כדור הארץ שלנו, הבית של כולנו, מתחמם, והקצב מתגבר החל מהמהפכה התעשייתית. לפני המהפכה התעשייתית, גזי החממה הגיעו לאטמוספירה בעיקר מפעילות טבעית והריכוז שלהם היה יחסית קבוע. מתחילת המהפכה התעשייתית, ריכוז גזי החממה החל לעלות בקצב מהיר.
התופעה שגורמת להתחממות נקראת אפקט החממה. גזי החממה שבאטמוספירה כולאים חום בכדור הארץ ולא נותנים לו לצאת לחלל. ככל שריכוז גזי החממה עולה, יותר ויותר חום נכלא בכדור הארץ, כך עולה הטמפרטורה בו. קיימים גזים רבים באטמוספירה וביניהם פחמן דו חמצני (CO2), חנקן דו חמצני, מתאן, אוזון, אדי מים, חמצן דו חנקני ועוד. מבין הגזים השונים שבאטמוספירה, מאז המהפכה התעשייתית, חלה עליה משמעותית בריכוז הפחמן הדו חמצני, מה שגרם לכליאתו של יותר חום ולמעשה, למעט אדי המים אשר באטמוספירה, ה- CO2 הוא הגז המשפיע ביותר על אפקט החממה. למעשה, הגברת פליטות ה-CO2, יחד עם כריתת יערות מאסיבית, תרמו מאוד לשינויי האקלים בכדור הארץ.
דוחות ה-IPCC (Intergovernmental Panel on Climate Change) בשנים האחרונות טוענים כי יש להגביל את ההתחממות הגלובלית כך שלא תעלה על 1.5 מעלות צלזיוס, ביחס לטמפרטורות ששררו לפני המהפכה התעשייתית, עד לסוף המאה, מפני שעלייה של 1.5-2 מעלות צלזיוס תגרור השלכות קטסטרופליות על החיים בכדור הארץ. מדינות רבות חתמו על הסכם פריז ב-2016 והתחייבו להפחית פליטות. להפחתת פליטות דרכים רבות. אחת מהן היא המעבר לייצור אנרגיה בשיטות "ירוקות" שאינן פולטות גזי חממה, על חשבון סגירת תחנות פחם מזהמות.
לדברי מומחים, יש להפחית 10 מיליארד טון של CO2 מהאטמוספירה עד 2050 בכדי לשמור על טמפרטורה תקינה וככל הנראה, מעבר לייצור אנרגיה בדרכים "ירוקות" לא יספיק בשביל לעמוד ביעד ויש צורך בלכידת CO2 הנמצא כבר היום באוויר ולצמצם את הריכוז שלו באוויר. הדרך הקלה ביותר לצמצום ה- CO2 שבאוויר הוא נטיעה של יותר ויותר עצים, אך במקרה הנוכחי, נטיעת עצים לא תספיק, בעיקר מפני שאין מספיק עצים ומפני שהשטחים הקיימים לנטיעת עצים כיום, לא יספיקו בכדי להסיר 10 מיליארד טון של CO2 מהאטמוספירה בזמן כה קצר. על כן, הולך ומתפתח שוק טכנולוגי חדש – שוק לכידת הפחמן הדו חמצני ואחסונו (אחסון CO2 נמצא במחקרים כדבר בטוח) ובשנתיים האחרונות הושקעו בו מאות מיליוני דולרים ומשכך, צצות עוד ועוד חברות העוסקות בתחום ומחפשות שיטות זולות מספיק לפתרון הבעיה. לדברי מומחים, בכדי לעמוד בדרישות, גודל השוק בשנים הקרובות, לפי המחירים הנוכחיים, עשוי להיות גדול פי 3-5 משוק הפטרוכימיה העולמי הקיים היום, שגודלו ב-2021 עמד על כ-556 מיליארד דולר. אם נעשה זום ל-2050, ונעריך בצורה שמרנית את קצב לכידת ה-CO2, הוא יצטרך לעמוד על 5 מיליארד טון בשנה. לפי עלות מקווה של 100$ לטון (העלות היום גבוהה בהרבה), מדובר בשוק של 500 מיליארד דולר מדי שנה.
