלו (מחדירה לשיגור מרחוק), והוספת יכולת נשיאת חימוש חיצונית מודולרית שמגדילה נפח אש לכל גיחה, הוא מאפשר לארה״ב כושר תקיפה משמעותי גם בתקופת ביניים עד התבססות הדור הבא.

לסיכום

חברת בואינג היא אחת החברות החשובות והמשמעותיות בעולם שכן, מעבר לתרומתה לתעשייה האמריקאית הכללית ולתעשיית התעופה העולמית, יש לה תפקיד משמעותי בייצור מטוסים ונשק המשפיעים על יכולות חיל האוויר האמריקאי והישראלי ועל תוצאות המלחמה באיראן. יחד עם זאת, אם משווים אותה למתחרותיה הבולטות, נראה שבתחום הבטחוני, הן חזקות ממנה – גם בהיקף המכירות וגם בחדשנות שלהן.

עיקר הכנסות החברה אינו נובע מהחטיבה הביטחונית, אך חטיבה זו תרמה כשליש מהכנסות החברה בשנים האחרונות. בדומה לחברות ביטחוניות רבות, היא מושפעת מהמצב הביטחוני העולמי, והשפעה זו ניכרת גם בשווי החברה. במקביל, חשיפתה הגבוהה של החברה לסקטור המסחרי מאפשרת לה פעילות נרחבת גם בתקופות של יציבות יחסית.