דרום קוריאה – האם קדמה מצדיקה את ההשלכות שלה?

 

 

לאחר שנים של מלחמות, בשנת 1905, חתמה קוריאה על הסכם חסות עם יפן ובשנת 1910 קוריאה סופחה ליפן והפכה למושבה יפנית. היפנים, אסרו על התושבים לדבר קוריאנית, אסרו עליהם ללמוד בקוריאנית, שרפו מסמכים היסטוריים קוריאניים ולמעשה, ניסו למחוק את שורשי התרבות הקוריאנית מיסודם וניסו לגרום לקוריאנים להיות נאמנים לקיסר היפני. העם הקוריאני היה עני וחסר השכלה. יפן השתלטה על אדמות המדינה והחליפה את הצמחייה בה לצמחייה יפנית. קוריאנים רבים נשלחו ליפן לביצוע עבודות פרך, נעשה ניסיון לגרום לקוריאנים לעבוד את האלים והקיסרים היפניים, לשנות שמות משפחה לשמות יפניים ומבנים של המלוכה הקוריאנית נשדדו ונהרסו.

 

מלחמת העולם השנייה הרסה את חצי האי הקוריאני ובספטמבר 1945, היפנים, שנכנעו לבעלות הברית, עזבו. עד היום, יום העצמאות הדרום קוריאני חוגג את סיום הכיבוש היפני. לאחר יציאתם של היפניים מקוריאה, המדינה חולקה לשני אזורי כיבוש, בחלוקה אשר הייתה אמורה להיות זמנית, אך נותרה עד היום. החלק הדרומי נשלט בידי ארה"ב והחלק הצפוני נשלט בידי בריה"מ. ב-1948 הוקמו לשני האזורים שתי ממשלות נפרדות. ביוני 1950 הצפון, בראשות קים איל-סונג ובגיבוי ברית המועצות וסין, תקף את הדרום, שגובה ע"י ארה"ב, ויחד עם השטח הנרחב שנכבש, כמעט כל התעשייה בדרום הושמדה במשך מלחמה בת 3 שנים. בסוף המלחמה, שהסתיימה ביולי 1953, רוב אוכלוסיית דרום קוריאה הייתה לא משכילה והכלכלה שלה הייתה מונעת רק מחקלאות וביצועיה היו פחות טובים משל קוריאה הצפונית. 

 

המלחמה בת 3 השנים הייתה קשה מאוד והקיום של דרום קוריאה כמעט ונמחק. בתקופה מסוימת של המלחמה, הקומוניסטים מהצפון כבשו כמעט את כולה, למעט חתיכת שטח קטנה בדרום מזרח המדינה. 

 

בעקבות המלחמה הקשה בת 3 השנים, חל שינוי כלכלי עצום בדרום קוריאה, שהביא לצמיחה עצומה. הממשלה החליטה לשפר את המצב ולהסב את הכלכלה הדרום קוריאנית ממבוססת חקלאות ודיג אשר שימשו בעיקר לצריכה עצמית לכזו שמבוססת על תעשייה וייצוא רב. לצורך השינוי, הממשלה שמה דגש על שלושה פרמטרים לאורך זמן: יצירת עסקי ענק, תמיכה עצומה בהשכלת האוכלוסייה ויצירת מוסר עבודה נוקשה בקרב התושבים.