לאחרונה, חברות טכנולוגיה מובילות התחייבו להשקיע סכומים לא מבוטלים בחברות שעוסקות בלכידת CO2 מהאטמוספירה ובמציאת פתרון אחסון עבורו. Stripe (חברת פינטק אמריקאית-אירית, הפועלת במודל SaaS ומספקת שירותים פיננסיים שונים) השקיעה בתחילה מיליון דולר בארבע חברות שעוסקות בתחום - Climeworks, CarbonCure, Charm ו-Project Vesta. לאחר מכן Stripe התחייבה להשקיע עוד 14 מיליון דולר והשקיעה בעשר חברות נוספות - Eion, Sustaera, 44.01, Running Tide, Heirloom, CarbonBuilt, Seachange, ebb, Mission Zero ו-The future forest company. השנה, Stripe חברה עם Alphabet, Meta, Shopify ומקינזי והן הקימו יחד תאגיד בשם Frontier, אשר מתעתד להשקיע עד 2030 כ-925 מיליון דולר במגוון חברות שעוסקות בלכידת CO2 ולשפר את ביצועיהן.
Climeworks, Carbon Engineering, CO2 solutions, 44.01, Mission Zero ו-Global Thermostat – לכידת CO2 מהאוויר
בין השחקניות המפתחות טכנולוגיות בתחום, ניתן לראות שתי חברות בולטות שהוקמו ב-2009 - Climeworks השוויצרית ו-Carbon Engineering הקנדית. הן פיתחו שיטות ללכידת CO2 מהאוויר. שתי החברות פיתחו מאווררים ענקיים, אשר יחד עם תהליכים כימיים מורכבים ופילטרים, לוכדים את ה-CO2 שבאוויר. מאחר ועד לאחרונה, ממשלת ארה"ב לא סיפקה תמריצים להטמנה של ה-CO2, הן מכרו אותו. לשתי החברות הבולטות הללו מצטרפות גם Global Thermostat, חברה אמריקאית שנוסדה ב-2010, אשר המציאה טכנולוגיה ללכידת CO2 ישירות מהאטמוספירה וממפעלים מזהמים ו-CO2 solutions הקנדית שהוקמה ב-1997 ופיתחה טכנולוגיה ללכידת CO2 המבוססת על ריאות האדם. הטכנולוגיה שלהם משתמשת באופן תעשייתי באנזים שנקרא Carbonic Abhydrase (CA), שקיים אצל כל בעלי החיים והצמחים והוא מנהל את ה- CO2 שאנחנו נושמים פנימה לגוף.
Carbon Engineering מכרה את ה-CO2 לחברות גז ונפט. באמצעות הזרקה של CO2 אל תוך בארות הנפט, שומרים על הלחצים שמשתחררים עם שאיבת הנפט ועוזרים להמשך שאיבת נפט בקצב גבוה. זה למעשה השימוש הנפוץ ביותר ב-CO2. בשיטה זו, אמנם לכדו CO2אשר היה באוויר, אך מאחר והוא מביא להפקת נפט מוגברת, נפט אשר בסופו של דבר יישרף וייצר עוד CO2, המהלך לא מביא להפחתת פליטות נטו. גם Global Thermostat מעבירה את ה-CO2 למפעלים אשר זקוקים לו לייצור מוצריהם.
Climeworks, רואה עצמה ירוקה יותר ועד 2017 היא מכרה את ה-CO2 שלה לחממות חקלאיות בשוויץ, שם השתמשו בו לגידול ירקות, וכן לחברות משקאות, שהשתמשו בו לייצור משקאות מוגזים. ב-2017, Climeworks החלה לעבוד עם Carbfix האיסלנדית שמחקה את הפעולה הטבעיות של כליאת פחמן דו חמצני בסלעים באופן קבוע ובטוח. החברה ממיסה את ה- CO2במים ומזריקה אותו לסלעי בזלת נקבוביים, בדרך כלל (אך גם סלעים מסוגים נוספים נמצאו מתאימים), אשר בעומק באדמה. המים, בשילוב ה-CO2, הינם צפופים יותר מהמים הנמצאים מתחת לפני השטח, ולכן נוטים לשקוע לאחר ההזרקה. כשה-CO2 מתחת לפני האדמה, הוא חובר לסידן, מגנזיום וברזל, ותוך כשנתיים מתמצק למינרלים מוצקים, הופך לאבן ונקבר לנצח. Carbfix גייסה השנה 650 מיליון דולר וזהו גיוס הכספים הגדול ביותר שהיה בתחום לכידת ה-CO2. Carbfix מתכוונת ללכוד עוד השנה, כ-4,000 טון של CO2 והיעד שלה קדימה הוא להגיע לסדרי גודל משמעותיים יותר, של כמיליארד טון. החברה הרחיבה את השימוש במים לשימוש גם במי ים מלוחים וזה הפרויקט הבא עליו היא עובדת.
