במשך מאות שנים התבסס עולם הביטוח על רעיון פשוט. רבים משלמים פרמיה כדי שמי שנפגע מאירוע נדיר יקבל פיצוי. אלא שכאשר מדובר באסונות טבע גדולים, המודל הזה נתקל בבעיה יסודית. הוריקן, רעידת אדמה או שריפת ענק אינם יוצרים אלפי תביעות בלתי תלויות זו בזו, אלא עלולים לגרום בבת אחת לנזקים של עשרות מיליארדי דולרים באזור גיאוגרפי מצומצם. כדי להתמודד עם הסיכון הזה נוצרה תעשיית ביטוחי המשנה, אך בעשורים האחרונים הצטרף אליה מקור הון נוסף והוא שוק ההון.
ה-Catastrophe Bonds (או בקיצור Cat Bonds) מאפשרות לחברות ביטוח, למבטחי משנה ולעיתים גם למדינות להעביר למשקיעים חלק מהסיכון מאסונות קיצוניים. המשקיעים מעמידים הון ומקבלים בתמורה ריבית גבוהה יחסית. אם האירוע שהוגדר בחוזה אינו מתרחש, הם מקבלים את הריבית ואת כספם בחזרה. אם הוא מתרחש ועובר את רף ההפעלה שנקבע מראש, חלק מהקרן או כולה עלולים לעבור למבטח או למדינה שנפגעו.
השימוש במכשיר, שהיה נישתי במשך שנים, נמצא כיום בצמיחה יוצאת דופן. במחצית הראשונה של 2026 הונפקו כ-17.1-18 מיליארד דולר של אג"ח כאלו (לפי נתוני Artemis, Aon ו-Swiss Re), ולפי Aon היקף האג"ח הקיימות בשוק כבר עבר את ה-65 מיליארד דולר (כ-65.6 מיליארד דולר בסוף הרבעון לפי Artemis). במקביל, ההון החיצוני שהוזרם לכלל שוק ה-Insurance Linked Securities (ILS) הכולל, לצד ה-Cat Bonds גם ILWs, sidecars וביטוח משועבד, הגיע לכ-141 מיליארד דולר נכון למרץ 2026.
הצמיחה אינה מקרית. במחצית הראשונה של 2026 גרמו אסונות טבע בעולם לנזק כלכלי של כ-111-112 מיליארד דולר (לפי Aon ו-Munich Re), שמתוכו רק כ-42-47 מיליארד דולר היה מבוטח[1][2]. כלומר, כ-60% מהנזק נותר מחוץ למערכת הביטוח. ככל שהחשיפה הכלכלית לאזורי סיכון גדלה, ככל שהנכסים נעשים יקרים יותר וככל שאירועי מזג אוויר קיצוניים הולכים ונעשים תכופים יותר, השאלה כבר אינה רק כמה יעלה הביטוח, אלא מי בעולם מחזיק מספיק הון כדי לשאת בסיכונים הגדולים הללו. אחת התשובות המרכזיות היא המשקיעים בשוק ההון.
מי בעצם משלם כשעיר שלמה נפגעת?
נניח שחברת ביטוח מבטחת מיליון בתים באזור מסוים. בשנה רגילה, המודל שלה פשוט למדי. מיליון לקוחות משלמים פרמיות. חלקם יסבלו משריפה, נזקי מים, גניבה או אירועים אחרים, והחברה תשלם תביעות מתוך מאגר הפרמיות ומתוך ההון העצמי שלה. חוק המספרים הגדולים עובד לטובתה. בדרך כלל לא כל הלקוחות נפגעים באותו זמן.
הוריקן גדול משנה את המתמטיקה לחלוטין. כאשר סערה חזקה פוגעת באזור צפוף, מאות אלפי נכסים עלולים להיפגע מאותו אירוע. במקום אלפי סיכונים קטנים שאינם קשורים זה לזה, חברת הביטוח מקבלת אירוע אחד שמפעיל במקביל חלק גדול מהתחייבויותיה. זו בדיוק הסיבה לקיומו של ביטוח משנה. חברת הביטוח משלמת פרמיה לחברות אחרות, ובתמורה מעבירה להן חלק מההפסד במקרה של אסון גדול. אלא שגם למבטחי המשנה אין הון בלתי מוגבל.
