שווקי חיזוי: האם זהו כלי שיהפוך לשכבת מידע עבור משקיעים? בין חוכמת ההמונים, בחירות, ספורט, מידע פנים והפיכת אי הוודאות לנכס פיננסי

ערב הבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר 2024, התמונה שהציגו הסקרים הייתה כמעט משעממת באחידותה. מרוץ צמוד מאוד בין טראמפ להאריס. בסקר הארצי האחרון של New York Times למשל, השניים עמדו על 48% כל אחד[1]. אלא שבאותו זמן התקיימו גם "סקרים" מסוג אחר לחלוטין. ב-Polymarket, פלטפורמת חיזוי שבה אנשים מסכנים כסף אמיתי על תוצאות אירועים, נסחרה האפשרות שטראמפ ינצח במחיר ששיקף הסתברות של כ־57%, לעומת כ־43% להאריס[2]. ב-Kalshi, שוק חיזוי אמריקאי מפוקח, היתרון היה קטן בהרבה, כ־51% מול 49%, אך גם שם טראמפ הוביל[3]. טראמפ אכן ניצח. הוא קיבל 312 אלקטורים לעומת 226 להאריס, ואף זכה בקול הפופולרי עם כ־49.8% מהקולות לעומת כ־48.3%. לכאורה, שווקי החיזוי ידעו משהו שהסקרים לא ידעו. מכאן ועד למסקנה שהשוק יודע לחזות את העתיד, הדרך ארוכה.

למעשה, הבחירות של 2024 המחישו כמעט באופן מושלם גם את כוחם של שווקי החיזוי וגם את מגבלותיהם. מיליארדי דולרים זרמו לחוזים על זהות הנשיא הבא, סוחר צרפתי אחד החזיק באמצעות כמה חשבונות פוזיציה עצומה לטובת טראמפ[4], פלטפורמות שונות נתנו הסתברויות שונות לאותו אירוע ושוק החיזוי האקדמי הוותיק והמוערך של אוניברסיטת איווה, בעל היסטוריה של עשרות שנים, העריך בסוף ספטמבר 2024 שהדמוקרטים ינצחו בקול הפופולרי בפער של כתשע נקודות אחוז. זו הייתה תחזית שהתבררה בדיעבד כשגויה באופן משמעותי. שוק החיזוי אינו כדור בדולח והחידוש שבו אינו היכולת לדעת את העתיד, אלא האפשרות להפוך את ההסתברות עצמה לנכס שניתן לסחור בו.

מניה משקפת שווי של חברה בהינתן הסתברויות לעתיד שלה. אג"ח משקפת שווי של חוב בהינתן הסתברויות ליכולת פירעון החוב. שוק החיזוי מנסה לתת מחיר לשאלה: מה הסיכוי שמשהו יקרה?

כיצד סוחרים באירוע שעדיין לא קרה?

המנגנון הבסיסי פשוט. נניח שקיים חוזה ששואל: האם הפד יוריד את הריבית במועד הקרוב? החוזה משלם דולר אחד אם התשובה היא כן ואפס אם התשובה היא לא. אם החוזה נסחר ב־0.63$, נהוג לפרש את המחיר כהסתברות שוק של כ־63% לכך שהריבית תרד. משקיע שמאמין שהסיכוי האמיתי הוא 80% יכול לקנות את החוזה ב־63 סנט. אם הפד אכן יוריד ריבית, הוא יקבל דולר וירוויח 37 סנט לפני עמלות. אם הריבית לא תרד, החוזה יהפוך לחסר ערך והמשקיע יפסיד את עלות החוזה. מנגד, מי שסבור שהסיכוי להורדה הוא רק 30% יכול לקחת את הצד השני של העסקה.

כך, כל מידע חדש אמור להשפיע על המחיר. נתוני אינפלציה שונים מהצפוי, נאום ניצי של חבר בפד או נתוני תעסוקה חלשים, יכולים להשפיע בין רגע על מחיר החוזה למעלה או למטה. החוזים מספקים הסתברות שמתעדכנת באופן שוטף וכל משקיע יכול לנסות להרוויח אם הוא חושב שהיא שגויה.

הרעיון הרבה יותר ותיק מה-Polymarket

הטכנולוגיה אמנם חדשה, אך הרעיון הכלכלי אינו חדש כלל. ב-1945 כתב הכלכלן פרידריך האייק[5] על אחת הבעיות הבסיסיות בכלכלה. הידע הרלוונטי לקבלת החלטות אינו נמצא במקום אחד. הוא מפוזר בין מיליוני אנשים. חקלאי יודע משהו על מזג האוויר המקומי, עובד מפעל יודע משהו על הזמנות עתידיות, ספק יודע משהו על מחסור בחומר גלם ובנקאי יודע משהו על מצב האשראי. מחיר השוק מאפשר לכל פיסות המידע הללו להתחבר למספר אחד. שווקי החיזוי מנסים ליישם את אותו עיקרון לא על מחיר של חיטה או מניה, אלא על אירוע עתידי.

אחד הניסויים החשובים בתחום החל ב־1988 באוניברסיטת איווה שבארה"ב[6]. ה-Iowa Electronic Markets[7] אפשרו למשתתפים לסחור בכסף אמיתי בחוזים על תוצאות בחירות. כדי לשמור על האופי האקדמי של הניסוי נקבעו מגבלות השקעה נמוכות יחסית, אך לאורך השנים הצטבר מאגר נתונים יוצא דופן.