נכון להיום Climeworks גובה כ-1,000$ לטון CO2 אך מעריכים כי המחיר צפוי לרדת לכ-200$ לטון עד לשנת 2030. יש לומר כי עלות האחסון של ה- CO2 מהווה כ-10% מהעלות הכוללת וכי עיקר העלות הינה בגין הלכידה וההפרדה מהאוויר.
בדומה ל-Carbfix, גם חברה בשם 44.01 הינה שותפה לדרך של Climeworks, אשר לוכדת את ה-CO2 מהאוויר ו-44.01 עוסקת בהפיכת ה-CO2 שנלכד לאבן, באמצעות שילוב עם מינרלים (אוליבין ופיירוקסין) ומים. אבן זו עוברת להטמנה עמוקה באדמה. החברה מקווה להטמין בשיטה זו כמיליארד טון של CO2 עד ל-2040.
Mission Zero הינה חברה אמריקאית שנוסדה ב-2020 ומפתחת מערכת ללכידת CO2 מהאוויר כשהייחודיות שלה היא העלויות הנמוכות והאנרגיה הנמוכה שהמערכת צורכת. בהשראת הדרך בה גוף האדם מפריש החוצה את ה-CO2 אותו הוא נושם, החברה פיתחה תהליך שלוכד CO2 בצורתו האורגנית ומרכז אותו כגז טהור.
למעשה בניגוד ל-Climeworks ול-44.01, יתר ארבע החברות יודעות ללכוד CO2 מהאוויר אך לא מתמחות באחסון ובהטמנה שלו.
Charm Industrial ו- Quest– הפיכת CO2 ל- bio oil ולפחמן נוזלי
Charm Industrial, חברה בה השקיעה Stripe ומאוחר יותר גם Microsoft ו-Shopify, משתמשת בדרך הטבעית, בה צמחים לוכדים CO2 מהאוויר, כדי ללכוד אותו. החברה משתמשת בביומסה המורכבת משיירי צמחים (ובעיקר מתירס) ומכילה CO2, שכן הצמחים, בעודם בחיים, ספגו לתוכם CO2 מהאוויר. בעת השימוש בביומסה, החברה מבצעת עליה תהליך שנקרא פירוליזה מהירה, ומחממת אותה לטמפרטורה של כ-500 מעלות צלזיוס, מבלי לשרוף אותה. בדרך זו, הביומסה הופכת ל-bio oil ולאבקת אפר. ה-bio oil מוזרק אל מעמקי האדמה, אל מתחת למאגרי המים התת קרקעיים ונקבר שם לנצח. האפר הינו למעשה אשלג והוא משמש לדישון. החברה הטמינה ב-2021 יותר מ-5,000 טון של CO2 באדמה בשיטה זו. השיטה הזו הינה זולה משמעותית מלכידת CO2 מהאוויר, מפני שהצמחים סופחים את ה-CO2 בחינם. נותרו רק פעולות ההמרה והאחסון. בין שתי פעולות אלו, החלק היקר הוא ההמרה ל-bio-oil, פעולה שעולה כ-600$ לטון.
בשל תכולת המים הגבוהה של ה-bio-oil, הוא אינו דליק כמו נפט והוא בטוח לטיפול ולהזרקה. לדברי מומחים, אחסון bio-oil פשוט יותר ומתאים לביצוע במיקומים רבים יותר, ביחס ל-CO2 נוזלי. בנוסף, מקווים כי עלות הפירוליזה המהירה תרד בעתיד עד לכ-50$ לטון.
Quest היא חברה קנדית שהוקמה ב-2015 ופועלת בתחנות הכח של Shell בקנדה. החברה פיתחה טכנולוגיה בטוחה בשם Amine, שלוכדת את ה- CO2שנוצר בתחנות, מנזילה אותו ומזריקה אותו לעומק של 2 ק"מ מתחת לאדמה. עד היום, החברה לכדה ואחסנה מעל ל-6 מיליון טון של CO2. המטרה של Quest היא להגיע לקצב של מיליארד טון בשנה.