 

הממשלה בחרה מספר משפחות אשר הקימו עסקים משפחתיים והפכה אותם לעסקי ענק תעשייתיים מונופוליסטיים עם כוונה לייצא ולהפיץ את המוצרים הדרום קוריאנים ברחבי העולם, במקום לתמוך בעסקים הקטנים. אותן משפחות זכו לתמיכה ממשלתית עצומה הכוללת הלוואות מיוחדות, סובסידיות, חומרי גלם מסובסדים, הגנה מתחרות זרה, הטבות מס ועוד (בייחוד לאלו שעסקו בתחומי הפלדה, הבניה, הכימיה והנפט). למעשה, הן קיבלו חילוץ מכל צרה אשר נקלעו אליה ובהמשך גם דחיפה לעבר ייצוא מאסיבי, כך שהתוצר הדרום קוריאני יהיה נפוץ בעולם כולו. בתמורה, אותם עסקי ענק משפחתיים, הנקראים Chaebols, סיפקו למדינה צמיחה כלכלית עצומה והפכו לחברות ענק גלובליות. ביניהם ניתן למצוא את Samsung, LG, Hyundai, SK group ועוד. 

 

ה-Chaebols גדלו ונדרשו לעובדים רבים, אך מאחר והמוצרים אותם הם מכרו היו מוצרי טכנולוגיה ברובם, אשר הינם מורכבים ומתקדמים, היה צורך בעובדים מיומנים ומלומדים (מהנדסים, רואי חשבון, מתמטיקאים, מנהלים וכו'). המדינה הייתה מלאה באנאלפביתיים ושמחה לייצר ולספק לאותם ארגונים עובדים בעלי השכלה אקדמאית מתאימה.

 

ממשלת דרום קוריאה העבירה במדינה מהפכת השכלה ופתחה לכולם את הדלת להשכלה אקדמאית. הממשלה התחילה בשתילת הרעיון בקרב האזרחים כי תואר אקדמי הוא הכרחי עבור הצלחה מכל סוג שהוא בחיים. הממשלה גם עודדה את האוניברסיטאות לקבל כמה שיותר סטודנטים. כתוצאה מכך, עד היום, השגת תואר אקדמי זו המטרה העליונה עבור כל ילד במדינה ומהות חייו של כל אזרח. דרום קוריאה הפכה ממדינה שבה 78% מהאוכלוסייה לא ידעה קרוא וכתוב (ב-1945) למדינה המשכילה בעולם, בה ליותר מ-2/3 מהאזרחים הצעירים יש תואר אקדמי. 

 

הממשלה הכתיבה לאזרחים מוסר עבודה קשה שנשאר עד היום וכתוצאה מכך, עד היום, לדרום קוריאנים יש את מוסר העבודה הקשה בעולם. דרך החיים הדרום קוריאנית סוגדת לנאמנות מוחלטת למקום העבודה – העבודה היא הדבר החשוב ביותר עבור כל אדם והיא חשובה יותר ממשפחה, פנאי, חברה או כל דבר אחר. עד היום שעות העבודה בדרום קוריאה ארוכות מאוד, מקובל לעבוד בלילות ובסופי שבוע. הדרום קוריאנים עובדים יותר שעות ויותר קשה מאשר כל עם אחר. 

 

כיום, דרום קוריאה היא הכלכלה העשירית בגודלה בעולם וזאת למרות שהיא אינה עשירה במשאבי טבע, אין לה נפט, יש לה מעט מאוד גז (מקום 81 בעולם מבחינת כמות הרזרבות), מעט פחם והחקלאות בה לא מפותחת (רק 22% מהאדמה בה ניתנת לעיבוד). בזכות השינויים שהכתיבה הממשלה, הכלכלה, ההשכלה והתרבות בדרום קוריאה עברו מהפך משמעותי. המדינה הפכה, בתהליך יחסית מהיר, ממדינה מתפתחת למדינה מפותחת, בה התל"ג לנפש חצה את רף ה-34,000$ והתל"ג השנתי שלה כבר הגיע ל-1.8 טריליון דולר. גם המשטר בה השתנה והפך מדיקטטורי לדמוקרטי. היום יש לה תשתיות מהמתקדמות בעולם, היא מייצרת מאות אלפי בוגרי אוניברסיטאות מדי שנה, התרבות בה היא מהמפותחות בעולם, היא אירחה את אולימפיאדת הקיץ ואת המונדיאל, היא אחת מיצרניות הטכנולוגיה והחדשנות המוכרות עולם, היא מובילה בענף הרובוטיקה והאלקטרוניקה והיא חברה ב-20G וב-OECD. ההתפתחות המהירה הביאה עימה גם עלייה בתוחלת החיים (שהכפילה את עצמה בין 1950 ל-1990) וירידה משמעותית בתמותת ילדים (ירידה לכעשירית מהיקפה המקורי ב-1950). הצמיחה הרבה הביאה עימה גם השקעות רבות מבחוץ שתרמו להתפתחות הכלכלה. קרו בה תהליכים רבים שקורים במדינות מערביות ביניהם היציאה של נשים לשוק העבודה, עליית התל"ג לנפש וההאצה בתהליכי עיור. כיום היא אחת המדינות המפותחות בעולם, עם אחת הכלכלות החזקות בעולם ועם הכנסות מהגדולות בעולם. דרום קוריאה הינה אחת היצואניות הגדולות בעולם וגם אחת היבואניות הגדולות בעולם. ארגונים רבים מדברים על חוסנה של המדינה כנגד משברים לאור החוב הנמוך שלה ולאור הצמיחה הגבוהה בה. 