מחקר שפורסם ב-International Journal of Forecasting[8], בחן 964 סקרים שנערכו לאורך חמש מערכות בחירות לנשיאות ארה"ב בין 1988-2004 והשווה בכל נקודת זמן את התחזית שלהם למחיר בשוק החיזוי של איווה. לפי המחקר, שוק החיזוי היה קרוב יותר לתוצאה הסופית ב־74% מהמקרים, ובטווח של יותר מ־100 ימים לפני הבחירות הוא גבר באופן מובהק על הסקרים בכל חמש מערכות הבחירות שנבדקו.

הרעיון לא נשאר רק בעולם האקדמי. גם חברות מסחריות ניסו להשתמש בשווקים פנימיים כדי לחזות תוצאות עסקיות. Hewlett-Packard למשל, הפעילה בתחילת שנות האלפיים שווקים פנימיים שבהם עובדים סחרו בחוזים על נתוני המכירות העתידיים של החברה. במחקרים שנערכו על הניסוי נמצא שבחלק מהמקרים מנגנון איסוף המידע השוקי הפיק תחזיות טובות יותר מהשיטות המסורתיות שבהן השתמשה החברה.

אפילו הפנטגון ניסה להשתמש ברעיון.

בתחילת שנות האלפיים מימנה DARPA את Policy Analysis Market, שנועד לבדוק אם שוק יכול לסייע בחיזוי התפתחויות גיאופוליטיות. התוכנית הפכה לסערה פוליטית לאחר שנחשף שניתן יהיה לסחור גם בהסתברויות לאירועים קשים כמו הפיכות, טרור וחוסר יציבות במזרח התיכון. הפרויקט בוטל ב־2003, עוד לפני שהספיק להפוך לניסוי משמעותי. מעניין שהוויכוח שהתנהל אז, האם מדובר בכלי חדשני לאיסוף מידע או במסחר ציני באסונות, דומה מאוד לוויכוח שמתנהל כיום.

למה ששוק יהיה חכם יותר ממומחה?

המשתתף הממוצע בשוק אינו בהכרח חכם יותר ממומחה. היתרון האפשרי מגיע מהמבנה של השוק ומהיכולת שלו לאסוף מידע שמפוזר בין משתתפים רבים.

נניח שסקר בחירות פונה לאדם שמתכוון להצביע למועמד א'. כששואלים אותו "למי תצביע?", התשובה שלו היא א'. מבחינת הסקר, כאן מסתיים המידע. אבל אותו אדם יכול לגור במחוז שבו כמעט כל חבריו, בני משפחתו ושכניו מתכוונים להצביע דווקא למועמד ב'. הוא יכול להכיר את האזור שבו הוא חי היטב ולהאמין שמועמד ב' עומד לנצח. היתרון של שוק החיזוי הוא שניתן להפריד בין שתי שאלות: מי אתה רוצה שינצח? ומי אתה חושב שינצח? גם מצביע נלהב של מועמד א' יכול לקנות חוזה על ניצחונו של ב'.

הכסף יוצר תמריץ נוסף. אדם יכול להביע ברשת חברתית דעה קיצונית ללא עלות. הוא יכול לענות לסוקר באופן לא מדויק, בין אם בכוונה ובין אם לא. בשוק, לעומת זאת, טעות תעלה לו כסף. אם מחיר מסוים נראה שגוי למי שמחזיק במידע טוב יותר, יש לו תמריץ כלכלי לנצל את הטעות. ככל שהוא קונה את החוזה, המחיר משתנה והמידע שלו מתורגם בהדרגה למחיר. זהו מנגנון הדומה לארביטראז' בשוק ההון. טעויות במחיר המניה מושכות משקיעים שמנסים לקנות בזול או למכור ביוקר ולהרוויח מהן עד לתיקון המחיר.

אבל סקר ושוק חיזוי אינם מודדים את אותו הדבר

סקר שמראה 48% לטראמפ ו־48% להאריס אינו אומר שלכל אחד מהם 50% סיכוי לנצח. סקר מנסה למדוד את שיעור התמיכה הנוכחי באוכלוסייה. תחזית לגבי זהות המנצח צריכה להביא בחשבון משתנים נוספים: מי באמת יצביע, מה תהיה טעות הדגימה, כיצד ייראו המדינות המתנדנדות, האם שגיאות הסקרים במדינות שונות יהיו מתואמות ועוד. שוק החיזוי, לעומת זאת, מנסה לדחוס את כל המשתנים האלה ישירות לשאלה מי ינצח.

לכן, כש-Polymarket נתנה ערב בחירות 2024 הערכה של 57% לטראמפ ושל 43% להאריס, בעוד שהסקרים הארציים שיקפו כמעט תיקו, לא הייתה כאן בהכרח סתירה. השוק יכול היה להאמין שהסקרים מודדים נכון את שיעור התמיכה, ובכל זאת להאמין שמבנה המפה האלקטורלית, ההצבעה במדינות המתנדנדות או אפשרות לטעות שיטתית בסקרים מעניקים לטראמפ יתרון הסתברותי.