אחרי אסונות גדולים, כאשר חלק מההון של מבטחי המשנה נשחק, מחיר ביטוח המשנה עלול לעלות במהירות והקיבולת הזמינה בשוק ביטוחי המשנה עלולה להצטמצם. למעשה, לידת שוק ה-Cat Bonds המודרני בסוף שנות ה-90 קשורה במידה רבה להוריקן אנדרו[3] שפגע בפלורידה ב-1992 וגרם להפסדים כבדים במיוחד. בעקבות הוריקן קתרינה[4] ב-2005 השוק קיבל דחיפה משמעותית נוספת, כאשר הפסדי הביטוח העצומים הדגישו עד כמה המערכת זקוקה למקור הון נוסף מעבר למאזני חברות הביטוח ומבטחי המשנה.
וכאן נכנסת וול סטריט. במקום להעביר את כל הסיכון מחברת ביטוח אחת לחברת ביטוח אחרת, אפשר להעביר חלק ממנו ישירות, כאמור, למשקיעים בשוק ההון. כך נוצר מנגנון שמפזר את הסיכון הקיצוני על פני בסיס הון רחב הרבה יותר.
מהי בעצם אג"ח קטסטרופה?
למרות שמה, Cat Bond, אינה אג"ח רגילה במובן המוכר. כאשר חברה מנפיקה אג"ח קונצרנית, המשקיע למעשה מלווה לה כסף. החברה משתמשת בכסף לפעילות העסקית שלה ומתחייבת לשלם ריבית ולהחזיר את הקרן. הסיכון העיקרי של המשקיע הוא שהחברה תיקלע לקשיים ולא תוכל לשלם. ב-Cat Bond מערכת היחסים שונה לחלוטין.
נניח שחברת ביטוח רוצה להגן על עצמה מפני 200 מיליון דולר של הפסדים קיצוניים מהוריקנים. היא יכולה ליצור עסקה שבמסגרתה משקיעים מעמידים 200 מיליון דולר לתקופה של כמה שנים. הכסף מוחזק בדרך כלל כבטוחה בנכסים נזילים ואיכותיים (בעיקר קרנות כספיות ממשלתיות). חברת הביטוח משלמת פרמיה בעבור ההגנה, והמשקיעים מקבלים את התשואה על הביטחונות בתוספת פרמיית הסיכון. אם לא מתרחש אירוע שעומד בתנאים שנקבעו מראש, המשקיעים מקבלים בסיום התקופה את הקרן בחזרה. אם מתרחש אירוע מתאים, הקרן יכולה לשמש לתשלום לחברת הביטוח.
במילים אחרות, המשקיע אינו באמת מלווה כסף לחברת ביטוח. הוא מבצע פעולה שמזכירה יותר מכירת ביטוח. חברת הביטוח אומרת למשקיע, למעשה, שהיא תשלם לו בכל שנה עבור הזכות להשתמש בכספו אם יתרחש אסון נדיר ומוגדר מראש. מבחינת המשקיע שמוכן להשתתף במהלך, הוא מוכן לכך רק תמורת תמורה שהולמת את הסיכון. זה הרעיון שמאחורי ה-Cat Bonds.
חשוב להדגיש שאחרי משבר 2008, בו נחשפו חולשות במבנים שבהם צדדים נגדיים כמו ליהמן ברדרס שימשו כמחזיקים של הביטחונות, שונו מבני העסקאות. כיום הכסף מוחזק בדרך כלל בנאמנות עצמאית ובנכסים באיכות גבוהה מאוד, מה שמפחית משמעותית את סיכון הצד הנגדי.
איך נראית העסקה בפועל?
בעסקה טיפוסית קיימים שלושה צדדים מרכזיים. א. הגוף שמבקש הגנה (מכונה Sponsor); ב. גוף ייעודי שמנפיק את האג"ח ומחזיק את הביטחונות (SPV) ו-ג. המשקיעים.
המשקיעים מעבירים כסף ל-SPV. הכסף אינו מועבר לחברת הביטוח לשימוש חופשי, אלא מוחזק בחשבון נאמנות ומושקע בנכסים נזילים וסולידיים (בדרך כלל קרנות כספיות ממשלתיות כאמור). חברת הביטוח, מצדה, משלמת פרמיה תמורת העמדת הכסף מצד המשקיעים. התשואה על הכסף המושקע והפרמיה מחברת הביטוח מועברות למשקיעים כקופון.