 

מנגד, לצד ההתפתחות הכלכלית הגדולה של המדינה, נוצר מצב לא מאוזן. ההשקעה ב-Chaebols עצרה את התפתחותם של העסקים הקטנים במדינה. חמשת ה-Chaebols – LG, יונדאי, SK, Samsung ו-Lotte, מהווים יחד נתח עצום מהבורסה הדרום קוריאנית כולה. הכח הרב שיש להם היום, מגביל את הממשלה בריסון כוחם ובהעברת רפורמות אשר יעזרו לעסקים הקטנים על חשבונם. במקרים רבים ה-Chaebols מרחיבים את פעילותם מחוץ לדרום קוריאה, במקום להרחיב את הפעילות במדינה ולתרום לכלכלה המקומית. התלות הרבה בעסקים אלו, יצרה מצב בו הם שולטים במדינה וגם במצבים של משברים פיננסיים, המדינה נדרשת לתמוך בהם.

 

 

הכלכלה הדרום קוריאנית, המבוססת ייצוא, התאוששה בצורה מרשימה ממגפת הקורונה והמניע המרכזי לצמיחה, למעט שיעור ההתחסנות הגבוה, היה ייצוא הטכנולוגיה הדרום קוריאנית. המדינה מושפעת מההאטה ומהאינפלציה שבעולם וזאת למרות שהיא לא הושפעה באופן ישיר מהמלחמה בין רוסיה ובין אוקראינה (שכן אין לה יחסי מסחר משמעותיים עם אוקראינה) אלא בעיקר נפגעה מעליית מחירי האנרגיה שתרמו לעליית האינפלציה הדרום קוריאנית (מחירי החשמל עלו ב-5% ומחירי הגז עלו ב-16% נכון לאוקטובר וצפויים להמשיך לעלות) וכן מהאטה בתיאבון של המדינות אליהן דרום קוריאה מייצאת סחורה (ובייחוד ארה"ב, האיחוד האירופי וסין). כמו כן, פיחות המטבע העלה את מחירי הייבוא. הצמיחה הריאלית השנתית ב-GDP ל-2022 מוערכת ב-2.7% (נמוכה מבשנים האחרונות) וזאת בגלל תחושת איפוק בייצוא והיא צפויה להמשיך להיבלם בשנה הקרובה. הצריכה הפרטית הואטה על רקע האינפלציה, הגבוהה מיעד הבנק המרכזי – 2%. בחודש אוקטובר צפי האינפלציה ל-2022 התמתן ל-5.7% ביחס לשיא של 6.3% ביולי ואינפלציית הליבה באוקטובר עמדה על 4.2% כאשר מחירי השירותים המשיכו לעלות. שיעור האבטלה החל לעלות אך במונחים היסטוריים הוא עדיין נמוך. בהתאם למתרחש ברוב מדינות המערב כתוצאה מהאינפלציה העולה, הבנק המרכזי בדרום קוריאה העלה את הריבית בשמונה העלאות מ-0.5% ל-3%. כמו בישראל, בכדי להקל על האזרחים ועל העסקים, הממשלה הפחיתה באופן זמני את המס על הדלק. נראה כי כמו בכלכלות רבות אחרות, בשנה הקרובה הכלכלה של דרום קוריאה תיגרר להאטה או אפילו מיתון. 

