לכידת פחמן דו חמצני ואחסונו – מאמר המשך

מאמר זה הינו מאמר המשך למאמר שפורסם ביולי 2022 המסכם את החידושים שחלו מאז בתחום לכידת הפחמן ואחסונו (CCS – carbon capture and storage) - ראו בקישור:

https://www.yl-invest.co.il/articles/item/112/

קצב התחממות כדור הארץ מתגבר מאז החלה המהפכה התעשייתית. לפני המהפכה התעשייתית, גזי החממה הגיעו לאטמוספירה בעיקר מפעילות טבעית והריכוז שלהם היה יחסית קבוע. מתחילת המהפכה התעשייתית, ריכוז גזי החממה החל לעלות בקצב מהיר. לפי דו"ח האקלים של הארגון המטאורולוגי העולמי^[הערה], שנת 2023 הייתה השנה החמה ביותר ב-174 שנות המדידה, ועליית הטמפרטורות הובילה לאובדן של מיליון קמ"ר של קרח ארקטי בשנה האחרונה. הדו"ח הצביע על  טמפרטורה עולמית ממוצעת ב-2023 אשר גבוהה ב-1.45 מעלות מהממוצע בעידן הטרום תעשייתי בין 1850-1900. הדבר לא השתנה עם תחילתה של 2024. ינואר 2024 היה הינואר החם ביותר שתועד. פברואר ומרץ המשיכו עם אותה מגמה.

התופעה שגורמת להתחממות הגלובלית נקראת "אפקט החממה". גזי החממה שבאטמוספירה כולאים חום בכדור הארץ ולא נותנים לו לצאת לחלל. ככל שריכוז גזי החממה עולה, יותר ויותר חום נכלא בכדור הארץ וכך עולה הטמפרטורה בו. ללא גזי החממה, הטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ הייתה מינוס 18 מעלות צלזיוס, כך שבני האדם לא היו יכולים לחיות בכדור הארץ ללא אפקט החממה.

קיימים גזים רבים באטמוספירה וביניהם פחמן דו חמצני (CO₂), חנקן דו חמצני, מתאן, אוזון, אדי מים, חמצן דו חנקני ועוד. מאז המהפכה התעשייתית, חלה עליה משמעותית בריכוז הפחמן הדו חמצני באטמוספירה, מה שגרם לכליאתו של יותר חום ולמעשה, למעט אדי המים אשר באטמוספירה, ה- CO2 הוא הגז המשפיע ביותר על אפקט החממה. כמו כן, הגברת פליטות ה- CO₂, יחד עם כריתת יערות מאסיבית, תרמו מאוד לשינויי האקלים בכדור הארץ.

דוחות ה-IPCC בשנים האחרונות טוענים כי יש להגביל את ההתחממות הגלובלית כך שלא תעלה על 1.5 מעלות^[הערה] צלזיוס, ביחס לטמפרטורות ששררו לפני המהפכה התעשייתית עד לסוף המאה, מפני שעלייה של 1.5-2 מעלות צלזיוס תגרור השלכות קטסטרופליות על החיים בכדור הארץ. בפועל ניתן לומר שאנחנו כמעט כבר שם. מדינות רבות חתמו על הסכם פריז ב-2016 והתחייבו להפחית פליטות.

הגבלת ההתחממות הגלובלית ל-1.5 מעלות צלזיוס מעל הרמות הטרום-תעשייתיות תחייב הפחתה משמעותית בפליטת גזי חממה בכל המגזרים. בנוסף למעבר לייצור אנרגיה בשיטות "ירוקות", לדברי מומחים, יש להפחית כ-10 מיליארד טון של CO₂ מהאטמוספירה עד 2050 בכדי לשמור על טמפרטורה תקינה. הדרך הקלה ביותר לצמצום ה- CO₂שבאוויר הוא נטיעה של יותר ויותר עצים, אך במקרה הנוכחי, נטיעת עצים לא תספיק, בעיקר מפני שאין מספיק עצים ומפני שהשטחים הקיימים לנטיעת עצים כיום, לא יספיקו בכדי להסיר 10 מיליארד טון של CO₂ מהאטמוספירה בזמן כה קצר.

נכון להיום, הצליחו בעולם להוציא לצמיתות עשרות אלפי טונות של CO₂, כמות נמוכה מאוד ביחס לנפח העצום שיש להפחית בפרק זמן קצר כל כך. סביר להניח שהפתרון למצב זה משלב מספר טכנולוגיות ושלא מדובר בפתרון אחד ויחיד לבעיה. בנוסף, הטכנולוגיות הללו חייבות להיות זולות ככל הניתן וכיום רובן עדיין יקרות.

על כן, בין סל הפתרונות המוצעים, הולך ומתפתח שוק טכנולוגי חדש – שוק לכידת הפחמן הדו חמצני ואחסונו - CCS (אחסון CO₂ נמצא במחקרים כדבר בטוח). בשנים האחרונות הושקעו בו מספר מיליארדי דולרים וגם ממשל ביידן התחייב להשקיע בו סכומים לא מבוטלים. משכך, צצות חברות נוספות העוסקות בתחום ומחפשות שיטות זולות המספיקות לפתרון הבעיה.

בעוד שרוב הסטארטאפים התקשו לגייס הון מאז 2022, חברות המתמקדות בלכידת CO2 ואחסונו, היו חריגות בנוף ורק ב-2023 ראינו גיוסים בהיקף של למעלה מ-2.2^[הערה] מיליארד דולר לתחום. בין המגייסות לאחרונה אפשר לראות את Svante, Loam Bio, Charm Industrial, CarbonCure, Patch Technologies, Carbon Direct, Mast Reforestation, Carbon America, Ebb Carbon, Mombak, Nori, Supercritical, Evergrow, Pond Technologies, Heirloom, Captura, Undo, RepAir, Plantd, Aqualung, Climate Valute Solutions, Carbonfuture, Paebbl, Nuada, Klim, Lithos Carbon, Capture6, Carbon Re, Skytree, CollectiveCrunch, Mission Zero, Ion Clean, Infinium, Amogy, CarbonOrO, Impact Bioenergy, ViridiCO2, Concrete4Change, Eerthbanc, EcoLocked, clearing zero carbon, Algiecel, InPlanet, NeoCarbon, Klimate, Mars Materials, MAA'VA ועוד. בנוסף לכך ראינו מיזוגים ורכישות בתחום – לדוגמה רכישת Denbury ע"י ענקית הנפט אקסון מוביל תמורת 4.9 מיליארד דולר.