המעבר הזה מעניין במיוחד במקרה של נייט סילבר, מייסד FiveThirtyEight ואחת הדמויות המזוהות ביותר עם הניסיון להפוך סקרים לתחזיות הסתברותיות. ב־2024 הצטרף סילבר כיועץ לאחת מפלטפורמות שווקי החיזוי הגדולות, וטען שהסתברויות חשובות במיוחד כאשר צריך לקבל החלטות בעולם האמיתי. הוא אף העריך שמשקיעים ומנהלים ישתמשו יותר בשווקים כאלה כדי להעריך כיצד סיכונים פוליטיים עשויים להשפיע על העסקים שלהם. עם זאת, סילבר עצמו אינו חסיד בלתי מסויג של השיטה. הוא הצביע בין היתר על כך שבשווקים פוליטיים הון גדול ו"כסף לא חכם" יכולים לעוות את המחירים[9]. דווקא העמדה המורכבת הזו מדגישה ששוק חיזוי אינו תחליף אוטומטי לסקרים ולמודלים, אלא מקור מידע נוסף שניתן להשוות אליהם.

בחירות 2024: רגע הפריצה

בחירות 2024 הפכו את התחום ממוצר של חובבי קריפטו וכלכלנים למוצר שקיבל חשיפה תקשורתית עולמית.

ערב הבחירות נרשם ב-Polymarket מחזור מצטבר של יותר מ-3 מיליארד דולר בחוזים הקשורים לזהות הנשיא הבא. ב-Kalshi, שנכנסה לשוק הבחירות האמריקאי זמן קצר קודם לכן, נרשמו מחזורי מסחר של מאות מיליוני דולרים בחוזים פוליטיים.

אחד האירועים שאפשרו את הפריצה הזו היה המאבק המשפטי סביב האפשרות של Kalshi להציע חוזים על השליטה העתידית בקונגרס. הוויכוח נסב סביב השאלה האם חוזים כאלה מותרים במסגרת הדין החל על Event Contracts. בספטמבר 2024 פסק בית משפט פדרלי לטובת Kalshi, וזמן קצר לאחר מכן נדחתה בקשה לעצור את המסחר בזמן הליך הערעור. בכך נפתחה למעשה הדרך למסחר פוליטי מוסדר בארה"ב.

אבל הפריצה הגדולה חשפה גם את אחת הבעיות המרכזיות של התחום.

באוקטובר 2024 התברר שארבעה מהחשבונות הגדולים ביותר שהימרו על טראמפ ב־Polymarket היו קשורים לסוחר צרפתי אחד. החשבונות הללו החזיקו פוזיציות בהיקף של עשרות מיליוני דולרים.

Polymarket בדקה את הפעילות וטענה שלא מצאה ראיות לכך שהסוחר ניסה לבצע מניפולציה מכוונת במחיר. בסופו של דבר, לאחר ניצחונו של טראמפ, הוא גם הרוויח סכום גדול מאוד.

אבל עצם המקרה מעלה שאלה בסיסית: אם "חוכמת ההמונים" יכולה להיות מושפעת באופן משמעותי מאדם אחד בעל הון רב, עד כמה היא באמת חוכמת המונים?

ההבדל העקרוני: בדמוקרטיה לכל אדם יש קול אחד ובשוק לכל דולר יש קול

סקר סטטיסטי מנסה לבנות מדגם שבו כל משיב מייצג חלק מהאוכלוסייה. שוק החיזוי, לעומתו, אינו מנסה להיות דמוקרטי אלא יעיל. משקיע שמוכן לסכן מיליון דולר יקבל השפעה גדולה בהרבה על המחיר ממי שמוכן לסכן עשרה דולר. מבחינה מוסרית או פוליטית הדבר יכול להיראות בעייתי, אך מבחינה כלכלית זה אינו בהכרח חיסרון. אם אותו משקיע מחזיק במידע טוב יותר ומוכן להסתכן בסכום גבוה, דווקא רצוי שמידע כזה יקבל משקל רב. הבעיה נוצרת אם ההון הגדול אינו מייצג מידע טוב יותר אלא הטיה, אינטרס, מניפולציה או פשוט ביטחון עצמי מופרז.

בשוק נזיל, סוחר גדול שטועה מייצר הזדמנות לאחרים להרוויח מטעותו. בשוק קטן או לא נזיל, לעומת זאת, פוזיציה גדולה יכולה להזיז את המחיר באופן משמעותי מבלי שייכנס מספיק הון נגדי ויתקן את הטעות. לכן שני שווקי חיזוי יכולים לספק הסתברויות שונות לאותו אירוע.

57% סיכוי אינו אומר ששוק החיזוי צדק

אחת הטעויות הנפוצות בדיון על שווקי חיזוי היא לבדוק בדיעבד מי ניצח ואז להכריז אם השוק צדק או טעה. אם מטבע הוגן נזרק פעם אחת והשוק נותן 50% לעץ ו־50% לפלי, ואז מתקבל עץ, לא ניתן לומר שתחזית ה־50% הייתה שגויה. אותו דבר נכון לבחירות. אם שוק החיזוי נותן למועמד 70% סיכוי לנצח, עדיין קיים סיכוי של 30% שהוא יפסיד. במערכת בחירות בודדת אי אפשר להוכיח שהערכת ההסתברות הייתה נכונה או שגויה רק על בסיס התוצאה.

הדרך הנכונה לבדוק שוק חיזוי היא באמצעות בדיקת מספר גדול של אירועים. אם אוספים מאות חוזים שנסחרו סביב 70 סנט, בערך 70% מהם אמורים להסתיים ב"כן". אם 90% מהם מסתיימים ב"כן", השוק היה שמרני מדי; אם רק 50% מהם, המחיר היה אופטימי מדי.

ניתן להשתמש גם במדדים כמו  Brier Score, שמעניקים ציון לתחזית לפי המרחק בין ההסתברות שהוערכה לבין התוצאה שהתקבלה.

