סיכום חודש יולי 2025 - שוק ההון

 
הבורסה עולה אך התמיכה הבינלאומית יורדת

חודש יולי  נחתם כחודש חזק בבורסה המקומית, אך ככל שהמדדים מזנקים, כך הולך ומעמיק הפער בין אופטימיות המשקיעים למציאות בשטח. החטופים עוד לא בבית, המלחמה נמשכת ואולי אף תתעצם והמצב ההומניטרי הקשה בעזה הפך לקמפיין דה-לגיטימציה עולמי נגד ישראל שעשוי להתגלגל לבידוד כלכלי ומדיני חמור שלא כדאי להמעיט בערכו.

ישראל - האטה בקצב העליות לצד ירידה בפרמיית הסיכון של המדינה  

האם השוק יודע משהו שאנחנו לא? זו התחושה שממשיכה ללוות משקיעים רבים גם ביולי.
בעוד התחושות בציבור נעות בין מועקה לקיום שגרה מאולצת, שוק ההון המשיך לספר סיפור אחר לגמרי. אמנם, קצב העליות החודש נרגע אך לא ראינו כמעט ירידות ועדיין, קיימת תחושה שמשקיעים רבים תוהים אם המהלך של השוק לא היה קצת מהיר מדי, קצת גבוה מדי.
המציאות במדינה רחוקה מליישר קו עם שוק ההון. המשבר הפוליטי סביב חוק הגיוס, שנתפס בעיני רבים כחוק השתמטות, גורר שיתוק במערכת, דווקא בשעה שצה״ל נשחק על הקרקע והמו״מ לשחרור החטופים תקוע באותה נקודה חודשים ארוכים. זו המלחמה הארוכה בתולדות המדינה, אבל השוק? ממשיך להתנפח כאילו כל זה קורה במדינה אחרת. אולי זו אופטימיות טבעית ואולי תסריטים ורודים שזוכים לשיווק אגרסיבי, שנראה על פניו שגם מצליח. אמנם חלק מהם יכולים להתממש, אבל יש סיכוי לא רע שחלקם כבר מגולמים במחירים.
זה הרגע שבו צריך לאתגר את תפיסת ״הרע מכל מאחורינו״, כי למרות תחושת הרגיעה היחסית שאופפת חלקים גדולים בציבור, עדין לא ניתן לשכב מאחורי מחסות ולחפות להמשך (בעגה הצבאית) שום דבר לא באמת נגמר.
איראן ספגה מכה קשה, אבל לא נעלמה מהמפה. החות'ים עוד ממשיכים לטפטף אש לעבר יעדים אסטרטגיים, יהודה ושומרון מבעבעת והחזית הסורית נראית שקטה, אולי שקטה מדי.
אמנם השוק מתמקד בעתיד, אך הפרק של חוסר היציבות הביטחונית באזור שלנו בטווח הזמן שנראה לעין, רחוק מלהסתיים.
האינפלציה הפתיעה כלפי מעלה עם עלייה של 0.3% במדד המחירים לצרכן לחודש יוני, שביסס את הקצב השנתי על רמה של 3.3% וכתוצאה מכך בנק ישראל בחר לשמור על זהירות והשאיר את הריבית על 4.5% למרות ״הלחץ״ שנובע מהרצון להמריץ את המשק לצד איתות ברור מסביבת הריביות הקצרות בשוק האג״ח – ציפייה להקלה מוניטרית.

מנגד, קצב הצמיחה שומר על יציבות בעיקר בזכות ההייטק, הגז והתעשייה הביטחונית שממשיכים להחזיק את הכלכלה עם הראש מעל המים, בשעה שמגזרים רבים אחרים, מקרטעים. המציאות הזו רק מחדדת את התלות הגבוהה של מדינת ישראל בהייטק.
 