מבנה זה הוא אחת הסיבות לכך ש- Cat Bonds מספקות הגנה אמינה יותר לעומת ביטוחי משנה מסורתיים. הכסף לתשלום כבר נמצא בחשבון הנאמנות מראש, ואינו תלוי ביכולת של מבטח המשנה לגייס אותו או להרוויח אותו אחרי האסון.
אם הסתיים משך חיי האג"ח, ולא חל אירוע ביטוחי, כל הקרן חוזרת למשקיעים. אם חל אירוע בתקופת חיי האג"ח שעומד בתנאי הטריגר, הקרן מתחילה להיפגע והמשקיעים יאבדו חלק מההשקעה או את כולה. לכן, התשואה הגבוהה יחסית שמקבלים אותם משקיעים, אינה פרס או ארביטראז', אלא תשלום עבור נטילת סיכון של אירוע נדיר אך גם הרסני בגודלו.
מה נחשב לאסון (הטריגרים)?
זהו אחד החלקים המורכבים והחשובים ביותר במכשיר. לא מספיק להגדיר ש"אם יהיה הוריקן גדול, המשקיעים ישלמו". צריך להחליט בצורה מדויקת מתי האירוע מספיק גדול כדי להתחיל להשתמש בכסף שבחשבון הנאמנות. תנאי זה להפעלה נקרא טריגר, והוא אחד הנתונים הקריטיים ביותר במכשיר. קיימים מספר סוגים של טריגרים מרכזיים בהם משתמשים במכשירים כאלו:
- Indemnity Trigger - הפעלה אם חברת הביטוח הספציפית נפגעת מעל לסכום מסיים שנקבע מראש. זהו הטריגר הקרוב ביותר להפסד האמיתי של המבטח, אך הוא דורש המתנה להגשת תביעות, הערכת נזקים וסיכום סופי של ההפסד.
- Industry Loss Trigger - הפעלה אם סך ההפסדים של ענף הביטוח כולו מהאירוע הספציפי עלה על סכום שנקבע מראש ולא של חברת הביטוח הספציפית.
- Parametric Trigger - הפעלה לפי עוצמת האירוע עצמו. עוצמת רעידת האדמה, גובה הלחץ הברומטרי, מהירות ספציפית של הרוח, מסלול הוריקן ועוד. זהו טריגר מהיר ושקוף מאוד.
- Modeled Loss Trigger - הפעלה לפי מודל שנקבע מראש ומחשב את גובה ההפסד התיאורטי שהיה אמור להיגרם לתיק של החברה המבטחת.
כל שיטה פותרת בעיה אחת ויוצרת אחרת. חלק מהטריגרים מתאימים יותר למבטחים משום שהם מקשרים בין התשלום לבין ההפסד האמיתי של המבטח אבל יש להמתין שהתביעות יוגשו, שהנזקים יוערכו ושסך ההפסד יתברר. טריגרים אחרים הם יותר מהירים ושקופים וניתן לדעת במהירות אם הטריגר התקיים או לא, ללא צורך במדידה ישירה של הנזק. אך הדבר יוצר סיכון חדש שנקרא Risk Basis.
אם למשל מדינה רכשה הגנה מפני הוריקן באמצעות מנגנון שמגדיר את המסלול של ההוריקן או את הלחץ הברומטרי. ההוריקן הגיע, בתים נהרסו, כבישים הוצפו והנזק הכלכלי עצום. אבל מסלול ההוקירן עבר כמה ק"מ מחוץ לאזור שהוגדר מראש, או שהלחץ הברומטרי היה מעט גבוה מהרף שהוגדר. מבחינה אנושית וכלכלית התרחש אסון אבל מבחינת האג"ח לא. הפער בין הנזק בפועל לבין התשלום שמייצרת האג"ח נקרא Basis Risk.
ג'מייקה ומקסיקו
ג'מייקה היא דוגמה מצוינת להמחשת אופן הפעולה של המכשיר. ב-2024 חידשה ג'מייקה, באמצעות הבנק העולמי, כיסוי של 150 מיליון דולר נגד סופות הוריקן. הטריגר פרמטרי. מסלול הסופה והעוצמה שלה קבעו אם התשלום יופעל. ביולי 2024 הגיע הוריקן בריל שגרם לנזקים משמעותיים. ג'מייקה קיבלה 26.6 מיליון דולר ממנגנון ביטוח אחר, CCRIF. עם זאת ה-Cat Bond לא הופעלה. הבנק העולמי הסביר שהאג"ח תוכננה מראש לכסות שכבת סיכון גבוהה בהרבה של אירועים נדירים וקיצוניים בסדר גודל של אחד ל-20 עד אחד ל-100 שנה. לכן, העובדה שהאג"ח לא שילמה, אינה בהכרח מעידה על כשל במכשיר אלא על כך שהאירוע לא עמד בתנאי הטריגר שהוגדרו.