ההבחנה הזו חשובה במיוחד, משום שהצלחה בבחירות בודדות אינה מוכיחה ששוק הוא יעיל, בדיוק כפי שטעות בודדת אינה מוכיחה שהוא חסר ערך. שוק איווה הוא דוגמה מצוינת לכך. למרות ההיסטוריה המרשימה שלו, בסוף ספטמבר 2024 הוערך שהדמוקרטים יזכו בקול הפופולרי בפער משמעותי ובפועל טראמפ ניצח גם בקול הפופולרי.  שווקי החיזוי אינם חפים מטעויות, הם רק מנגנון נוסף לייצור תחזיות.

מ־3 מיליארד דולר בבחירות לעשרות מיליארדים בספורט

לאחר נובמבר 2024, השאלה שעלתה הייתה האם כל ההתלהבות משוק החיזוי תיעלם ברגע שהבחירות יסתיימו. למעשה קרה ההפך. בשנתיים שלאחר מכן התחום התרחב במהירות לספורט, מאקרו, מזג אוויר, תרבות, נתונים פיננסיים ואירועים גיאופוליטיים.

מונדיאל 2026 הפך לאחד המבחנים הגדולים ביותר של התחום עד כה. במהלך הטורניר דיווחה Kalshi על מחזור מסחר של כ־27 מיליארד דולר ועל כשלושה מיליון משתמשים[10][11]. מדובר בכמעט פי שניים מהתחזיות הפנימיות של החברה.

גם לאחר המונדיאל המספרים נשארו גבוהים מאוד. חוזי ספורט הפכו לחלק מרכזי מפעילות הפלטפורמות, ובמקביל התרחבו גם פעילויות כמו חוזים קצרים על קריפטו ועוד. בתוך פחות משנתיים, השאלה השתנתה מ"האם ההתלהבות משווקי חיזוי תיעלם אחרי הבחירות?" ל"האם נולדה קטגוריית מסחר חדשה?".

וול סטריט כבר הצביעה בכסף

הדרך המהירה ביותר להבין כיצד המערכת הפיננסית מתייחסת לתחום היא להסתכל על השווי שהמשקיעים מוכנים לשלם.

במאי 2026 השלימה Kalshi גיוס של מיליארד דולר לפי שווי של 22 מיליארד דולר. בסבב השתתפו בין היתר Coatue, Sequoia Capital, Andreessen Horowitz, Paradigm, Morgan Stanley ו־ARK Invest. גם Polymarket קיבלה חותמת מעניינת במיוחד מהמערכת המסורתית. במרץ 2026 השקיעה Intercontinental Exchange, החברה האם של הבורסה לניירות ערך בניו יורק, מאות מיליוני דולרים ב-Polymarket, במסגרת שיתוף פעולה שעשוי להתרחב בהמשך.

המשמעות רחבה יותר מעוד השקעה בחברת סטארט־אפ. חברה שמפעילה את NYSE, לצד בורסות, מסלקות ותשתיות פיננסיות ברחבי העולם, בוחרת לשים כסף אמיתי על האפשרות ששוקי חיזוי יהפכו לחלק משמעותי יותר מהמערכת הפיננסית.

גם ברוקרים וחברות פיננסיות אחרות החלו להיכנס לתחום. Robinhood, למשל, הפכה את חוזי האירועים לאחד ממוצרי הצמיחה שלה, עם הכנסות מרשימות שעמדו ברבעון 2 2026 על כ-156 מיליון דולר, עלייה של יותר מפי 10 לעומת התקופה המקבילה אשתקד[12].פעילות החוזים הפכה בהדרגה לחלק משמעותי יותר מהמעורבות של לקוחות בפלטפורמה. לכן, הצמיחה של שווקי החיזוי אינה שאלה שנוגעת רק להצלחתן של Kalshi או Polymarket. היא עשויה להשפיע גם על ברוקרים, בורסות, חברות הימורים וגופי שוק הון מסורתיים.

אז מהו המוצר? הימור או מידע?

כאן נמצא הוויכוח המרכזי סביב הענף. ניקח לדוגמה שני חוזים. הראשון שואל: האם מדד המחירים לצרכן בארה"ב יעלה ביותר מ־0.3% בחודש הבא? חברה שמחיר חומרי הגלם שלה רגיש לאינפלציה, קרן אג"ח או משקיע מאקרו יכולים לטעון שיש לחוזה כזה שימוש כלכלי ברור. ניתן להפיק ממנו תחזית, לגדר חשיפה וללמוד בזמן אמת כיצד השוק מעדכן את ציפיותיו. החוזה השני שואל: האם שחקן כדורסל מסוים יקלע יותר מ-30 נקודות במשחק הערב? כאן, קשה לטעון שמדובר במידע חיוני לניהול סיכונים פיננסיים.

עם זאת, בשני המקרים הטכנולוגיה כמעט זהה וההבדל הוא המטרה. זו בדיוק הסיבה שהוויכוח הרגולטורי נהיה מורכב. ככל שהתחום גדל, הוא נע בשני כיוונים במקביל. מהצד הראשון לעבר כלי פיננסי לניתוח וגידור סיכונים ומהצד השני לעבר מוצר בידורי שמזכיר הימורי ספורט. הצלחת שווקי חיזוי הספורט ב־2026 החריפה את המתח הזה. דווקא הקטגוריה שמייצרת את הפעילות הגדולה ביותר מקשה על הענף לשכנע שהוא אינו בסך הכול קזינו עם ממשק שנראה כמו בורסה.