 

 

הכיבוש הצפון קוריאני בתקופה של המלחמה היה קשה ביותר אך גם יצר הזדמנויות. 

 

עוד לפני שקוריאה הייתה קיימת, הייתה חנות מכולת בעיר דרומית בשם Daegu, שהתמחתה בדגים ואטריות ושמה היה – Samsung. אותה חנות, ניצלה את המצב הקשה ששרר אחר המלחמה וסיפקה מזון ומוצרי יום-יום. סמסונג הפכה ללווה הרביעית בגודלה מהמדינה ובשנים שחלפו היא הפכה לבעלים ולבעלי עניין בחברות רבות וגם של חברות ביטוח ובנקים. 

 

"אין כסף, אין דאגות" – בעל החנות, Lee Byung-chul, שהחל את העסק שלו עם השקעה של 25$, לא ידע ב-1938 שהעסק שלו ישמש כעמוד השדרה של הטרנספורמציה הכלכלית של קוריאה ושל המאה העשרים, המהלך שכלכלנים קוראים לו –" "the miracle on the Han river. בעל החנות לא היה מאמין ב-1938 שבנו, Lee Jun-Hee ישיק שנים מאוחר יותר את ה-Galaxy S, אחד ממכשירי הסמארטפון  הנפוצים בעולם. החנות הקטנה הפכה למעצמה וההכנסות שלה מהוות למעלה מ-20% מה-GDP של דרום קוריאה. הנהלת החברה ראתה טלטלות, שערוריות וסכסוכים לאורך השנים. רבים ממנכ"ליה (אשר היו כולם בניו של האב המייסד) נאשמו בעבירות מסוגים שונים וחלקם אף ריצו תקופות בכלא. בני המשפחה מסוכסכים בינם לבין עצמם על ענייני כספים. 

 

 

כשחברה אחת מייצרת למעלה מ-20% מה-GDP של המדינה וכששווי החברות המסונפות והכלולות שלה מהווה יותר מ-20% משווי השוק של הבורסה הדרום קוריאנית (כאשר הרוב מגיע מפעילות הסמארטפונים, SSNLF), נראה שהחברה הינה כל כך חזקה עד שלא ברור מי שולט במי – המדינה ב- Samsungאו Samsung במדינה? השליטה היא לא רק כלכלית. למרות שהחברה אמנם מוכרת בעולם בייחוד בגלל מכשירי הסמארטפון והטכנולוגיה שלה, בדרום קוריאה היא שולטת בכל אפיקי החיים – תינוקות נולדים בבתי חולים בבעלות Samsung, ילדים לומדים בבתי הספר באמצעות טאבלטים של Samsung, צעירים לומדים באוניברסיטת Sungkyunkwan שבבעלות Samsung, אנשים מבוטחים בחברות ביטוח של Samsung, משפחות חיות במתחמי דיור של Samsung המצוידים במכשירי חשמל של החברה והתושבים אפילו מגיעים לבתי הלוויות של Samsung כשהם נפטרים. עולה גם השאלה,
האם העובדה שכיום Samsung אינה נשלטת בידי דרום קוריאנים אומרת כי העובדה שהיא מייצרת נתח כה נכבד מה-GDP של דרום קוריאה, משמעה שזרים שולטים בדרום קוריאה?
מעט פחות מ-20% מהחברה מוחזק כיום ע"י  Samsung Electronics, כ-8% מוחזק בקרנות הפנסיות הקוריאניות, והיתר ע"י משקיעים ביניהם קרן Blackrock האמריקאית. נכון לסוף שנת 2021, כ-46.2% ממניות החברה הוחזקו בידי משקיעים זרים. 