הביקורת הציבורית הייתה מובנת. אם מדינה סובלת מהוריקן קשה ובכל זאת האג"ח שנקראת Catastrophe Bond אינה משלמת, קל לשאול לשם מה בכלל היא קיימת. אך אז הגיע אוקטובר 2025 והוריקן מליסה פגע בג'מייקה. הפעם המסלול והעוצמה עברו את התנאים שנקבעו כטריגר. התוצאה הייתה חד משמעית ומלוא 150 מיליון הדולר שולמו לג'מייקה מקרן מחזיקי האג"ח.
השוואה בין בריל לבין מליסה ממחישה היטב שהמכשיר אינו אמור לשלם בכל פעם שמתרחש אסון. הוא אמור לשלם כאשר מתרחש האסון המסוים שהמשקיע הסכים לבטח.
אפשר היה לצפות שלאחר התשלום המלא של האג"ח, המשקיעים יתרחקו מג'מייקה אך ההפך קרה. במאי 2026 חזרה ג'מייקה לשוק יחד עם הבנק העולמי וביקשה כיסוי חדש. העסקה זכתה לביקוש גבוה מהצפוי, והיקפה הוגדל ל-200 מיליון דולר, לעומת 150 מיליון דולר באג"ח הקודמת. האג"ח החדשה מכסה סיכוני הוריקן עד מאי 2030 והתמחור נותן מושג על האופן שבו השוק מתמחר אסונות. הקופון באג"ח החדשה נקבע כ-SOFR מצטברת, בתוספת Funding Margin של 0.12% (לעומת 0.19% באג"ח הקודמת) ובתוספת Risk Margin של 6.75% לשנה (לעומת 7% באג"ח הקודמת). המרווח מעל ל-SOFR ירד מכ-7.19% לכ-6.87%. למרות שהאג"ח הקודמת, של 150 מיליון דולר, ספגה בסופו של דבר תשלום מלא בעקבות הוריקן מליסה, השוק הסכים בשנה העוקבת, לתת לג'מייקה כיסוי גדול יותר ובפרמיית סיכון מעט נמוכה יותר. גם באג"ח החדשה, מעבר לריבית שהמשקיע מקבל עבור הכסף, ג'מייקה משלמת פרמיית סיכון משמעותית עבור האפשרות שהמשקיעים יאבדו את הקרן במקרה של הוריקן מתאים. זהו למעשה מחיר שוק לסיכון של הוריקן וזה אולי אחד הדברים המעניינים ב- Cat Bonds, שכן תופעת טבע שאינה ניתנת למניעה הופכת דרך מודלים סטטיסטיים לתג מחיר.
ג'מייקה אינה לבדה. מקסיקו הינה אחת החלוצות בעולם בתחום וכבר ב-2006 היא הייתה הראשונה שהשתמשה ב- Cat Bond ריבוני כמבוטחת, ומאז הנפיקה עוד כאלו. ב-2024 ביצע הבנק העולמי עבורה סדרת עסקאות שהעניקו יחד כ-595 מיליון דולר של הגנה מפני רעידות אדמה והוריקנים. 420 מיליון דולר כיסו רעידות אדמה וסופות בחוף האטלנטי, ו-175 מיליון דולר נוספים כיסו הוריקנים בחוף הפסיפי.
המספרים בעסקאות הללו מלמדים את תמחור הסיכון. באג"ח הפסיפית, נקבע Risk Margin של 12% לשנה, בנוסף ל-SOFR ולמרווח מימון קטן. מבחינת המשקיע זו תשואה אטרקטיבית מאוד אם האירוע אינו מתרחש, אך הבנק העולמי הדגיש במסמכי ההנפקה במפורש שהמוצר ספקולטיבי ושקיים בו סיכון לאובדן מלא של הקרן. מקסיקו כבר חוותה גם את הצד השני של העסקה. בעקבות הוריקן אוטיס ב-2023, הופעלה אג"ח קודמת והיא נתבקשה לשלם כ-60 מיליון דולר.