מה שוק חיזוי יכול לתת שאין לנו היום?

השימוש המעניין ביותר מבחינת שוק ההון עשוי להיות דווקא מחוץ לפוליטיקה ולספורט. תחזיות מאקרו מסורתיות מופיעות בדרך כלל כמספר בודד. קונצנזוס הכלכלנים יכול, למשל, לצפות אינפלציה חודשית של 0.2%. אבל המספר הזה מסתיר מידע חשוב. האם כולם צופים 0.2%? או שמחצית צופים 0% ומחצית 0.4%? האם הסיכון לתוצאה של 0.5% כמעט אפסי, או שהשוק חושב שיש לו הסתברות של 20%? באמצעות מספר חוזי חיזוי על ספים שונים ניתן לבנות למעשה התפלגות הסתברויות שלמה.

מחקר שפורסם ביוני 2026[13] השתמש בחוזי ה-CPI שלKalshi  כדי לבנות בזמן אמת את התפלגות הציפיות לאינפלציה. החוקרים מצאו שהמידע המעניין ביותר לא היה דווקא התחזית הממוצעת, אלא ה"זנבות", כלומר בהסתברות שהשוק מעניק לתרחישי אינפלציה חריגים במיוחד. בחלק מהבדיקות נמצא כי הסתברויות אלו סיפקו מידע נוסף על הסיכון לאינפלציה גבוהה, שלא השתקף בתחזיות הקונצנזוס של הכלכלנים, ואף הצליחו לזהות סיכון מוגבר לתרחישים כאלה כאשר התחזית הממוצעת של השוק נותרה קרוב לקונצנזוס.

אם השווקים הללו יהפכו לנזילים מספיק, ייתכן שבעתיד מסך מאקרו לא יציג רק "תחזית אינפלציה של 2.4%", אלא יציג עקומה שלמה של ההסתברויות לתוצאות שונות. מבחינת ניהול הסיכונים, ההבדל משמעותי מפני שלא נחשפת רק התחזית המרכזית אלא גם הסיכוי שהמציאות תסטה ממנה באופן חד.

אבל שווקי חיזוי אינם רלוונטיים לכל תחום

השוק אינו הופך ידע שאינו קיים לידע. אם אין מספיק משתתפים שמבינים בנושא, אם אין נזילות, אם האירוע מנוסח בצורה גרועה או אם אין דרך ברורה למדוד את התוצאה, המחיר עלול להיות גרוע מאוד. מחקרים שבחנו שווקי חיזוי בתחומים שונים (למשל בתחום הרפואי) מצאו שבחלק מהמקרים מודלים סטטיסטיים פשוטים היו טובים יותר. חוכמת ההמונים דורשת גם המון וגם חוכמה.

שוק פעיל שבו משתתפים אנליסטים, מומחים וסוחרים המתחרים זה בזה יכול להיות מכונת מידע יעילה. שוק קטן שבו קומץ אנשים מנחשים אינו הופך לחכם רק משום שהניחושים שלהם מוצגים במחיר של 63 סנט.

מחיר של 63 סנט אינו בהכרח הסתברות של 63%

במודל התיאורטי הפשוט, חוזה שמשלם דולר במקרה של הצלחה ונסחר ב־63 סנט משקף הסתברות של 63%. עם זאת, המציאות מורכבת יותר. עמלות משפיעות על המחיר. מרווחי קנייה ומכירה משפיעים. מגבלות הון משפיעות. משקיע יכול לקנות חוזה לא מפני שהוא חושב שההסתברות גבוהה מהמחיר, אלא משום שהוא משתמש בו כגידור. גם העדפות סיכון יכולות להשפיע. לכן, מחיר החוזה הוא לכל היותר אומדן שוק להסתברות, ולא ההסתברות האמיתית עצמה.

מחקרים שבחנו מיליוני עסקאות בחוזי חיזוי מצאו שבחלק מהמקרים הקשר בין מחיר החוזה לבין התוצאה בפועל אכן טוב מאוד, אך במקרים אחרים נוצרות הטיות שיטתיות, במיוחד בשווקים פחות נזילים, בחוזים מורכבים או בסמוך לרגע ההכרעה.

מידע פנים: היתרון שהופך לבעיה

אם שוק חיזוי מתגמל את האדם שיודע משהו לפני כולם, מה קורה כשהוא יודע זאת משום שהוא עצמו נמצא בתוך האירוע?

בשוק מניות קיימת מערכת חוקית מפותחת סביב מידע פנים. עובד חברה שיודע על רכישה שעוד לא פורסמה אינו רשאי בדרך כלל לקנות את המניה וליהנות מהמידע.

בשווקי חיזוי הגבולות יכולים להיות מורכבים הרבה יותר. מי רשאי לסחור על השאלה האם פוליטיקאי מסוים יתפטר? מה לגבי עובד בלשכתו? עורך הדין שלו? בן משפחה? ומה לגבי שחקן כדורגל שסוחר בשאלה האם יפתח בהרכב? או רגולטור שסוחר בחוזה על החלטה שהוא עצמו שותף לקבלתה? ככל שהשוק גדל, הבעיה הזו נעשית מוחשית יותר.

ב־2026 דיווחו הפלטפורמות והרגולטורים על גידול משמעותי במספר העסקאות החשודות שנבדקו. לפי Reuters[14],מתחילת 2026 ועד אמצע מאי זיהתה Kalshi יותר מ־400 עסקאות חשודות, יותר מכפליים ממספר העסקאות שבחנה במהלך כל השנה הקודמת. גם Polymarket דיווחה על עלייה משמעותית בפעילות שסומנה לבדיקה.