 

בתקופה בה מתבהר לכולם כמה בעייתית התלות של מדינות במדינות אחרות, ברור שגם תלות בחברה ספציפית אינה דבר חיובי.

 

 

המבנה הכלכלי שיצרה הממשלה הטיס קדימה את הכלכלה הדרום קוריאנית אך בו בזמן יצר בעיה קשה. שיעור ההתאבדויות במדינה הוא הגבוה בקרב מדינות ה- OECD והוא במגמת עלייה. נמצא גם שהקוריאנים הם העם הכי פחות מאושר בעולם. שיעור ההתאבדויות של נשים בדרום קוריאה עומד על 15 לכל 100,000 נשים ואילו בקרב גברים מדובר על 32.5 לכל 100,000 גברים.

 

ה-Cheabols הענקיים אחראיים לכ-85% מה-GDP של דרום קוריאה ואחראים על יותר ממחצית מהיצוא הדרום קוריאני ועל כן התלות של המדינה בהם גדולה. הם הפכו ברובם לחברות ציבוריות בשוויים אדירים ונכון להיום, מרבית האחזקה בהם עברה לידי משקיעים והמשפחות המקוריות ירדו בשיעור אחזקתן אך הן עדיין מעורבות בניהולם. סמסונג לבדה מייצרת כמעט 20% מה-GDP של המדינה. עם זאת, אותם Cheabols, אשר תורמים כל כך הרבה לכלכלת המדינה, אינם מספקים מקומות עבודה באופן פרופורציונלי לאוכלוסיית המדינה. רק 10% מהאוכלוסייה מצאה את מקומה התעסוקתי באותם Cheabols וזאת מפני שהם הצליחו לצמוח ללא צורך בהעסקת עובדים רבים וכך חסכו בהוצאות. אך מאחר שבחברות הללו נמצאים התפקידים הדורשים את האנשים הכי משכילים וטובים, כולם רוצים לעבוד בהן. לכן, בניגוד לעבר, אז לדרום קוריאה היו הרבה מקומות עבודה להציע אך לא היו מספיק אנשים מיומנים לכך, היום, לאור התפתחות ההשכלה הרחבה, המשחררת לשוק מדי שנה מאות אלפי בוגרים, נוצר מצב בו ישנם הרבה יותר עובדים מיומנים ממקומות עבודה אשר מתאימים להם, ולכן אותם בוגרים מתקשים במציאת עבודה המתאימה לכישורים שלהם. שיעור האבטלה בקרב משכילים בדרום קוריאה גבוה מזה של הלא משכילים – מצב שלא קיים בשום מקום אחר בעולם. הממשלה השיקה תכנית שתעזור למסיימי לימודים אקדמאיים צעירים למצוא עבודה מחוץ למדינה. למעשה דרום קוריאה, בניגוד לישראל, אינה מוטרדת מ"בריחת מוחות" אלא מבריחה אותם. הכלכלה הדרום קוריאנית אמנם חזקה, אך היא אינה משקפת את מצב האוכלוסייה.

 

התחרות של רבים על מקומות עבודה בודדים הפכה את מערכת החינוך לתחרותית ביותר. כבר בגיל צעיר, ילדים עובדים כל כך קשה, רק כדי שיוכלו להיות המצטיינים ביותר, אלו שבעתיד יתקבלו ללימודים אקדמאיים. כ-83% מבני החמש בדרום קוריאה לומדים בבתי ספר פרטיים לאחר שעות הלימודים הרגילות. המשפחות מוציאות כ-16% מההכנסה שלהן על השכלה פרטית לילדים והן אפילו מממנות לילדים שלהן שיעורים פרטיים לאחר השעה 22:00. 