CarbonCure ו- CarbonBuilt – הטמנת CO2 בבטון
CarbonCure הינה חברה קנדית שעוסקת בשימוש ב-CO2, אשר נמנע שחרורו לאוויר מפעלים גדולים וממתקני זיקוק (עושה זאת בכ-600 מפעלים בעולם), לייצור בטון. Stripe השקיעה בה ראשונה ומאוחר יותר הצטרפו Shopify, אמזון, Microsoft, Mapbox, תאגיד מיצובישי, ו-Zendesk.
בניגוד לרבים אשר מוצאים דרכים להטמין את ה-CO2 באדמה, CarbonCure מזריקה את ה- CO2 אותו היא לוכדת במפעלים, לבטון, וכולאת אותו בו באופן פרמננטי. מיקס הבטון שמייצרת החברה בתהליך כימי, הופך בזכות ה-CO2 (שהופך בתהליך כימי, בשילוב עם סידן, למינרל חזק), לתרכובת חזקה יותר בשם קלציום-קרבונט, הנקראת גם ליימסטון. הליימסטון, מאפשר לקבלנים להשתמש בפחות צמנט ופעולה זו מיטיבה גם היא עם הסביבה, שכן ייצור הצמנט, פולט לאטמוספירה הרבה CO2. CarbonCure מצליחה לייצר מיקסים של בטון במחירים תחרותיים ביחס לחברות הבטון המסורתיות.
אמזון, שהשקיעה בחברה, הינה גם לקוחה של החברה ומשתמשת בבטון שמיוצר ע"י החברה להקמת המשרדים החדשים של אמזון בוירג'יניה.
לדברי החברה, היא מתעתדת להגיע ליעד שנתי של 500 מיליון טון CO2 בשנה שילכו לבטון במקום לאטמוספירה, אקוויוולנטי לירידה של 100 מיליון מכוניות מהכבישים, ולדעתם עד 2030 הם יעמדו ביעד הזה.
גם CarbonBuilt, כמו CarbonCure, עוסקת בהטמנת CO2, אשר נלקח ישירות ממפעלים תעשייתיים, מדודי ביומסה ומלכידה ישירה מהאוויר, בבטון ויצירת מיקסים משופרים.
Planetary Technologies, Project Vesta, Ebb, Seachange ו- Running Tide- לכידת CO2 באוקיינוסים
Planetary Technologies הינה חברה קנדית שנוסדה ב-2019 ו-Shopify הינה המשקיעה הראשונה בה. החברה ועוסקת בהטמנת CO2 במי האוקיינוסים, אשר מאחסנים בתוכם, באמצעות הכימיה שלהם, קרוב ל-90% מה- CO2בעולם. העובדה שריכוז ה-CO2 באטמוספירה וריכוז ה-CO2 באוקיינוסים תמיד נשארים באיזון ביניהם גרמה לחברה לחשוב על כך שאם פוגעים באיזון שביניהם, על ידי הפחתת כמות ה-CO2 שבאוקיינוסים, הטבע יגרום לאוקיינוסים לספוח לתוכם עוד CO2 מהאוויר, וכך הם יביאו להפחתה של כמות ה-CO2 שבאטמוספירה. רמות ה-CO2 שבאוקיינוסים עלו בשנים האחרונות, בהתאמה לעליית ריכוז ה-CO2 שבאוויר, ומשכך, הם נהפכו לחומציים יותר.
Planetary Technologies ייצרה חומר בסיסי בשם Antacid אשר מנטרל את ה-CO2 שבמי הים והופך אותו לסודיום ביקרבונט (סודה לשתייה), אשר נשאר במצב זה במי הים. כאמור, בגלל שריכוז ה-CO2 באוקיינוסים יהיה נמוך יותר, האוקיינוסים יספגו עוד CO2 מהאטמוספירה בכדי לאזן את המצב החדש שנוצר. החברה מתחילה בקרוב בניסוי במתקני טיהור שפכים אשר הינם בעלי היתרים לטיהור מים לפני החזרתם לאוקיינוס.
כרגע, עלות ההטמנה של CO2 באוקיינוס, בשיטה זו, עולה כ- 800$ לטון ומקווים שיוכלו להגיע בעתיד לכ-75$ לטון.