בסוף יולי 2026 הגיע מקרה שממחיש היטב את הסיכון. ה-CFTC הגיע להסדר עם חבר הקונגרס לשעבר George Santos סביב מסחר בחוזה ב-Kalshi שעסק בשאלה האם הוא עצמו ישתתף בנאום מצב האומה של הנשיא טראמפ. לפי הרגולטור, הוא ביצע עסקאות, פרסם הצהרות מטעות ברשתות החברתיות ולאחר מכן לא הגיע לאירוע, ובכך הפיק רווח של כמעט 18 אלף דולר. הוא הסכים לשלם כ־35 אלף דולר במסגרת ההסדר, מבלי להודות בטענות.

המקרה ממחיש את ההבדל בין מידע לבין שליטה. יש הבדל בין לדעת על אירוע שיתרחש ובין לשלוט בהתרחשות שלו.

ומה אם עצם השוק משפיע על האירוע?

כאן הבעיה הופכת עמוקה עוד יותר. חוזה על מזג האוויר אינו משנה את מזג האוויר. אבל חוזה על פוליטיקה, חברה מסחרית או ספורט יכול אולי להשפיע על העולם שהוא מנסה למדוד.

נניח ששוק נותן למועמד מסוים רק 15% סיכוי לנצח. תורמים עשויים להפסיק לתרום לו, התקשורת עשויה להתייחס אליו כמועמד חסר סיכוי ומתנדבים עשויים לעבור למועמד אחר. מחיר השוק, שהיה אמור לחזות את המציאות, מתחיל להשתתף ביצירתה. אותו דבר יכול לקרות בעסקאות תאגידיות. אם שוק חיזוי על רכישה של חברה מזנק לפתע מ־20% ל־80%, עובדים, ספקים, משקיעים והנהלות יכולים להגיב למידע הזה עוד לפני שהעסקה הוכרזה.

במילים אחרות, שוק החיזוי אינו בהכרח רק מראה של המציאות. ברגע שאנשים מתחילים לקבל החלטות על בסיס המחיר שהוא מציג, הוא עלול להפוך גם לאחד הגורמים שמשפיעים על המציאות שאותה הוא מנסה לחזות.

מי בכלל מחליט מה קרה?

לחוזה על תוצאת משחק כדורגל יש בדרך כלל תשובה פשוטה. חוזה ששואל "האם רוסיה ואוקראינה יגיעו להפסקת אש עד סוף השנה?" כבר מורכב יותר. מה נחשב להפסקת אש? האם צריך הסכם חתום? האם הודעה משותפת מספיקה? מה אם יש הסכמה חלקית? ומה אם הלחימה נפסקת בפועל בלי הסכם? בשוק חיזוי, נוסח החוזה חשוב לא פחות מהתחזית עצמה.

Polymarket למשל, משתמשת במנגנון הכרעה המבוסס על כללים שנקבעים מראש ומגדירים אילו מקורות ישמשו לקביעת תוצאת ההכרעה. במקרה של מחלוקת קיימים מנגנוני ערעור והכרעה. זה נשמע כמו עניין טכני, אך למעשה זו סוגיה כמעט פילוסופית.

אם העולם הופך הסתברויות למכשירים פיננסיים, צריך גם לקבוע מי מוסמך להחליט מהי האמת שעל פיה משלמים את הכסף.

בחוזים פשוטים התשובה קלה. ככל שהתחום ינסה לסחור באירועים מורכבים יותר כמו מלחמות, החלטות פוליטיות, הכרזות עסקיות ואירועים חברתיים, איכות הגדרת האירוע תהפוך לחלק מהותי מאיכות המוצר.

הקרב הרגולטורי: נגזר פיננסי או קזינו?

נכון לאוגוסט 2026, השאלה הזו עדיין רחוקה מהכרעה בארה"ב.

ברמה הפדרלית, ה-CFTC רואה בשווקי החיזוי חלק מעולם ה-Event Contracts והנגזרים, ומדגיש את סמכותו על שווקים מפוקחים כמו Kalshi ועל פלטפורמות נוספות הפועלות תחת רישוי פדרלי.

במרץ 2026 פתח הרגולטור במהלך רחב לגיבוש כללים חדשים לתחום, בין היתר על רקע הגידול החד במספר הפלטפורמות המעוניינות להפעיל שווקי חיזוי.

ביוני פורסמה הצעה נוספת המנסה ליצור מסגרת לבחינת חוזים הנוגעים לקטגוריות רגישות שקבע הקונגרס, ובהן טרור, התנקשות, מלחמה Gaming ,ופעילות שאינה חוקית. מנגד, מדינות רבות בארה"ב טוענות שחוזי ספורט מסוימים אינם שונים מהימורי ספורט ולכן צריכים להיות כפופים לרישיונות, למיסים ולכללי הגנת הצרכן המקומיים.

העימות החריף במהלך 2026, ובתי משפט שונים נדרשו לשאלה אם למדינות יש סמכות להגביל חוזים שמוצעים באמצעות בורסה מפוקחת פדרלית. השאלה המשפטית אולי נראית טכנית, אבל היא תקבע חלק גדול מהכלכלה העתידית של הענף.