ואם מישהו היה זקוק לתזכורת נוספת, אז הגיעה עסקת CyberArk, חברת סייבר שהוקמה על ידי יזמים ישראלים ונרכשה לקראת סוף יולי על ידי ענקית הסייבר Palo Alto (שגם הוקמה ע״י יזמים ישראליים) בסכום דמיוני של כ-25 מיליארד דולר. אבל כמו בהרבה סיפורים שמתחילים כחול לבן ולא מסתיימים ככאלה, גם סייברארק היא כבר מזמן חברה אמריקאית לכל דבר, רוב בעלי מניותיה אמריקאים והיא נסחרת בנאסד”ק ומשלמת את רוב המיסים שלה שם, לא בישראל. שוב חוזר הניגון, הצלחות ישראליות גדולות שמתממשות הרחק מהבורסה המקומית.
יחד עם זאת, בעלי המניות של Palo Alto לא נשארו אדישים ושלחו את המניה לירידות חדות בימים שלאחר ההודעה על הרכישה. תגובה המשקפת את חששות המשקיעים שלא מדובר בקנייה אסטרטגית שבהכרח תביא לשיפור בתוצאות או להגדלה משמעותית בנתחי השוק אלא בעוד מקרה של FOMO שיתברר כיקר וגדול מדי אפילו עבור חברת הסייבר הגדולה בעולם.
 

ארה״ב - המשקיעים והפוליטיקאים מחכים להורדת הריבית
 

ארה"ב ממשיכה לשדר עוצמה כלכלית, גם כשהפוליטיקה מייצרת יותר כותרות מוודאות. הדוחות לרבעון השני סיפקו לשווקים בדיוק את מה שהם רצו לשמוע כשלמעלה מ-80% מהחברות שדיווחו עד כה היכו את התחזיות. ענקיות כמו אפל, מיקרוסופט, אמזון ואנבידיה ממשיכות להוביל את האירוע והמדדים מגיבים בהתאם. מדד ה-S&P 500  עלה החודש בכ-2.1% ומדד הנאסד"ק התחזק בכ-2.3%.

השוק קיבל דחיפה מהמשך מגמת הירידה באינפלציה והדוחות הכספיים החיוביים, אך החששות מהאטה בכלכלה ממשיכים לעמוד במוקד.

מספר המשרות החדשות עודכן כלפי מטה לרמה מאכזבת של כ-73 אלף בלבד (הצפי היה 100,000) והנשיא בסגנון הייחודי שלו מיהר להצהיר שיבחן פיטורים של מי שאחראית לפרסום הנתון על רקע התיקון החד מטה גם של נתוני המשרות החדשות לחודשים מאי ויוני שדווחו במקור על 147 ו-144 אלף משרות חדשות בהתאמה ותוקנו לרמה של כ-17 ו-14 אלף משרות חדשות בהתאמה.

במקביל, שוק הנדל"ן ממשיך להראות סימני חולשה, עם ירידה בהיתרי הבנייה ומכירת בתים חדשים.
שוק המניות אמנם עולה, אך מתחת לפני השטח יש סדקים שכדאי לשים לב אליהם.

יו"ר הפד פאואל סיפק תזכורת למציאות הכלכלית המורכבת במחצית הראשונה של השנה לאור ההאטה בצמיחת התוצר לקצב שנתי של 1.2% בלבד, כמחצית מקצב הצמיחה של השנה שעברה. התמ"ג אמנם הציג צמיחה בקצב של 3% ברבעון השני, אך עיקר הגידול נבע מהאטה בייבוא ולא מהתחזקות ממשית בפעילות הכלכלית.
גם הפד יודע לזהות רעש סטטיסטי כשהוא רואה כזה ולכן שמר את הריבית על 4.5% והצביע על חוסר הוודאות סביב מדיניות הסחר של הנשיא כגורם מרכזי לבלימת צעדים נוספים.
בינתיים, המשקיעים מעדיפים להסתכל על חצי הכוס המלאה, להתעודד מהנתונים החזקים אך גם לקוות שהפוליטיקה לא תפריע.

שוק המניות - המדדים בפער גדול מהמציאות

שוק המניות המקומי פתח את חודש יולי עם רוח גבית חזקה שהגיעה משילוב בין תחושת רגיעה ביטחונית(מדומה?) ואופטימיות למרות רמת תמחור שכבר לא נראית זולה. מדד ת"א 35 רשם עלייה חודשית של כ-1.73%, מדד ת"א 125 התחזק בכ-1.91% ומדד ת"א 90 סיים את חודש יולי בעליה של כ-1.96%.