כיום פועלים בארה"ב 15 מתקני CCS. יחד הם לוכדים 0.4% מהפליטות המדינה. 121 מתקנים נוספים נמצאים בבנייה או בפיתוח בארה"ב ואם כולם יושלמו, הם ילכדו יחד כ-3% מפליטות המדינה. כחלק מאג'נדת ההשקעות של ביידן, משרד האנרגיה האמריקני הודיע באוגוסט האחרון על השקעת עד 1.2 מיליארד דולר לפיתוח שני מתקני לכידת אוויר (אשר בו מופרד ה- CO₂) בקנה מידה מסחרי בטקסס ובלואיזיאנה. מתקנים אלו הינם הראשונים בקנה מידה זה בארה"ב. יחד, הם צפויים להסיר יותר מ-2 מיליון טון של CO₂ מדי שנה מהאטמוספירה - שווה לפליטה השנתית מכ-445,000 רכבי ICE.

ההחלטה הזו מגיעה אחרי שבעבר כבר הוחלט על השקעות של מיליארדים בתחום ע"י הממשלה, למרות שנכון להיום, הפעולה הינה יקרה, אינה משתלמת לביצוע עבור חברות פרטיות וכן הקמה של מפעל כזה בצמוד למפעל מזהם קיים, פוגעת בתפוקה של המפעל הקיים. יחד עם זאת, קיים צפי שבמהלך השנים המחיר ירד והתפוקות ייפגעו פחות באופן מגמתי עד שנגיע למצב בו יהיה משתלם לחברות פרטיות להקים מתקני לכידת פחמן בעצמן. כעת, נראה שהחלטות כאלו של הממשלה, מדגישות, ככל הנראה, שלמרות העלות הכבדה, כדאי לממשלות להתמודד עם לכידה ואחסון של CO₂ מאשר עם התוצאות של חוסר מעשה אל מול המצב הקיים.

לפי דו"ח AR6 של IPCC ^[הערה]ממרץ 2024, CCS הינה קריטית עבור מגזרים מסוימים כמו החשמל, המלט והכימיקלים אך היישום שלו בתעשיות אלו עדיין בחיתוליו, זאת בניגוד לתעשיות הנפט והגז (בשלבי ההפקה והעיבוד), שם היישום בוגר יותר ופשוט ליישום. בדו"ח זה מופיעים 4 מסלולים להגעה לאותו יעד של התחממות ל-1.5 מעלות צלזיוס מימי טרום התיעוש וב-3 מהמסלולים יש שימוש ניכר ב-CCS, עם לכידה של בין 350-1200gt באמצעות CCS במאה הזו. התרחיש הרביעי, אשר אינו משתמש ב-CCS דורש את השינוי הקיצוני ביותר בהתנהגות האנושית, דבר אשר פחות סביר שיקרה. בנוסף, לפי אותו דו"ח, תחומים מזהמים כמו תעופה, ספנות ותעשיות כימיות, אשר אחראים על פליטות שיוריות גבוהות מאוד, מצריכים CDR, כלומר לכידה ואחסון של CO₂ ישר מהאוויר.

בשנים האחרונות, בני האדם פולטים לאטמוספירה כ-37 מיליארד טון של CO₂ בשנה. כדור הארץ סופג בערך מחצית מכמות זו ומעביר את ה- CO₂ לאוקיינוסים, לצמחים ולקרקעות. כדי לבטל את פליטת ה- CO₂, האנושות צריכה להיפטר מכ-20 מיליארד טון של CO₂ מדי שנה. אם נעשה זום ל-2050, ונעריך בצורה שמרנית את קצב לכידת ה- CO₂תוך התחשבות בקצב פליטות הפחמן (שעומד כיום על כ-37 מיליארד טון בשנה) ותוך התחשבות בירידה הצפויה בקצב הפליטות, נצטרך להיות בקצב לכידת CO₂ של כ-5 מיליארד טון בשנה. לפי עלות עתידית (בתקווה) של 100$ לטון (העלות היום הינה גבוהה בהרבה), מדובר בשוק גדול של 500 מיליארד דולר מדי שנה.

בשנים האחרונות, חברות טכנולוגיה מובילות התחייבו להשקיע סכומים לא מבוטלים בחברות שעוסקות בלכידת CO₂ מהאטמוספירה ובמציאת פתרון אחסון עבורו. בין החברות המוכרות אפשר לראות את  Stripe שחלה בהשקעות בתחום עוד ב-2020 והשקיעה בתחילה מיליון דולר בארבע חברות שעוסקות בתחום - Climeworks, CarbonCure, Charm ו-Project Vesta. לאחר מכן Stripe התחייבה להשקיע עוד 14 מיליון דולר והשקיעה בעשר חברות נוספות  - Eion, Sustaera, 44.01, Running Tide, Heirloom, CarbonBuilt, Seachange, ebb, Mission Zero ו-The future forest company. באפריל 2022, Stripe חברה עם Alphabet, Meta, Shopify ומקינזי והן הקימו יחד תאגיד בשם  ^[הערה]Frontier, אשר התעתד במועד ההקמה להשקיע עד 2030 כ-925 מיליון דולר במגוון חברות שעוסקות בלכידת CO2 ולשפר את ביצועיהן. כיום חברות ב-Frontier גם Autodesk, H&M, JPMorgan ו-Workday. כיום ההתחייבויות להשקעה של Frontier כבר עברו את רף המיליארד דולר והסכום ימשיך לעלות. השאיפה של התאגיד כרגע היא להגיע מ-deployment של מיליארד דולר על פני מספר שנים ל-20 מיליארד דולר בשנה עד ל-2030 ולמאות מיליארדים בסה"כ בשנים הקרובות.

תאגיד ^[הערה]Frontierהשקיע עד היום בחברות CCS כ-170 מיליון דולר, מתוכם 111.2 מיליון דולר אחרי אפריל 2023 (כלומר, בשנה האחרונה) וחתם על חוזים ללכידתם של 357,083 טון של CO₂, מתוכם 237.4 אלף טון מאפריל 2023. בין השקעות התאגיד 10 חברות העוסקות בלכידת CO₂ מהאוויר, 8 חברות העוסקות בספיחת CO2 משופרת, 7 חברות העוסקות בסילוק ואחסון ב-Bio-oil, 3 חברות העוסקות בהסרת CO₂ מהאוקיינוסים, 2 חברות העוסקות בספיחת CO₂ לאוקיינוסים וב-2 חברות העוסקות באחסון CO₂.