חוסר הוודאות הזה אינו תיאורטי בלבד. באוגוסט 2026 פסק בית משפט פדרלי ביוטה כי המדינה רשאית לאכוף את חוקי ההימורים שלה גם על חוזי אירועים המוצעים במסגרת שוק הנתון לפיקוח פדרלי. ההחלטה משמעותית משום שהיא מערערת על הטענה שלפיה רישוי ופיקוח ברמה הפדרלית מעניקים בהכרח לפלטפורמות אפשרות לפעול בכל ארה"ב ללא צורך להתמודד עם חוקי כל מדינה בנפרד. בתי משפט במדינות שונות כבר הגיעו למסקנות שונות בסוגיה, ולכן השאלה מי יהיה הרגולטור הדומיננטי של הענף, הממשל הפדרלי או המדינות, עדיין רחוקה מהכרעה.

אם חוזי ספורט יסווגו כמכשירים פיננסיים הכפופים בעיקר לפיקוח פדרלי, שווקי החיזוי יוכלו לפעול כמעט בכל ארה"ב תחת מסגרת רגולטורית אחת. זהו יתרון משמעותי לעומת חברות הימורים מסורתיות, שנדרשות לקבל רישיון נפרד בכל מדינה. מנגד, אם אותם חוזים ייחשבו להימורי ספורט, חלק גדול מהיתרון הרגולטורי הזה עשוי להיעלם.

האבסורד של הענף: כדי להצליח הוא הפך למשהו שמאיים על ההצדקה לקיומו

ההבטחה המקורית של שווקי החיזוי הייתה אינטלקטואלית. נאסוף מידע מפוזר, נתגמל אנשים על דיוק וניצור תחזית טובה יותר. אבל הכלכלה של פלטפורמה דורשת מחזורי מסחר ושאלות כמו "מה יהיה נתון האינפלציה בחודש הבא?" מעניינות מאוד כלכלנים ומנהלי השקעות, אך לא בהכרח מיליוני משתמשים.

משחק כדורגל, לעומת זאת, יכול ליצור אלפי עסקאות בתוך שעה. לכן ככל שהפלטפורמות גדלו, הספורט הפך לחלק משמעותי יותר ויותר מהפעילות. והצלחה זו יוצרת פרדוקס: הקטגוריה שמוכיחה שיש ביקוש עצום למוצר היא גם הקטגוריה שמחזקת את טענת המתנגדים שמדובר בסך הכול בהימורים באריזה פיננסית.

אבל ייתכן שעצם הניסיון להכריע אם "שווקי חיזוי" הם מוצר פיננסי או הימור מפספס את הנקודה. הקטגוריה רחבה מדי מכדי שכל החוזים שבתוכה יקבלו בהכרח יחס זהה.

חוזה שמאפשר לחברת תעופה לגדר סיכון מפני סגירת שדה תעופה עקב מזג אוויר, אינו בהכרח אותו מוצר כלכלי כמו הימור על מספר השערים של שחקן מסוים. המנגנון דומה אך המטרה שונה.

ומה המשמעות למשקיעים?

מנקודת מבט השקעתית, ייתכן שהשאלה החשובה היא האם שווקי החיזוי הופכים לשכבת תשתית חדשה בשוק ההון. במידה שכן, שרשרת הערך רחבה יותר מ-Kalshi ו-Polymarket. בורסות יכולות להרוויח מעמלות וממחזורי מסחר; ברוקרים כמו Robinhood יכולים להשתמש בחוזים כדי להגדיל מעורבות ותדירות שימוש של לקוחות; חברות מסחר ועושי שוק יכולים לספק נזילות ולנצל פערים בין שווקים; ספקי מידע יכולים להפוך את ההסתברויות לנתון שמשתלב במסכי מסחר, באתרי חדשות ובמודלים של ניהול סיכונים; וחברות הימורים מסורתיות עלולות למצוא את עצמן מתחרות מול מוצר שפועל תחת מסגרת רגולטורית שונה.

ההשקעה של ICE ב-Polymarket משמעותית במיוחד בהקשר הזה. חברה שמפעילה את NYSE אינה צריכה להאמין שכל חוזה פוליטי הוא השקעה טובה כדי לראות ערך בפלטפורמה שמייצרת קטגוריה חדשה של נגזרים ומידע. מצד שני, שווי של 22 מיליארד דולר ל-Kalshi משקף כבר ציפיות צמיחה גבוהות מאוד, בשעה שחלק גדול מהעתיד הכלכלי של התחום תלוי בשאלות משפטיות שעדיין מתבררות בבתי המשפט. זהו שוק שבו הפוטנציאל והסיכון הרגולטורי מתפתחים כמעט באותו קצב.

האם שווקי החיזוי יחליפו את הסקרים?

כנראה שלא. סקר ושוק חיזוי הם כלים שונים. אם רוצים לדעת מה הציבור חושב על הנשיא, אי אפשר להסתכל על מחיר חוזה. אם רוצים לדעת כמה אנשים תומכים במדיניות מסוימת, צריך מדגם מייצג.

אבל אם רוצים לדעת מי צפוי לנצח בבחירות, האם חוק מסוים יעבור, מה תהיה האינפלציה או האם הפד יוריד את הריבית, שוק החיזוי יכול להוסיף שכבת מידע שאין לסקר רגיל.

לכן העתיד הסביר אינו עולם שבו Polymarket  מחליפה את Gallup, אלא עולם שבו תחזית נבנית מכמה מקורות במקביל: סקרים, מודלים סטטיסטיים, מחירי נכסים מסורתיים ושווקי חיזוי. כאשר כולם מצביעים לאותו כיוון, רמת הביטחון יכולה לעלות. דווקא כאשר הם אינם מסכימים, הפער ביניהם הופך בעצמו למידע מעניין.