מנקודת מבט ממשלתית, המכשיר משנה את ניהול הסיכון. במקום להמתין לאסון, ואז להעלות מיסים, לקצץ בתקציבים או להנפיק חוב בתנאים שעלולים להיות גרועים דווקא ברגע הקשה ביותר, המדינה קונה מראש שכבת מימון המופעלת בעת אירוע חריג. Cat Bonds אינן מחליפות תקציב חירום, ביטוחים רגילים או הלוואות חירום. הן יושבות מעליהם, בשכבה שנועדה בדרך כלל לאירועים נדירים וקשים במיוחד. זה בדיוק האופן שבו הבנק העולמי מתאר את אסטרטגיית ניהול הסיכון. שילוב של רזרבות, אשראי מותנה, ביטוח והעברת סיכוני קיצון לשוק ההון.
השוק כבר אינו קטן כמו פעם
במשך שנים ה-Cat Bonds היו סוג של נישה בעולם הפיננסים, אבל זוהי כבר הגדרה שגויה ב-2026. היקף ה-Cat Bonds הקיימות הגיע בסוף הרבעון השני של 2026 לשיא של כ-65.6 מיליארד דולר. במחצית הראשונה לבדה הונפקו כ-17.98 מיליארד דולר[5], לעומת פדיונות שהינם נמוכים ממספר זה. כלומר, השוק לא רק ממחזר עסקאות קיימות, אלא ממשיך להתרחב ולא רק במונחים כספיים. לצד מנפיקים ותיקים נכנסים גם ספונסרים חדשים (יותר מ-75 מאז 2020, כולל 12 במחצית הראשונה של 2026), ולצד סיכונים ישנים שתומחרו, מגוון הסיכונים המתומחרים הולך וגדל.
ה-Cat Bonds הן חלק ממערכת גדולה יותר הנקראת Insurance Linked Securities או בקיצור ILS. ברור שכרגע זו אינה מערכת שמתקרבת בגודלה לשוק האג"ח העולמי, והיא גם אינה יכולה להחליף את כל תעשיית ביטוחי המשנה אבל היא כבר גדולה מספיק כדי להשפיע על המחיר שבו מתמחרים סיכונים לאסונות כבדים, ולהוות מקור הון משמעותי עבור חברות ביטוח ומדינות.
מדוע שמשקיעים ובמיוחד מוסדיים ישקלו החזקה במכשירים מסוכנים שכאלה?
הסיבה הראשונה שבגללה משקיעים שוקלים אחזקה של נכסים כאלה, מעבר לאופציה לתשואה גבוהה עליהם היא העובדה שלמכשירים אלה יש קורלציה נמוכה מאוד עם מה שקורה בשווקים הפיננסיים המסורתיים וזה מספק לתיק "רגל" שתתנהג אחרת משאר הנכסים, גם במצבי קיצון. בניגוד לחברות, ההוריקן אינו מושפע ממיתון, מריבית הבנק המרכזי, מטרנדים שונים ומביקושים והיצעים. רעידת אדמה אינה מושפעת ממכפילי רווח. העובדה שמדובר במקור סיכון נפרד לחלוטין מזה של מניות ואג"חים, מספקת שקט יחסי בתקופות של אי ודאות מאקרו כלכלית או גיאופוליטית.
זה לא אומר שהקורלציה תמיד אפס. רעידת אדמה ענקית בסן פרנסיסקו, למשל, בהחלט יכולה לגרום במקביל להפסדים ב-Cat Bonds, לפגיעה בכלכלה ולירידות בשערי המניות. גם במשבר הפיננסי של 2008 נחשפה חולשה היסטורית במבני Cat Bonds שבהם Lehman Brothers שימשה צד נגדי, ובעקבותיו שונו מבני הביטחונות בענף. אך באופן כללי, זהו סיכון שמגיע ממקור נפרד ואחר, ויש משקיעים שמוכנים לקבל אותו אם משלמים להם מספיק.