Vesta פועלת בדומה ל-Planetary. היא מוסיפה "חול מסיר פחמן" ייחודי, שמיוצר מהמינרל olivine, לחופים. החול מתמוסס בהדרגה, מונע את התחמצות האוקיינוסים ובכך גורם לאוקיינוסים לספוח CO2 מהאוויר, בכדי לשמור על אותו איזון מדובר, בין האוקיינוסים והאוויר.
בדומה לחברות הקודמות, גם Ebb, בה השקיעה Stripe, פועלת להפחתת חומציות האוקיינוסים בכדי לשפר את היכולת הטבעית של האוקיינוסים לאגירה של CO2, והיא עושה זאת באמצעות אלקטרוכימיה. התהליך שפיתחה החברה משתמש בחשמל כדי לארגן מחדש את מולקולות המלח והמים על מנת שלא תיווצר החומציות הרגילה שנוצרת בספיחת CO2 למי האוקיינוסים. לדברי החברה, התהליך שפיתחה זול משמעותית מהתהליכים שפיתחו חברות אחרות וזאת מפני שהם משתמשים באנרגיית רוח ובאנרגיה של האוקיינוס על מנת ללכוד CO2. להערכתם, תוך שנים ספורות, העלות לטון תרד מ-100$.
Running Tide הינו סטארטאפ אמריקאי שמשתמש גם הוא באוקיינוסים לאחסון CO2, אך בדרך שונה. החברה עוסקת בהקמת מצופים בלב האוקיינוסים ובגידול Kelp, סוג של אצה, המטפסת עליהם. כאשר ה-Kelp גדל, הוא סופח לתוכו פי 20 יותר CO2 ביחס לעצים ממוצעים ביערות העולם. לאחר מספר רב של חודשים, ה-Kelp שוקע אל מעמקי האוקיינוס לעומק של קילומטרים מתחת לפני השטח. בנוסף, החברה עוסקת גם בשחזור של שוניות אלמוגים ונקיון מי האוקיינוסים.
Seachange הינה חברה אמריקאית אשר פיתחה טכנולוגיה ליצירת החומר ממנו עשויות צדפות (צדפים עשויים ממשקעים פחמניים) באמצעות ספיחת CO2 ממי הים ושילובו עם מים, סידן ומגנזיום. החומר, לאחר יצירתו, שוקע במי הים למיליוני שנים. מי הים המדוללים מ-CO2, מוחזרים בחזרה לים ואז סופחים עוד CO2 מהאוויר. התהליך לא דורש השקעה רבה של אנרגיה והתהליך גם מייצר מימן כתוצר לוואי, אשר אפשר להשתמש בו כמקור לאנרגיה, במקום להשתמש בדלקים.
Eion ו- Heirloom- ספיחת CO2 למינרלים
ל-Eion, בה השקיעה Stripe, טכנולוגיה ללכידת פחמן, בשם CarbonLock, המשתמשת במינרלים מרוסקים מסלעים לספיגת CO2 מהאוויר. את החומר המרוסק מפזרים על אדמות חקלאיות, אז, בשילוב עם לחות וחומציות מהאדמה, החומר מתמוסס וסופח אליו CO2 מהאוויר.
Heirloom הינה חברה אמריקאית אשר השקיעו בה, בין היתר, Shopify ו-Stripe. לחברה טכנולוגיה המשפרת את תהליך המינרליזציה של ה-CO2, כדי לעזור למינרלים לספוג CO2 מהאוויר תוך ימים, במקום שנים. החברה מתעתדת לספוח כמיליארד טון של CO2 עד ל-2035. כעת העלויות שלה עדיין יקרות אך היא מדברת על מחיר של 50$ לטון, כאשר היא תגיע לקנה מידה מסחרי.
שוק הפחמן הדו חמצני והסובסידיות הממשלתיות בתחום זה
שוק הפחמן (The Carbon Market) הוא מערכת מסחר שבאמצעותה קונים או מוכרים יחידות של היתרים לפליטת גזי חממה בכדי לעמוד במגבלות הלאומיות. שוק הפחמן מאפשר לחברות דרך נוספת למעבר לאפס פליטות נטו.