 

דרום קוריאה חווה אינפלציית השכלה. אמנם הילדים הדרום קוריאנים עובדים כל כך קשה בכדי להשיג השכלה טובה יותר, אך היתרון של ההשכלה הולך ונעלם. זאת מפני שתואר אקדמי לא משפר את היכולת למצוא עבודה טובה. אלו מבניהם שכן מצליחים למצוא עבודה, מוצאים עצמם בסביבת עבודה נוקשה מאוד, בה אנשים מקודמים בהתאם ללויאליות שלהם ולא בהתאם ליכולות ולביצועים שלהם. נותר מצב בו הדרום קוריאנים עובדים הרבה יותר שעות מעמים אחרים, אך הפרודוקטיביות שלהם, באופן מפתיע, אינה גבוהה. זו תרבות שמקדשת את העבודה הקשה על פני עבודה יעילה. 

 

השילוב של מוסר העבודה הנוקשה והלחץ במקומות העבודה עצמם, עם הלחץ להשיג השכלה ולמצוא מקום עבודה, עם החשש מאבטלה וממחסור ברווחה סוציאלית לקשישים, עם הסטיגמה סביב בעיות בבריאות הנפש ועם מצב כלכלי לא פשוט של רבות מהמשפחות, גורמים לכך שהדרום קוריאנים הם אחת האומות הכי לא שמחות בעולם, לכך ששיעור ההתאבדויות בה הוא הגבוה בעולם ולכך ששיעור הילודה בה נמוך מאוד. נכון ל-2021, נמצא שבסיאול, בירת דרום קוריאה, יש לאשה הממוצעת 0.63 ילדים ואילו לאשה הדרום קוריאנית הממוצעת 1.08 ילדים.

 

אם נגענו בשיעור הילודה, שווה להתייחס בכמה מילים לדמוגרפיה כולה ולקצב הצמיחה הדמוגרפי הנמוך כיום. נכון לימים אלו, בדרום קוריאה 51.377 מיליון תושבים. בעוד שבשנות ה-60 של המאה הקודמת, אז היו במדינה כ-25 מיליון תושבים ואז ה-Chaebols לא היו מפותחים כמו היום, קצב הצמיחה הדמוגרפי עמד על כ-4%, היום, קצב הצמיחה הדמוגרפי נושק ל-0% מלמעלה. עם זאת, נעשו מחקרים בגין אוכלוסיית המדינה ונראה כי היא על סף תחילתה של דעיכה כמותית. לפי מחקרים נראה שעם תוחלת חיים של כ-83.7 שנים ותחת הרגלי הילודה הנוכחיים, עד לשנת 2040 כמות התושבים במדינה תרד ל-47 מיליון, עד לשנת 2060 הכמות תרד ל-36.64 מיליון תושבים ואילו עד לשנת 2100 הכמות תרד ל-15.63 מיליון תושבים. חשוב לציין כי ככל שהאוכלוסייה תקטן, כך היא גם תהיה אוכלוסייה זקנה יותר, כזו שיותר תושבים בה נתמכים ואינם מייצרים.

 

נחזור לבעיית האושר. למרות שהמדינה מודעת למצב ומנסה לשפר אותו, זה לא מצליח בינתיים. ה-Chaebols, וביניהם כאמור סמסונג ו-LG, משפיעים בצורה דרמטית על הכנסות המדינה ולכן יש לה תלות ברורה בהם. המדינה למעשה עובדת בשביל הארגונים הללו ולכן לא סביר שתקודם רפורמה אשר תפגע בהם. אותם ארגונים שהקפיצו את הכלכלה יוצרים היום שיעור אבטלה בקרב הצעירים המלומדים ויוצרים דור שלם של אנשים לא מאושרים.