אפשר לראות שבשנים האחרונות התשואות בתחום בהחלט משכו תשומת לב. ב-2025 הניב מדד ה-Swiss Re Cat Bond Total Return Index תשואה של 11.4%, עם קופונים גבוהים יחסית ואירועי הפסד מוגבלים באג"ח הקיימות. גם 2026 נפתחה בצורה חיובית. מדד ה-Cat Bonds של Aon עלה ב-3.42% מתחילת השנה ועד 12 ביוני, לעומת 2.84% בתקופה המקבילה אשתקד. חשוב לציין שמחצית השנה הראשונה של 2026 הייתה נוחה יחסית מבחינת אסונות שפגעו באג"ח עצמן, ולכן אין להסיק מכך שהביצועים הללו מובטחים. זה בדיוק המקום שבו עלולה להיווצר הטעייה שכן אפשר לראות כמה שנים רצופות של תשואות נאות ותנודתיות נמוכה, ולחשוב שמדובר באג"ח אטרקטיבית עם סיכון מוגבל, אבל הסיכון קיים והוא פשוט מתממש לעיתים רחוקות ובגדול. זו התפלגות שונה לחלוטין מזו של אג"ח ממשלתית או קונצרנית. במקום תנודות קטנות יחסית בכל יום, משקיע יכול ליהנות משקט במשך שנים ואז לספוג ירידה חדה בגלל אירוע בודד.
הסיבה השנייה לכך שיש משקיעים שמעוניינים בסיכון שכזה הוא העובדה שמדובר בעסקה רב-שנתית שנועלת מראש מחיר וקיבולת לכמה שנים. המבנה ממומן מראש והכסף לתשלום כבר נמצא בחשבון הנאמנות ולא תלוי ביכולת של צד נגדי לגייס אותו לאחר האסון או ביכולת להרוויח אותו.
הסיבה השלישית היא הכנסת מתחרה חדש לעולם ביטוחי המשנה. כשקיים אוליגופול של חברות ביטוח ספורות שמסוגלות לספק הון לאירועי קיצון, כוח התמחור נמצא אצלן. ברגע שגופים מוסדיים וקרנות גדולות מסוגלים לספק את אותה שכבת הון, ההיצע גדל, התמחור הופך לכלכלי יותר ואפשר כבר לראות את זה במחירים עצמם. בתחילת 2026 הושלמו שתי עסקאות עבור חברות הביטוח American Integrity ו-Safepoint בהיקף כולל של 510 מיליון דולר. לפי Gallagher Securities, מרווחי הסיכון בעסקאות היו נמוכים בכ-25% לעומת עסקאות דומות של אותן חברות שנה קודם לכן[6]. Safepoint אף הצליחה להגדיל את העסקה מיעד ראשוני של כ-150 מיליון דולר ל-250 מיליון דולר, בזכות ביקוש חזק מצד המשקיעים.
למעשה, ככל שיותר הון זורם לתחום מפני שהמשקיעים מעוניינים בתשואה שהוא מציע, הביטוח הופך זול יותר עבור חברות הביטוח, וככל שהוא הופך זול יותר, הפרמיה שהמשקיעים מקבלים עבור נטילת הסיכון יורדת וכך גם התשואה שלהם. זהו תהליך שיימשך עד לנקודת שיווי משקל של ביקוש והיצע.
השריפות בקליפורניה משנות את המפה
לאורך שנים ההוריקנים בארה"ב ורעידות האדמה היו הסיכונים המזוהים ביותר עם Cat Bonds. אבל ב-2026, אחד התחומים הבולטים הוא סיכון השריפות. השריפות באזור לוס אנג'לס ב-2025 יצרו הפסד מבוטח כולל של עשרות מיליארדי דולרים המהווים את ההפסד המבוטח הגדול ביותר שנרשם אי פעם מאירוע שריפות.
האירוע יצר מצב מעניין. במקום שהמשקיעים יחליטו ששריפות הן סיכון גבוה מידי, שלא כדאי להשקיע בו, נוצרה סביבן דווקא יותר קיבולת. California FAIR Plan, מנגנון הביטוח שמספק כיסוי לבעלי נכסים שמתקשים להשיג ביטוח רגיל באזורים בסיכון גבוה, נכנס בסוף 2025 לראשונה לשוק ה-Cat Bonds והשיג כיסוי של 750 מיליון דולר נגד שריפות. בפברואר 2026 הוא השיג כיסוי נוסף של עוד 400 מיליון דולר ל-3 שנים.
היקף ה-Cat Bonds שהונפקו ב-2026 ושכוללות חשיפה כלשהי לשריפות כבר הגיע בתחילת אוגוסט לכ-5.18 מיליארד דולר, קרוב מאוד לשיא של 5.55 מיליארד שנרשם בכל שנת 2025.