בשנות ה-80 של המאה הקודמת, ארה"ב סבלה מגשם חומצי שנוצר כתוצאה מזיהום אוויר שיצרו מפעלים, והוא נטע הרס רב בחקלאות האמריקאית. משכך, ב-1990 ארה"ב הקימה מערכת שנקראה Cap and Trade. כתוצאה מכך, כמות הגשם החומצי באזורים רבים צנחה. ב-1997, במסגרת פרוטוקול קיוטו, הוצע להשתמש ב-Cap and Trade עבור פליטות פחמן דו חמצני ומספר מדינות יצרו לעצמן "שוק פחמן".
כך זה עובד – הממשלה מציבה רף עליון של CO2 שמותר לתעשייה לפלוט והיא מחלקת את הרף העליון למספר רב של היתרים, אותם היא מוכרת לחברות. אם חברה לא משתמשת בכל הכמות שההיתר מתיר לה לפלוט, היא יכולה למכור את הנתח בו היא לא השתמשה. אם היא זקוקה להיתרים נוספים, היא יכולה לקנות אותם מחברות שמוכרות. שיטה זו מדרבנת חברות להפוך לפחות ופחות מזהמות.
למרות שהשיטה נשמעת מצוינת, פליטות ה- CO2 המשיכו לעלות עם השנים וזאת מפני שמחיר היתר CO2 היה נמוך מדי ולא נתן לחברות סיבה מספיק טובה לחסוך בפליטות. בנוסף, הקנסות שניתנו לחברות שחרגו ממכסת הפליטות המותרת להם, הינם נמוכים, לא אפקטיביים וקרובים מאוד למחיר של היתר בשוק ה- CO2 (באיחוד האירופי הקנס לפליטת טון CO2 מעבר למותר הוא 100 אירו). בנוסף, מדידת פליטות ה- CO2של מפעלים הינה דבר שקשה למדידה ויש הרבה רמאות בתחום. מומחים טוענים שבכדי שהשיטה תהיה יעילה, מחיר ה- CO2 בשוק ה- CO2 צריך לנוע בין 50$-100$ לטון עד 2030.
נכון להיום כ-40 מדינות וכ-20 ערים ומחוזות הקימו שוק CO2 וקבעו בו מחירים של ממש. ב-2005 הוקם Europe's carbon market אשר מ-2019 החל להפחית את מספר היתרי ה- CO2 שהוא מפיק. כתוצאה מכך מחירי ה- CO2 באיחוד האירופי עלו. מ-2019 כל המחוזות בקנדה קבעו מחירים ל-CO2. סין הציגה תמחור CO2 ב-2021 והפכה את המדינה הפולטת ביותר לשוק ה- CO2 הגדול בעולם. רבים מחכים לכך שארה"ב תקים מדיניות תמחור CO2 משלה ושתגביר את הטבות המס לחברות שמאחסנות CO2. כיום ההטבות הינן כ-35$ לטון CO2 אשר מאוחסן פרמננטית בעומק האדמה ו-22$ לטון CO2 אשר עובר לשימוש במוצרים אחרים כמו בטון. כרגע, אין הטבות מס לאחסון CO2 במי האוקיינוסים מפני שעדיין קשה לאמוד את כמות ה-CO2 שניתן לאחסן בשיטה זו. הרבה יותר קל למדוד את כמות ה-CO2 שנלכדה ב-bio oil או באבן מאשר את הכמות שנלכדה בים.
לפי מחקר של ה-UN, שוק הפחמן הדו חמצני הנוכחי מכסה רק 20% מהפליטות ורוב הפליטות מתומחרות בפחות מ-10$ לטון. המחיר הזה חייב לעלות משמעותית כדי לספק שינוי אמיתי וכדי לעמוד ביעדי הסכם פריז. למרות המחיר הנמוך, שוק הפחמן מוערך כיום בכ-272 מיליארד דולר וצפוי להגיע לכ-2 טריליון דולר עד 2040.
בנוסף, לאחרונה מונהגת באיחוד האירופה שיטה לפיה יבואנים אשר מייבאים מוצרים, אשר ייצורם פולט CO2, ממדינות בהן אין שוק CO2, יצטרכו לשלם מס שיגרום לכך שלא יהיה הבדל מחירים ביחס לייצור אותו מוצר באיחוד האירופי. לא יהיה זול יותר לייצר במקום בו אין רגולציה בנושא הפליטות.