התפתחות והאצת תחום ה-CCS דורשת בו בזמן גם פיתוח של משאבי אחסון ל-CO2 שנלכד. לפי דו"ח AR6 של IPCC ^[הערה] , קיימים מספיק מקומות אחסון פוטנציאליים ל- CO₂ כדי להגביר את ה-CCS לרמה שתאפשר להגביל בהצלחה את ההתחממות הגלובלית ל-1.5 מעלות צלזיוס עד לשנת 2100. לפי הדו"ח, קיבולת האחסון הגיאולוגית מוערכת בסדר גודל של 1,000 Gt של CO₂.

תחום לכידת הפחמן ואחסונו אינו תחום פשוט, הוא תחום יקר ויש בו גם אמביוולנטיות. נכון להיום כ-80% מהפחמן שנלכד בתהליכי לכידה שונים, מוזרק למאגרי נפט על מנת להעלות בהם את הלחץ, רק כדי שלמין האנושי יהיו יותר דלקים פוסיליים אשר יישרפו ויזהמו את האטמוספירה.

נכיר מספר סגמנטים בהן פועלות חברות בתחום ה-CCS ונציג חלק מהחברות:

1. Climeworks, Carbon Engineering, CO2 solutions, 44.01, Mission Zero Global Thermostat, Avnos, Clarity, RepAir, C-Capture, Airhive, ו-Carbon Capture Inc – לכידת פחמן דו חמצני מהאוויר – DACCS (Direct Air Carbon Capture and Storage)

לכידת CO₂ מהאוויר באופן ישיר עם מאווררים שואבים היא היישום היקר ביותר של לכידת CO₂. ה- CO₂ באטמוספירה דליל הרבה יותר מאשר בפליטה, למשל, מתחנות כוח או ממפעלים. הדבר מגביר את צרכי האנרגיה ביחס ללכידת CO₂ ישירות ממתקנים פולטים.

בין השחקניות המפתחות טכנולוגיות בתחום, ניתן לראות שתי חברות בולטות שהוקמו ב-2009 - Climeworks השוויצרית ו-Carbon Engineering הקנדית שפיתחו שיטות ללכידת CO₂ מהאוויר. שתי החברות פיתחו מאווררים ענקיים, אשר יחד עם תהליכים כימיים מורכבים ופילטרים, לוכדים את ה- CO₂ שבאוויר. מכיוון שעד לאחרונה ממשלת ארה"ב לא סיפקה תמריצים להטמנה של ה- CO₂, הן מכרו אותו. לשתי הבולטות הללו מצטרפות גם Global Thermostat, חברה אמריקאית שנוסדה ב-2010, אשר המציאה טכנולוגיה ללכידת CO₂ ישירות מהאטמוספירה וממפעלים מזהמים ו- CO₂ solutions הקנדית שהוקמה ב-1997 ופיתחה טכנולוגיה ללכידת CO₂ המבוססת על ריאות האדם. הטכנולוגיה שלהם משתמשת באופן תעשייתי באנזים שנקרא Carbonic Abhydrase (CA), שקיים אצל כל בעלי החיים והצמחים והוא מנהל את ה- CO₂שאנחנו נושמים פנימה לגוף.

Carbon Engineering מכרה את ה- CO₂ לחברות גז ונפט. באמצעות הזרקה של CO₂ אל תוך בארות הנפט, שומרים על הלחצים שמשתחררים עם שאיבת הנפט ועוזרים להמשך שאיבת נפט בקצב גבוה. למעשה זהו השימוש הנפוץ ביותר ב- CO₂. בשיטה זו, אמנם לכדו  CO₂אשר היה באוויר, אך מאחר שהוא מביא להפקת נפט מוגברת, נפט אשר בסופו של דבר יישרף וייצר עוד CO₂, המהלך לא מביא להפחתת פליטות נטו. גם Global Thermostat מעבירה את ה- CO₂למפעלים אשר זקוקים לו לייצור מוצריהם.

Climeworks, שגייסה ב-2022 650 מיליון דולר (זהו גיוס הכספים הגדול ביותר שהיה בתחום לכידת ה- CO₂), רואה עצמה ירוקה יותר ועד 2017 היא מכרה את ה- CO₂ שלה לחממות חקלאיות בשוויץ, שם השתמשו בו לגידול ירקות, וכן לחברות משקאות, שהשתמשו בו לייצור משקאות מוגזים. ב-2017, Climeworks החלה לעבוד עם Carbfix האיסלנדית שמחקה את הפעולה הטבעיות של כליאת פחמן דו חמצני בסלעים באופן קבוע ובטוח. החברה ממיסה את ה- CO₂ במים ומזריקה אותו לסלעי בזלת נקבוביים (אך גם סלעים מסוגים נוספים נמצאו מתאימים), שנמצאים בדרך כלל בעומק באדמה. המים, בשילוב ה- CO₂, הינם צפופים יותר מהמים הנמצאים מתחת לפני השטח, ולכן נוטים לשקוע לאחר ההזרקה. כשה- CO₂ מתחת לפני האדמה, הוא חובר לסידן, מגנזיום וברזל, ותוך כשנתיים מתמצק למינרלים מוצקים, הופך לאבן ונקבר לנצח. Carbfix גייסה עד היום   117 מיליון דולר^[הערה] בארבעה סבבי גיוס. עד כה, מעל 70,000 טונות של CO₂ אוחסנו בהצלחה באתר ההזרקה של Carbfix ב- Hellisheidi שבאיסלנד. כדי להבטיח שהמינרליזציה מתרחשת ושה-CO2 מאוחסן בבטחה, נעשה שימוש בטכניקות ניטור מבוססות. היעד של החברה קדימה הוא להגיע לסדרי גודל משמעותיים יותר - כמיליארד טון. החברה הרחיבה את השימוש במים לשימוש גם במי ים מלוחים וזה הפרויקט הבא עליו היא עובדת.

נכון להיום, Climeworks גובה כ-1,000$ לטון CO₂, אך מעריכים כי המחיר צפוי לרדת לכ-200$ לטון עד לשנת 2030. יש לציין שעלות האחסון של ה- CO₂ מהווה כ-10% מהעלות הכוללת וכי עיקר העלות הינה בגין הלכידה וההפרדה מהאוויר. מבחינת עלות, השיטה של Carbfix הינה יעילה ביותר. העלות של פעילות Carbfix במתקן Hellisheidi הינה נמוכה מ-$25 לטון (שיטה זו לא כוללת הטמנה ולכן המחיר כולל את עלות הלכידה בלבד).