שוק ההון החל לתמחר שריפות, סופות קשות וסיכונים נוספים שבעבר היה קשה יותר למדל ולארוז במוצר השקעה. ב-2025 ו-2026 הופיעו בשוק גם עסקאות המתייחסות לסייבר, סופות קונבקטיביות, בריאות ואף טרור, אף שעיקר השוק עדיין קשור לסיכוני רכוש ואסונות טבע.
שינוי האקלים הוא חלק מהסיפור — אבל הוא לא כל הסיפור
קל מאוד לומר שאסונות הטבע מתגברים בגלל ההתחממות הגלובלית ושזה מה שמניע את הגידול בשוק ה-Cat Bonds, אך המציאות מורכבת יותר. ראשית, רעידות אדמה אינן קשורות, ככל הנראה, להתחממות הגלובלית. שנית, גם במקרה של אירועי מזג אוויר, הגידול בהפסדים הכספיים אינו נובע רק מכך שהאירועים עצמם נעשים קשים יותר. אלא גם בגלל שקיימים היום הרבה יותר בתים, עסקים ותשתיות באזורים מועדים לאסונות; בגלל ששווי הנכסים עלה; בגלל שעלות הבנייה והשיקום התייקרה; בגלל שאוכלוסיות גדולות התרכזו באזורים עירוניים ובחופים; ובגלל שבמקביל, ההתחממות הגלובלית משפיעה על חלק מהסיכונים. צמיחה כלכלית, אורבניזציה וההתחממות הגלובלית הם בין הגורמים לגידול ארוך הטווח בהפסדים המבוטחים.
אך התוצאה הכספית ברורה ובמחצית הראשונה של 2026 נרשמו בעולם נזקי אסונות טבע של כ-112 מיליארד דולר. רק 44 מיליארד דולר מהם היו מבוטחים[7]. כלומר, לכ-68 מיליארד דולר של נזק במחצית שנה אחת לא היה כיסוי ביטוחי, פער של כ-60%.
במדינות מתפתחות הבעיה חמורה עוד יותר. שם שיעור הנזקים המבוטחים נותר לעיתים מתחת ל- 10%. זהו ה-Protection Gap והוא אולי הסיפור המאקרו כלכלי החשוב ביותר שמסתתר מאחורי ה-Cat Bonds.
התייקרות הנכסים המבוטחים מחייבת פתרון הוני
מערכת ביטוח אינה יכולה לכסות סיכון אינסופי במחיר קבוע. אם באותה שכונה נמצאים היום בתים בשווי 100 מיליארד דולר במקום שווי של 40 מיליארד דולר בעבר, חברת הביטוח צריכה כעת להחזיק יותר הון או לרכוש יותר ביטוחי משנה. אם עלות הקמתו מחדש של בית עולה, אותו הוריקן מייצר יותר הפסד. ואם גם ההסתברות או חומרת חלק מאירועי מזג האוויר משתנות, המודל צריך להשתנות בהתאם. Swiss Re מעריכה כי ההפסדים המבוטחים מאסונות טבע מצויים במגמת גידול ריאלית ארוכת טווח של כ-5-7% בשנה. ב-2025 הסתכמו ההפסדים המבוטחים בכ-107 מיליארד דולר[8] ואם מגמה זו תימשך, היקפם עשוי להגיע לכ-148 מיליאר דולר ב-2026 ולכ-186 מיליארד דולר בשנה עד 2030.
כדי לבטח יותר סיכון, נדרש יותר הון, ומשום שההון של חברות הביטוח ומבטחי המשנה מוגבל, שוק ההון הוא מקום טבעי לפנות אליו. גם אם רק חלק קטן מאוד מהתיקים המוסדיים יופנה לסיכוני ביטוח, מדובר בכמות הון שיכולה להיות משמעותית מאוד עבור תעשיית הביטוח. במובן הזה, ה-Cat Bonds הן ניסיון לחבר בין שני עולמות: היכולת של שוק ההון לספק הון בקנה מידה עצום והיכולת של תעשיית הביטוח למדוד ולתמחר סיכונים לאסון. אך האם היא באמת יודעת לתמחר את הסיכונים הללו בצורה נכונה? ומה קורה אם היא עושה טעות?