למעשה, התהליך הזה כבר החל. במהלך 2025 החלו גופי מדיה ופלטפורמות מידע פיננסי לשלב נתונים משווקי חיזוי ישירות במוצרים שלהם. CNN, למשל, החלה לשלב בסיקור שלה הסתברויות המתעדכנות בזמן אמת, ו-Google Finance הוסיפה נתוני שווקי חיזוי כחלק מכלי המחקר הפיננסיים שלה. זו התפתחות משמעותית, משום שהיא מרמזת שהמוצר החשוב של שווקי החיזוי עשוי להיות לא רק החוזה שבו סוחרים, אלא גם המידע שנוצר ממנו. ברגע שהסתברות שוק מופיעה לצד נתוני מניות, תחזיות כלכליות או ידיעה חדשותית, היא מתחילה להפוך בעצמה לשכבת מידע.

השלב הבא: הסתברות כתשתית למידע

ככל הנראה, כאן נמצאת ההתפתחות המעניינת ביותר לטווח הארוך. אנו רגילים לכותרות מסוג: הכלכלנים מעריכים שהנגיד יוריד ריבית. בעתיד, ייתכן שנתרגל לכותרת מסוג: הסתברות השוק להורדת ריבית: 73%.

ליד ידיעה על עסקת מיזוג ניתן יהיה לראות את ההסתברות שהעסקה תושלם. ליד מערכת בחירות את ההסתברות לזכייתו של כל מועמד וליד נתון כלכלי את ההתפלגות המלאה של התוצאות האפשריות.

במובן הזה, שווקי החיזוי עשויים להפוך למעין שכבת הסתברויות של העולם, למערכת שמתרגמת באופן רציף אירועים עתידיים למחירים. אתר חדשות, מסופים פיננסיים, מנהלי סיכונים או אפילו סוכני AI יכולים לפנות אליה ולשאול לא רק מה אנשים אומרים, אלא איזה מחיר נותן כרגע השוק לאפשרות שזה יקרה?

ככל שהתחום הופך לממוחשב יותר, גם המשתתפים עצמם עשויים להשתנות. אלגוריתמים וסוכני AI יכולים לקרוא חדשות, נתוני מאקרו ומידע בזמן אמת, לבנות הסתברויות ולסחור אוטומטית כאשר הם מזהים פער בין ההערכה שלהם לבין מחיר השוק.

בתרחיש זה, שווקי החיזוי לא יהיו רק זירות שבהן בני אדם מתחרים על הבנת העתיד, אלא גם זירות שבהן מודלים שונים מתחרים זה בזה על היכולת להבין טוב יותר את העולם ולתמחר את חוסר הוודאות שבו.

השוק אינו יודע את העתיד, הוא נותן מחיר לחוסר הוודאות

ההתלהבות סביב שווקי החיזוי נובעת בחלקה מהפיתוי לחשוב שמצאנו מנגנון שיודע מה יקרה. אך זה אינו המצב.

המחיר יכול להיות מוטה. השוק יכול להיות קטן מדי. המשתתפים יכולים להיות לא מייצגים. סוחר אחד בעל הון רב יכול להחזיק פוזיציה עצומה. מידע פנים יכול להיכנס למסחר. הגדרת החוזה יכולה להיות עמומה. ולעיתים מודל פשוט או סקר איכותי יכולים להיות מדויקים יותר.

אבל אין פירוש הדבר שהשווקים חסרי ערך. להפך. החידוש הוא שהם מאפשרים להפוך דעה למשהו שניתן לבחון כלכלית. במקום שמאה פרשנים יטענו בביטחון שהפד יוריד ריבית, ניתן לייצר מחיר שבו מי שחושב שהקונצנזוס טועה יכול לסכן כסף ולנסות לתקן אותו.

שוק חיזוי אינו אומר מה יקרה מחר. הוא אומר איזה מחיר אנשים מוכנים לשלם היום על האפשרות שהם יהיו צודקים מחר.

וזו הבחנה משמעותית. לפני מספר שנים שווקי החיזוי היו ניסוי אקדמי, פלטפורמת קריפטו נישתית או מוצר שנתקל שוב ושוב בהתנגדות רגולטורית. ב־2026 כבר מדובר בחברות ששוות עשרות מיליארדי דולרים, במחזורי מסחר של עשרות מיליארדים, בהשקעות מצד גופים פיננסיים מהגדולים בעולם ובמאבק שמגיע לבתי המשפט וללב תעשיות ההימורים והמסחר הקמעונאי. השאלה הגדולה כבר אינה האם אנשים מוכנים לסחור בעתיד. הם כבר עושים זאת.

השאלה היא האם מתוך כל ההימורים, האינטרסים, המידע והכסף ייווצר כלי שמאפשר לנו להבין את העתיד טוב יותר, או שפשוט הוקם קזינו משוכלל שמציג את ההימורים שלו באחוזים.

כנראה שהתשובה נמצאת באמצע. שווקי החיזוי אינם יודעים את העתיד, אבל ייתכן שהם יהפכו לאחד הכלים היעילים ביותר שיש לנו כדי למדוד בזמן אמת כיצד השוק צופה אותו.

ואולי זו הדרך הנכונה ביותר לחשוב על התחום כולו: החידוש אינו שהשוק למד לחזות את העתיד, אלא שהוא למד לתת מחיר לחוסר הוודאות.