בדומה ל-Carbfix, גם חברה בשם 44.01 הינה שותפה לדרך של Climeworks, אשר לוכדת את ה- CO₂ מהאוויר ו-44.01 עוסקת בהפיכת ה- CO₂ שנלכד לאבן, באמצעות שילוב עם מינרלים (אוליבין ופיירוקסין) ומים. אבן זו עוברת להטמנה עמוקה באדמה. החברה מקווה להטמין בשיטה זו כמיליארד טון של CO₂ עד ל-2040.

Mission Zero הינה חברה אמריקאית שנוסדה ב-2020 ומפתחת מערכת ללכידת CO₂ מהאוויר כשהייחודיות שלה היא העלויות הנמוכות והאנרגיה הנמוכה שהמערכת צורכת. בהשראת הדרך בה גוף האדם מפריש החוצה את ה- CO₂ אותו הוא נושם, החברה פיתחה תהליך שלוכד CO₂ בצורתו האורגנית ומרכז אותו כגז טהור.

למעשה בניגוד ל-Climeworks ול-44.01 יתר ארבע החברות יודעות ללכוד CO₂ מהאוויר אך לא מתמחות באחסון ובהטמנה שלו.

חברת RepAir הישראלית גייסה בדצמבר 2022 10 מיליון דולר. החברה עוסקת בלכידת CO₂ ישירות מן האוויר ולדבריה^[הערה] דורשת 70% פחות אנרגיה מהממוצע בתעשייה מכיוון שהיא פועלת בטמפרטורת הסביבה ומתוכננת לפעול אך ורק על מקורות אנרגיה מתחדשים.

C-Capture הבריטית נוסדה ב-2009 ולה שיטה בטוחה וחסכונית ללכידת CO₂ ממקורות כגון תחנות כוח ומתקנים תעשייתיים. החברה גייסה בספטמבר 2023 12.3 מיליון דולר.

חברת Clarity האמריקאית שנוסדה ב-2022 ושעוסקת גם היא בלכידת CO₂ ישירות מן האוויר, גייסה בפברואר 2024 6.75 מיליון דולר. החברה פיתחה מערכת ללכידת CO₂ מדולל הדורשת הרבה פחות תשתית ואנרגיה מאשר מערכות המתמקדות ב- CO₂טהור, תוך שימוש בחומרים זמינים ובתהליכים יעילים יותר מבחינת אנרגיה והון.

חברת Avnos האמריקאית שנוסדה ב-2020 גייסה בפברואר 2020 36 מיליון דולר ולה שיטה ללכידת CO₂ היברידית – היא לוכדת CO₂ וגם מים. החברה מייצרת 5 טון מים על כל טון של CO₂ שנלכד. בדרך זו עלויות האנרגיה שמושקעות נמוכות בהרבה מהשיטות הקיימות כיום. 

Airhive הבריטית, בה השקיעה Frontier, מייצרת מכונות גיאוכימיות ללכידת אוויר אשר להן מבנה סופג נקבובי שניתן ליצור ממינרלים זולים ובשפע. המכונות מבטיחות לכידת CO₂ בעלויות נמוכות ומשלב חשמל המופק באופן ירוק, המשמש לשחרור החומר הנלכד לאחסון גיאולוגי.

חברת Carbon Capture Inc האמריקאית, בה השקיעה Frontier, מייצרת מכונות ללכידת אוויר שמשתמשות בחומרי ספיגה מוצקים שסופגים CO₂ אטמוספרי מקורר ומשחררות אותו באופן מרוכז תחת חימום. לאחר מכן החומר מוכן להטמנה או לשימוש ליצירת דלקים סינתטיים.

2. Charm Industrial ו- Quest– הפיכת פחמן דו חמצני ל- bio oil ולפחמן נוזלי

בשיטה זו לוקחים שיירי צמחים אשר אם היו נשארים בשטח, היו מתכלים ופולטים CO₂ לאטמוספירה, מחממים אותם והופכים אותם ל-Bio-oil.

Charm Industrial, חברה אמריקאית שנוסדה ב-2018 ובה השקיעה Stripe ומאוחר יותר גם Microsoft ו-Shopify, לוכדת CO₂ בדרך הטבעית, בה צמחים לוכדים אותו מהאוויר. החברה משתמשת בביומסה המורכבת משיירי צמחים (ובעיקר מתירס) ומכילה CO₂, שכן הצמחים, בעודם בחיים, ספגו לתוכם CO₂ מהאוויר. בעת השימוש בביומסה, החברה מבצעת עליה תהליך שנקרא פירוליזה מהירה, ומחממת אותה לטמפרטורה של כ-500 מעלות צלזיוס, מבלי לשרוף אותה. בדרך זו, הביומסה הופכת ל-bio oil ולאבקת אפר. ה-bio oil מוזרק אל מעמקי האדמה, אל מתחת למאגרי המים התת קרקעיים ונקבר שם לנצח. האפר הינו למעשה אשלג והוא משמש לדישון. החברה הטמינה מ-2021 יותר מ-6,200 טון של CO2 באדמה בשיטה זו. השיטה הזו הינה זולה משמעותית מלכידת CO₂ מהאוויר, מפני שהצמחים סופחים את ה- CO₂ בחינם. נותרו רק פעולות ההמרה והאחסון. בין שתי פעולות אלו, החלק היקר הוא ההמרה ל-bio-oil, פעולה שעולה כ-600$ לטון.

בשל תכולת המים הגבוהה של ה-^[הערה]bio-oil, הוא אינו דליק כמו נפט והוא בטוח לטיפול ולהזרקה. אחסון bio-oil פשוט יותר ומתאים לביצוע במיקומים רבים יותר, ביחס ל- CO₂נוזלי. בנוסף, מקווים כי עלות הפירוליזה המהירה תרד בעתיד עד לכ-50$ לטון.

במאי 2023, Frontier (קבוצה המייצגת מספר רב של חברות וביניהן אלפאבית, Meta ו-Stripe) חתמה על הסכם בהיקף של 53 מיליון דולר עם Charm. במסגרת העסקה, Charm תסיר 112,000 טונות של CO₂ מהאטמוספירה עד לשנת 2030. כמה ימים לאחר מכן, ענקית הבנקים האמריקאית JPMorgan חתמה על הסכם מול החברה לפיו החברה תסיר CO₂ בהיקף של יותר מ-28,000mt במשך כחמש שנים. ביוני 2023 הזרימו משקיעים 100 מיליון דולר לחברה בסבב B.