במאי האחרון, משרד האנרגיה האמריקאי השיק תכנית בהיקף של 3.5 מיליארד דולר לפיתוח 4 מפעלים להסרת CO2 מהאוויר, מתוך מטרה להסיר, באמצעות כל אחד מהם, לפחות כ-1 מיליון טון של CO2 מהאוויר מדי שנה. נכון להיום, עולה כי עדיין הפעולה הינה יקרה, אינה משתלמת לביצוע עבור חברות פרטיות וכי הקמה של מפעל כזה בצמוד למפעל מזהם קיים, פוגעת בתפוקה של המפעל הקיים. עם זאת, צפוי שעם השנים, המחיר ירד והתפוקות ייפגעו פחות ופחות עד שנגיע למצב בו ייתכן שיהיה משתלם לחברות פרטיות להקים מתקני לכידת פחמן בעצמן. כעת, נראה שהחלטה כזו של הממשלה, מדגישה, שככל הנראה, למרות העלות הכבדה, כדאי לממשלות להתמודד עם לכידה ואחסון של CO2 מאשר עם התוצאות של חוסר מעשה אל מול המצב הקיים.
כל הזכויות שמורות ©
הכותבת הינה סמנכ"לית מחקר בקבוצת ילין לפידות ("ילין לפידות"). אין לראות בסקירה ו/או בתוכנה משום שיווק/ייעוץ השקעות/שיווק פנסיוני או תחליף לכזה. סקירה זו בוצעה בהסתמך על מידע פומבי וגלוי לציבור ועשויה להתבסס על נתונים שפותחו על ידי אנליסטים עובדי קבוצת ילין לפידות ומקורות אחרים הנחשבים מהימנים ומבלי להתחייב על ביצוע בדיקות עצמאיות לשם בירור מהימנות המידע. מובן שמידע צופה פני עתיד אינו מהווה עובדה והוא מבוסס רק על הערכות סובייקטיביות של הכותב ע"פ המידע שנמצא לפניו. מידע צופה פני עתיד הוא אינו ודאי ועלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין ההערכות המובאות במידע הכלול בסקירה לבין התוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב לעדכן או לשנות את הסקירה הנ"ל עם וככל שיתפרסמו נתונים חדשים. המידע המוצג בסקירה, הינו חומר מסייע בלבד ואין לראות במידע זה כמידע שלם וממצה של ההיבטים הכרוכים בני"ע ו/או בנכסים הפיננסים אם וככל שהם מוזכרים בה. אין באמור כדי להוות תחליף לייעוץ השקעות או ייעוץ פנסיוני בידי בעל רישיון עפ"י דין, המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. חברות מקבוצת ילין לפידות ו/או נושאי המשרה שלהן ו/או מנהליהן ו/או עובדיהן ו/או מי מטעמן עשויים, בהתאם למגבלות הדין, לרכוש ו/או למכור ו/או להחזיק ו/או להתעניין בביצוע עסקאות בניירות הערך הנסקרים, הן עבור עצמם והן עבור נכסים פיננסים או פנסיוניים המנוהלים בידי קבוצת ילין לפידות (לרבות קרנות נאמנות ו/או קופות גמל המנוהלות בידי הקבוצה) וכן עשויים לרכוש ו/או למכור ו/או לבצע עסקאות בניירות הערך הכלולים בסקירה עבור תיקי השקעות המנוהלים על ידי ילין לפידות ניהול תיקי השקעות בע"מ, העוסקת בניהול תיקי השקעות ובשיווק השקעות. חברות מקבוצת ילין לפידות מחזיקות ו/או עשויות להחזיק ו/או למכור במסגרת פעילותן השוטפת, ניירות ערך ו/או נכסים פיננסים של החברות הנסקרות, והן עשויות לקיים קשרים עסקיים נרחבים ומגוונים עם החברות הנסקרות, למועד מסמך זה ו/או במועדים אחרים, הכל כמפורט לעיל ובין היתר משום כך ולאור האמור לעיל עשוי להיות לחברות מקבוצת ילין לפידות ו/או למי מטעמן עניין אישי בנכסים ו/או בחברות ו/או בניירות הערך המוזכרים בסקירה. חברות מקבוצת ילין לפידות ו/או נושאי המשרה שלהן ו/או מנהליהן ו/או עובדיהן ו/או מי מטעמן אינם לוקחים על עצמם כל אחריות שהיא לכל הפסד ישיר או נסיבתי הנובע משימוש בסקירה זאת. אין באמור התחייבות להשגת תשואה כלשהי. אין בתשואות העבר כדי להבטיח תשואות דומות בעתיד.