תמחור שגוי בתחום זה הוא למעשה הסכנה הגדולה ביותר עבור המשקיעים. בניגוד לרכישת מניה או אג"ח מסורתית, שם ניתן לנתח תזרים, הכנסות, רווחים, תחרות ומכירות, כאן נשענים בעיקר על הסתברויות. הסתברות להוריקן בעוצמה מסיימת, הסתברות למעבר במסלול מסוים, הסתברות לפגיעה בנכסים, הסתברות לגובה מסוים של נזק ועוד. הכול מתבסס על נתוני עבר ועל הנחות לגבי העתיד.
אך התמחור לא מתבסס רק על הסתברויות אלא גם על ביקושים. כאשר מתרחשים בתקופה מסוימת מעט אסונות שפוגעים במחזיקי ה-Cat Bonds, המחזיקים מקבלים קופונים גבוהים והקרן חוזרת אליהם. התשואות נראות מצוינות, משקיעים חדשים נכנסים, קרנות קיימות מכניסות עוד כסף והביקוש גדל, מה שמביא להוזלה במחיר ולתשואות נמוכות יותר. זה בדיוק מה שמתרחש כעת והמשקיעים חייבים לבדוק האם פרמיית הסיכון יורדת משום שהסיכון באמת ירד, או משום שיש יותר מדי ביקושים למוצר.
האם Cat Bonds הן הימור נגד אסונות? ומה המשמעות למשקיעים?
קל להציג את המכשיר בצורה צינית ולומר שהמשקיעים מרוויחים אם לא קורה אסון ומפסידים אם אנשים מאבדים בתים. אך מבחינה כלכלית זה בדיוק מה שחברת ביטוח עושה מאז ומתמיד. גם חברת ביטוח רכב מרוויחה יותר כאשר אין תאונות. חברת ביטוח חיים משלמת יותר כאשר שיעורי התמותה גבוהים מהצפוי. מבטח משנה מרוויח כאשר אין הוריקנים גדולים.
השאלה אינה אם המשקיע מהמר על כך שלא יהיה אסון אלא האם תמורת מחיר נכון הוא מוכן לשאת בסיכון שמישהו אחר אינו רוצה או אינו מסוגל לשאת לבדו.
במקרה של ג'מייקה, לדוגמה, משקיעים איבדו את הקרן לאחר הוריקן מליסה, אך המדינה קיבלה 150 מיליון דולר בתקופה שבה הייתה זקוקה לכסף. לאחר מכן משקיעים חדשים הסכימו להעמיד לה 200 מיליון דולר נוספים. זו אינה ספקולציה חסרת תועלת אלא העברת סיכון תמורת תשואה.
עבור משקיעים חשוב לזכור שהמונח Cat Bond קצת מטעה. זוהי לא באמת אג"ח והסיכון כאן אינו מגיע מעולמות הסיכונים שקיימים בהשקעה באג"חים מסורתיות אלא מדובר בסיכון ביטוחי ויש לנתח אותו כפי שחברות ביטוח מעריכות סיכונים. גם המונח פיזור, שונה כאן מבאג"ח מסורתיות. החזקה בעשרים אג"חים שונות, שמכסות עשרים חברות ביטוח שונות בפלורידה, אינה בהכרח פיזור בין עשרים סיכונים שונים. אם אותו הוריקן פוגע בכולן, לא קיים פיזור.
לעומת זאת, שילוב של רעידת אדמה ביפן, הוריקן בג'מייקה, רעידת אדמה בצ'ילה ושריפה בקליפורניה יכול ליצור פיזור טוב יותר, משום שהסיכוי שכל האירועים יתרחשו בו זמנית נמוך יותר. הבנק העולמי אף מציין שהיכולת להביא לשוק סיכונים גיאוגרפיים כמו טייפון בפיליפינים או רעידת אדמה בצ'ילה מוסיפה ערך למשקיעים בדיוק מסיבה זו[9].
[2] https://www.munichre.com/en/company/media-relations/media-information-and-corporate-news/media-information/2026/natural-disaster-figures-first-half-2026.html?utm
[6] https://www.reuters.com/default/american-integrity-safepoint-sponsor-cat-bonds-with-yoy-pricing-down-25-2026-04-21/?utm
[7] https://www.munichre.com/en/company/media-relations/media-information-and-corporate-news/media-information/2026/natural-disaster-figures-first-half-2026.html?utm