Quest היא חברה קנדית שהוקמה ב-2015 ופועלת בתחנות הכוח של Shell בקנדה. החברה פיתחה טכנולוגיה בטוחה בשם Amine, שלוכדת את ה- CO₂שנוצר בתחנות, מנזילה אותו ומזריקה אותו לעומק של 2 ק"מ מתחת לאדמה. עד היום, החברה לכדה ואחסנה מעל ל-8 מיליון טון של CO₂. המטרה של Quest היא להגיע לקצב של מיליארד טון בשנה. Quest קיבלה יותר מ-650 מיליון דולר סובסידיות ציבוריות מממשלות אלברטה וקנדה.

3. CarbonCure ו- CarbonBuilt – הטמנת פחמן דו חמצני בבטון

CarbonCure הינה חברה קנדית שעוסקת בשימוש ב- CO₂, אשר נמנע שחרורו לאוויר מפעלים גדולים וממתקני זיקוק (עושה זאת ביותר מ-800 מפעלים ב-35 מדינות בעולם), לייצור בטון. Stripe השקיעה בה ראשונה ומאוחר יותר הצטרפו Shopify, אמזון, Microsoft, Mapbox, תאגיד מיצובישי, Zendesk ועוד.

בניגוד לרבים אשר מוצאים דרכים להטמין את ה- CO₂ באדמה, CarbonCure מזריקה את ה- CO₂ אותו היא לוכדת במפעלים, לבטון, וכולאת אותו בו באופן פרמננטי. מיקס הבטון שמייצרת החברה בתהליך כימי, הופך בזכות ה- CO₂(שהופך בתהליך כימי, בשילוב עם סידן, למינרל חזק), לתרכובת חזקה יותר בשם קלציום-קרבונט, הנקראת גם ליימסטון. הליימסטון, מאפשר לקבלנים להשתמש בפחות צמנט ופעולה זו מיטיבה גם היא עם הסביבה, שכן ייצור הצמנט, פולט לאטמוספירה הרבה CO₂. CarbonCure מצליחה לייצר מיקסים של בטון במחירים תחרותיים ביחס לחברות הבטון המסורתיות. אמזון, שהיא אחת מהמשקיעים בחברה, הינה גם לקוחה של החברה והשתמשה בבטון שמיוצר ע"י החברה להקמת המשרדים החדשים שלה בווירג'יניה, אשר נפתחו ב-2023.

החברה כבר הגיעה לאבן דרך שהציבה לעצמה – 38 מיליון מ"ק של בטון יוצר בעזרתה וכ-398,000 טון מטרי של CO₂ שנחסכו בזכותה (מתוכם כ-128,000 טון מטרי בשנה האחרונה). לדברי החברה, היא מתעתדת להגיע ליעד שנתי של 500 מיליון טון CO₂ בשנה שילכו לבטון במקום לאטמוספירה, אקוויוולנטי לירידה של 100 מיליון מכוניות מהכבישים, ולדעתם עד 2030 הם יעמדו ביעד הזה.

גם CarbonBuilt, כמו CarbonCure, עוסקת בהטמנת CO₂, אשר נלקח ישירות ממפעלים תעשייתיים, מדודי ביומסה ומלכידה ישירה מהאוויר, בבטון ויצירת מיקסים משופרים. בין המשקיעים בה אפשר לראות את מקינזי, מורגן סטנלי, Stripe, shopify, Autodesk ועוד. הרעיון של  CarbonBuilt כולל גם החלפה של הצמנט המסורתי בחומרי פסולת תעשייתיים עשירים בסידן ודלים בפחמן. במאי 2023 החלה בייצור מסחרי של הבטון שלה במתקן באלבמה. ומאז היא פועלת להקטין בהדרגה את חלק הצמנט בתמהיל תוך הגדלה של החומרים החלופיים.

לאחרונה Clarity, אשר עוסקת בלכידת פחמן מהאוויר, התקשרה עם CarbonBuilt לשם הטמנת ה- CO₂, אותו היא לוכדת, בבטון של CarbonBuilt.

4. Planetary Technologies, Project Vesta, Ebb, Seachange, Carbon Blue ו- Running Tide- לכידת פחמן דו חמצני באוקיינוסים

מקורות המים הם מקום השקיעה החשוב ביותר בעולם ל- CO₂האטמוספרי. מאז המהפכה התעשייתית, פליטות ה- CO₂עלו מעל ליכולת המים לספוג אותם, מה שהוביל לתופעות כמו החמצת האוקיינוסים, ומפריע ליכולת הוויסות העצמי של המערכת האקולוגית.

Planetary Technologies הינה חברה קנדית שנוסדה ב-2019 ו-Shopify הינה המשקיעה הראשונה בה. מאז השקיעו בה עוד רבים נוספים וביניהם גם Frontier. החברה עוסקת בהטמנת CO₂ במי האוקיינוסים, אשר מאחסנים בתוכם, באמצעות הכימיה שלהם, קרוב ל-90% מה- CO₂בעולם. העובדה שריכוז ה- CO₂באטמוספירה וריכוז ה- CO₂ באוקיינוסים תמיד נשארים באיזון ביניהם גרמה לחברה לחשוב על כך שאם פוגעים באיזון שביניהם, על ידי הפחתת כמות ה- CO₂שבאוקיינוסים, הטבע יגרום לאוקיינוסים לספוח לתוכם עוד CO₂ מהאוויר, וכך הם יביאו להפחתה של כמות ה- CO₂שבאטמוספירה. רמות ה- CO₂שבאוקיינוסים עלו בשנים האחרונות, בהתאמה לעליית ריכוז ה- CO₂שבאוויר, ומשכך, הם נהפכו לחומציים יותר.

Planetary Technologies ייצרה חומר בסיסי בשם Antacid אשר מנטרל את ה- CO₂שבמי הים והופך אותו לסודיום ביקרבונט (סודה לשתייה), אשר נשאר במצב זה במי הים. כאמור, בגלל שריכוז ה- CO₂באוקיינוסים יהיה נמוך יותר, האוקיינוסים יספגו עוד CO₂ מהאטמוספירה על מנת לאזן את המצב החדש שנוצר. החברה מתחילה בקרוב בניסוי במתקני טיהור שפכים אשר הינם בעלי היתרים לטיהור מים לפני החזרתם לאוקיינוס.

כרגע, עלות ההטמנה של CO₂ באוקיינוס, בשיטה זו, עולה כ- 800$ לטון ומקווים שיוכלו להגיע בעתיד לכ-75$ לטון.

Vesta פועלת בדומה ל-Planetary. היא מוסיפה "חול מסיר פחמן" ייחודי, שמיוצר מהמינרל olivine, לחופים. החול מתמוסס בהדרגה, מונע את התחמצות האוקיינוסים ובכך גורם לאוקיינוסים לספוח CO₂ מהאוויר, בכדי לשמור על אותו איזון מדובר, בין האוקיינוסים והאוויר.

בדומה לחברות הקודמות, גם Ebb Carbon, בה השקיעה Stripe, פועלת להפחתת חומציות האוקיינוסים בכדי לשפר את היכולת הטבעית של האוקיינוסים לאגירה של CO₂, והיא עושה זאת באמצעות אלקטרוכימיה. התהליך שפיתחה החברה משתמש בחשמל כדי לארגן מחדש את מולקולות המלח והמים על מנת שלא תיווצר החומציות הרגילה שנוצרת בספיחת CO₂ למי האוקיינוסים. לדברי החברה, התהליך שפיתחה זול משמעותית מהתהליכים שפיתחו חברות אחרות וזאת מפני שהם משתמשים באנרגיית רוח ובאנרגיה של האוקיינוס על מנת ללכוד CO₂. להערכתם, תוך שנים ספורות, העלות לטון תרד מ-100$_[הערה]

Running Tide הינו סטארטאפ אמריקאי שמשתמש גם הוא באוקיינוסים לאחסון CO₂, אך בדרך שונה. החברה עוסקת בהקמת מצופים בלב האוקיינוסים ובגידול Kelp, סוג של אצה, המטפסת עליהם. כאשר ה-Kelp גדל, הוא סופח לתוכו פי 20 יותר CO₂ ביחס לעצים ממוצעים ביערות העולם. לאחר מספר רב של חודשים, ה-Kelp שוקע אל מעמקי האוקיינוס לעומק של קילומטרים מתחת לפני השטח. בנוסף, החברה עוסקת גם בשחזור של שוניות אלמוגים וניקיון מי האוקיינוסים.

Seachange הינה חברה אמריקאית אשר פיתחה טכנולוגיה ליצירת החומר ממנו עשויות צדפות (צדפים עשויים ממשקעים פחמניים) באמצעות ספיחת CO₂ ממי הים ושילובו עם מים, סידן ומגנזיום. החומר, לאחר יצירתו, שוקע במי הים למיליוני שנים. מי הים המדוללים מ- CO₂, מוחזרים בחזרה לים ואז סופחים עוד CO₂ מהאוויר. התהליך לא דורש השקעה רבה של אנרגיה והתהליך גם מייצר מימן כתוצר לוואי, אשר אפשר להשתמש בו כמקור לאנרגיה, במקום להשתמש בדלקים.

Captura, אשר נוסדה ב-2021 ולוכדת CO₂ דרך האוקיינוסים, גייסה בינואר 2024 21.5 מיליון דולר נוספים. הטכנולוגיה של החברה מושכת מי ים מהאוקיינוס ומרככת אותם, ומשתמשת באלקטרו דיאליזה כדי להפריד את המולקולות לחומצה ובסיס. לחברה שני מפעלי פיילוט והיא מפתחת מפעל שלישי עם קיבולת לכידה של 1,000 טון בשנה.

חברת Banyu האמריקאית, בה השקיעה Frontier, משתמשת באור השמש כדי ללכוד CO₂ ממי ים ולאחסן אותו לצמיתות. החברה פיתחה מולקולה הניתנת לשימוש חוזר. המולקולה הופכת לחומצית כאשר היא נחשפת לאור, גורמת לפחמן המומס במי הים להתנתק כ-CO₂, שנדחס לאחר מכן לאחסון. מכיוון שרק חלק קטן מספקטרום האור הנראה נחוץ כדי להפעיל את התגובה וניתן לעשות שימוש חוזר במולקולה המופעלת באור אלפי פעמים, זוהי גישה יעילה מאוד באנרגיה להסרה ישירה של האוקיינוס.

Carbon Blue הישראלית, בה השקיעה Frontier, פיתחה תהליך שמשתמש בסידן להסרת CO₂ ממי ים או ממים מתוקים. השימוש בסידן, למינרליזציה, הפרדה והסרה של ה-CO₂ מהמים לולאה סגורה מאפשר להשתמש לאחר מכן במים הללו בבטחה, או להחזירם למקורם. התהליך משחרר CO₂ שנלכד במים ללא צורך בחומרים נוספים והוא חסכוני באנרגיה.

חברה נוספת העוסקת בתחום קשור היא CarbonRun האמריקאית, אשר גם בה השקיעה Frontier. חברה זו מתעסקת במי הנהרות המתוקים ולא באוקיינוסים. החברה מפחיתה את רמות החומציות של נהרות ומשפר את יכולת הנהרות ללכוד CO₂ מהאטמוספירה ומהיבשה. הנהרות מעבירים את ה-CO₂ לאוקיינוס לאחסון קבוע בצורה של ביקרבונט.

5. Eion, Heirloom, Alkali Earth ו-Lithos - ספיחת פחמן דו חמצני למינרלים

גישה זו נקראת בלייית סלע משופרת, והיא למעשה ממנפת את מה שהטבע כבר עושה היטב. רוב הפחמן בעולם מאוחסן בסלעים, ולכן זהו תהליך ארוך מאוד. בליה משופרת של סלעים היא למעשה כתישת מינרלים, הפצתם בשדות ולאחר מכן ניסיון להאיץ את יניקת ה-CO₂ מהאוויר באמצעותם ולאגור אותו לצמיתות ברגע שהוא הופך למינרל.

ל-Eion, בה השקיעה Stripe, טכנולוגיה ללכידת פחמן, בשם CarbonLock, המשתמשת במינרלים מרוסקים מסלעים לספיגת CO₂ מהאוויר. את החומר המרוסק מפזרים על אדמות חקלאיות, אז, בשילוב עם לחות וחומציות מהאדמה, החומר מתמוסס וסופח אליו CO₂ מהאוויר. ב-2023 עמדה Eion באבן דרך וקיבלה השקעה נוספת מ-Stripe כתוצאה מכך.

Heirloom הינה חברה אמריקאית אשר השקיעו בה, בין היתר, מייקרוסופט Shopify ו-Stripe. לחברה טכנולוגיה המשפרת את תהליך המינרליזציה של ה- CO₂, כדי לעזור למינרלים לספוג CO₂ מהאוויר תוך ימים, במקום שנים. החברה מתעתדת לספוח כמיליארד טון של CO₂ עד ל-2035. כעת העלויות שלה עדיין יקרות אך היא מדברת על מחיר של 50$ לטון, כאשר היא תגיע לקנה מידה מסחרי. Heirloom פתחה לאחרונה את המתקן המסחרי הראשון במרכז קליפורניה. במתקן מגשים מאבן גיר בגובה 40 מטר. האבן שבמתקן יונקת CO₂ מהאוויר ומסירה אותו מהאטמוספירה.

ב-2023 מייקרוסופט חתמה על חוזה ארוך טווח עם Heirloom לסילוק של עד 315,000mt של CO2 על פני שנים רבות. עסקה זו באה בעקבות השקעה של משרד האנרגיה האמריקאי בהיקף של כ-600 מיליון דולר במימון הפרויקט. 

Alkali Earth האמריקאית, בה השקיעה Frontier, משתמשת בתוצרי לוואי ממפעלים, כמו סיבי פלדה, בשילוב עם חצץ, לבניית משטחי כביש. המינרלים העשירים בסידן ובמגנזיום שבחצץ משתלבים עם CO₂ אטמוספרי, יוצרים קרבונטים יציבים, ומאחסנים את ה- CO₂ לצמיתות במשטחי הכביש. פיזור החצץ על פני הכבישים מגדיל את שטח הפנים החשוף ל-CO₂.

Lithos האמריקאית, בה השקיעו Frontier, מייקרוסופט, H&M, JPMorgan ועוד רבים מוכרים, מאיצה את יכולתם הטבעית של סלעים לספוג CO₂ על ידי הפצת בזלת מרוסקת עדינה על אדמות חקלאיות. לדבריה כל 3 טון של בזלת יכולים לספוג עד טון של CO₂ ובו בזמן פיזור הבזלת גם משפר את תנובת היבול ע"י הגברת העמידות של הצמחים לבצורת וע"י שיפור ההגנה ממזיקים.

6. הפיכת CO₂ לדשן סינטתי -Nitricity

• האמריקאית, בה השקיעה Frontier, מוכרת בעלות נמוכה במיוחד תאי פלזמה סולאריים המייצרים דשן לפי דרישה. הטכנולוגיה מקבעת חנקן מהאוויר ומשלבת אותו עם חומרים אחרים כדי לייצר מגוון מוצרים, כגון חומצה חנקתית וסידן חנקתי. החומרים משתלבים עם מערכת ההשקיה של האתר ומאפשרת דישון מדויק לגידולים.

7. Graphyte – יציקת פחמן

Graphyte האמריקאית טוענת שלכידת פחמן היא יקרה ושקיימת דרך פשוטה וזולה לבצע אותה – להשתמש בדרך הטבע, הפוטו-סינתזה. במקום לתת לצמחים, ולפחמן שנלכד בהם, להירקב ולהתפרק, החברה מייבשת אותם ומונעת את תהליך הפירוק הטבעי. לאחר הייבוש החברה דוחסת את הפחמן לגושי פחמן צפופים בצורת לבנים ומאחסנת את הלבנים באתרים תת קרקעיים מנוטרים. התהליך צורך מעט מאוד אנרגיה ומאחסן כמעט את כל הפחמן שהיה לכוד בצמחים.

8. הטמנת פחמן באדמה וחברות העוסקות בשיטות הטמנה

הטמנת הפחמן באדמה היא נושא לא פשוט לכשעצמו שכן לא כל מיקום מתאים לכך. יש לאתר מיקומים מתאימים אשר בדרך כלל אינם נמצאים באותה נקודה בה לכדו את הפחמן. גם לאחר אחסון הפחמן באדמה, הסיפור לא נגמר ויש סיכון לדליפות. דליפות גם יכולות להוות סכנה למי שנמצא קרוב לאזור ההטמנה ובנוסף משמעותן היא שהפחמן הדו חמצני משתחרר לאטמוספירה וחוזר לייצר את אפקט החממה. שאלה נוספת שעולה בהקשר זה – מי ייקח את האחריות בגין דליפות שכאלה? האם יש חברת ביטוח שתסכים לבטח אתרי הטמנה שכאלו?

חברת Cella הניו יורקית, בה השקיעה Frontier, מאיצה את התהליך הטבעי בו CO₂ הופך למינרל מוצק ע"י הזרקתו לסלעי בזלת יחד עם מים מלוחים. גישה זו הינה זולה יחסית והיא ממזערת את ההשפעות הסביבתיות.

9. הפקת דלקים מ- CO₂ שנלכד

חדשנות בהזדמנויות לשימוש ב- CO₂, כולל דלקים סינתטיים, בשילוב עם תהליך לכידת CO₂, עשויה להוזיל את עלויות הלכידה היקרות. כך ניתן להפוך את גזי החממה לחומר גלם ממנו ניתן להפיק בנזין, סולר וגז טבעי. קיימים מאמצים מסחריים מוקדמים לפיתוח דלקי תעופה סינתטיים באמצעות CO₂ ומימן שנלכדו באוויר.

חברת Repsol הספרדית, בשיתוף עם  Petronor ו- Saudi Aramcoהקימו את מפעל הדלקים הסינתטיים הראשון בספרד. למפעל יכולת ייצור של כ-8,000 ליטר ליום של דלקים סינתטיים והוא ממוקם בנמל בילבאו. מפעל הדגמה זה, שנמצא בשלב הפיתוח הראשון שלו, יהיה פעיל עד סוף 2024. המפעל משתמש במימן כחול או ירוק וב- CO₂ לייצור הדלקים הסינתטיים. המימן מתקבל באמצעות אלקטרוליזה עם אנרגיה מתחדשת, וה- CO₂ נלכד בבית הזיקוק Petronor. ייצור של כ-8,000 ליטר ליום יגרור שימוש ב-6.7 מיליון טון CO₂ בכל שנה.

מעט על שוק הפחמן הדו חמצני והסובסידיות הממשלתיות בתחום זה

שוק הפחמן (The Carbon Market) הוא מערכת מסחר שבאמצעותה קונים או מוכרים יחידות של היתרים לפליטת גזי חממה בכדי לעמוד במגבלות הלאומיות. שוק הפחמן מאפשר לחברות דרך נוספת למעבר לאפס פליטות נטו.

בשנות ה-80 של המאה הקודמת, ארה"ב סבלה מגשם חומצי שנוצר כתוצאה מזיהום אוויר שיצרו מפעלים, והוא נטע הרס רב בחקלאות האמריקאית. משכך, ב-1990 ארה"ב הקימה מערכת שנקראה Cap and Trade. כתוצאה מכך, כמות הגשם החומצי באזורים רבים צנחה. ב-1997, במסגרת פרוטוקול קיוטו, הוצע להשתמש ב-Cap and Trade עבור פליטות פחמן דו חמצני ומספר מדינות יצרו לעצמן "שוק פחמן".

כך זה עובד – הממשלה מציבה רף עליון של CO₂ שמותר לתעשייה לפלוט והיא מחלקת את הרף העליון למספר רב של היתרים, אותם היא מוכרת לחברות. אם חברה לא משתמשת בכל הכמות שההיתר מתיר לה לפלוט, היא יכולה למכור את הנתח בו היא לא השתמשה. אם היא זקוקה להיתרים נוספים, היא יכולה לקנות אותם מחברות שמוכרות. שיטה זו מדרבנת חברות להפוך לפחות ופחות מזהמות.

למרות שהשיטה נשמעת מצוינת, פליטות ה- CO₂המשיכו לעלות עם השנים וזאת מפני שמחיר היתר CO₂ היה נמוך מדי ולא נתן לחברות סיבה מספיק טובה לחסוך בפליטות. מחיר גבוה יותר של פחמן נוטה להפחית את פליטת גזי חממה וריכוזים אטמוספריים של CO₂ ובסופו של דבר לרסן את העלייה בטמפרטורות העולמיות. בנוסף, הקנסות שניתנו לחברות שחרגו ממכסת הפליטות המותרת להם, הינם נמוכים, לא אפקטיביים וקרובים מאוד למחיר של היתר בשוק ה- CO₂ (באיחוד האירופי הקנס לפליטת טון CO₂ מעבר למותר הוא 100 אירו). בנוסף, מדידת פליטות ה- CO₂של מפעלים הינה דבר שקשה למדידה וקיימת רמאות רבה בתחום. מומחים טוענים שבכדי שהשיטה תהיה יעילה ותרסן את ההתחממות הגלובלית, קובעי המדיניות צריכים לשלב החלטות בדבר שני פרמטרים: 1. הגדרת מחיר ראשוני ל- CO₂ו-2. הקצב בו יעלה המחיר לאורך זמן. ניתוח שבוצע מראה שמחיר CO₂ ראשוני של 50$ לטון, אשר עולה בכ-6% בשנה מגביל את עליית הטמפרטורה העולמית ב-2100 באותו אופן כמו מחיר CO₂ ראשוני של 160$ לטון שעולה ב-2% בשנה. האפשרות הראשונה מעבירה חלק גדול מהנטל של הגבלת שינויי האקלים לדורות הבאים בעוד שהשנייה מטילה יותר מהנטל על דורנו אנו. הגבלת שיא ההתחממות הגלובלית ל-2 מעלות צלזיוס מימי המהפכה התעשייתית דורשת ככל הנראה מחיר  CO₂ שנע בין 50$-150$ לטון, עם קצב גידול במחיר של כ-4%^[הערה].

נכון להיום כ-52 מדינות וכ-42 ערים ומחוזות הקימו שוק CO₂ וקבעו בו מחירים של ממש^[הערה]. יוזמות אלו כוללות צורות שונות של מנגנוני תמחור פחמן כגון מערכות מסחר בפליטות (ETS), מיסי פחמן ומנגנוני זיכוי ממשלתיים. יחד תוכניות תמחור הפחמן הקיימות כעת מכסות כמחצית מהפליטות שלהן, מה שמתורגם לכ-23% מפליטת גזי החממה העולמית השנתית. ב-2005 הוקם Europe's carbon market אשר מ-2019 החל להפחית את מספר היתרי ה- CO₂שהוא מפיק. כתוצאה מכך מחירי ה- CO₂ באיחוד האירופי עלו. מ-2019 כל המחוזות בקנדה קבעו מחירים ל- CO₂. סין הציגה תמחור CO₂ ב-2021 והפכה את המדינה הפולטת ביותר לשוק ה- CO₂ הגדול בעולם. רבים מחכים לכך שארה"ב תקים מדיניות תמחור CO₂ משלה ושתגביר את הטבות המס לחברות שמאחסנות CO₂. ההטבות משתנות מאוד בין מדינה למדינה והן משתנות בהתאם לאופי האחסון. במרבית המדינות  ההטבות בגין אחסון בעומק האדמה ובבטון הינן סביב עשרות דולרים לטון. נכון להיום, אין הטבות מס עבור אחסון במי האוקיינוסים מפני שעדיין קשה לאמוד את כמות ה- CO₂ שניתן לאחסן בשיטה זו. הרבה יותר קל למדוד את כמות ה- CO₂ שנלכדה ב-bio oil או באבן מאשר את הכמות שנלכדה בים.

שוק הזיכויים בגין פחמן דו חמצני מכסה כיום רק 23% מהפליטות ורובן מתומחרות בפחות מ-10$ לטון. המחיר חייב לעלות משמעותית כדי לספק שינוי אמיתי ולעמוד ביעדי הסכם פריז. למרות המחיר הנמוך, שוק הפחמן מוערך נכון ל- ^[הערה]2023 בכ-978 מיליארד דולר וצפוי להגיע ל-2.68 טריליון דולר עד 2028.

בנוסף, מונהגת באיחוד האירופי שיטה לפיה יבואנים אשר מייבאים מוצרים, אשר ייצורם פולט CO₂, ממדינות בהן אין שוק CO₂, יצטרכו לשלם מס שיגרום לכך שלא יהיה הבדל מחירים ביחס לייצור אותו מוצר באיחוד האירופי. לא יהיה זול יותר לייצר במקום בו אין רגולציה בנושא הפליטות. למנגנון קוראים ^[הערה]CBAM (Carbon Border Adjustment Mechanism). החל מ-1.10.2023 החל שלב המעבר לתוכנית בעוד שהמנגנון הסופי של CABM יחל בשנת 2026.

ה-CBAM יחול בתחילה על יבוא של סחורות מסוימות ושל בשרים נבחרים שייצורם הינו עתיר פחמן וביניהם: מלט, ברזל, פלדה, אלומיניום, דשנים, חשמל ומימן. בסופו של דבר, כשהמנגנון יופעל בהדרגה מלאה, הוא יכלול יותר מ-50% מהפליטות במגזרי שוק הזיכויים. מטרת תקופת המעבר הינה לשמש כתקופת פיילוט ולמידה.