מדד הביטוח ושירותים פיננסיים המשיך את המגמה החיובית עם עלייה של כ- 10.01% בחודש יולי, כשהוא נתמך ברווחיות גבוהה, ריביות שעדיין גבוהות יחסית ותיאבון גובר של משקיעים לסיכון. מדד הבנקים דווקא ירד בכ-1.23% אחרי ריצה ממושכת, אך ממשיך ליהנות מזרימת כספי המשקיעים לסקטור על אף תמחור שנחשב גבוה היסטורית. מדד הנפט והגז ירד בכ-0.77%, מדד הנדל"ן ירד בכ-0.6%, אך נשען על האופטימיות הנובעת מהיערכות להתחדשות עירונית מואצת לאחר סיום הלחימה וחזרה של הקונים למשרדי המכירות.

למרות העליות, התחושה בשוק פחות חד-משמעית. משקיעים רבים תוהים ובצדק האם רמת המחירים הנוכחית משקפת נאמנה את מכלול הסיכונים, או שמא נבנתה כאן ציפייה כמעט אוטומטית לכך שהעתיד יהיה הרבה יותר טוב.
בסופו של חודש נוסף של עליות, קשה להתעלם מהפערים שהולכים וגדלים בין תחושת האופטימיות המקיפה את השווקים למורכבות הסביבה הכלכלית, הביטחונית והפוליטית.
ייתכן שחלק מהתרחישים האופטימיים כבר מגולמים בתמחורים וייתכן  גם שלא, אך ברור שככל שהציפיות עולות, כך גם הרגישות של המחירים לשינוי בסנטימנט.

שוק  האג"ח – למרות חודש חיובי נוסף, מרווחי התשואה עשויים עוד לרדת?

שוק האג"ח המקומי המשיך ביולי את המומנטום החיובי שלו, במקביל לשוק המניות, גם אם המחיר הוא פיצוי סיכון עם סיכון גבוה. מדדי התל-בונד 20, 40 ו-60 עלו החודש בכ-0.76%, כ-1.01% וכ-0.89% בהתאמה, כשהאג"ח הקונצרניות והממשלתיות נהנות מביקושים יציבים לאור הירידה בפרמיית הסיכון של ישראל, התחזקות השקל וציפיות המשקיעים להפחתת ריבית בטווח הקרוב.

אבל מאחורי העליות, מסתתר תמחור שמעלה לא מעט סימני שאלה. מרווחי התשואה של אגרות החוב הקונצרניות ביחס לאג"ח ממשלתיות עומדים על כ־0.75% בלבד, מהנמוכים שהיו מאז ומעולם.

תופעה זו שקולה לסיכון כמעט אפסי למנפיקים, דווקא בסביבה שבה ריביות גבוהות משפיעות באופן ישיר על עלויות המימון של הפירמות, זאת לצד רמת הסיכון של המשק כולו, הנובעת מהסיכונים האסטרטגיים על המדינה, שלמרות התקוות של רבים, רחוקות מלהיעלם.

האם זו אותה אופטימיות שדוחפת את שוק המניות כלפי מעלה? כנראה שכן. משקיעים המאמינים שהגרוע מכל מאחורינו ומניחים תסריט חיובי קדימה, מוכנים לשלם מחיר גבוה לא רק עבור מניות, אלא גם עבור אג"ח ולמעשה מסתפקים בפיצוי נמוך יותר על הסיכון (שקול לרכישה במכפיל גבוה יותר) מתוך הנחה שהעתיד יהיה טוב משמעותית ויכלול רגיעה בטחונית איזורית, צמיחה כלכלית מואצת(אחרי מלחמות), ירידה באינפלציה וירידה בריביות.
ייתכן שהשוק צודק בתרחיש של סביבה כלכלית יציבה, אך אם תתרחש הרעה כלכלית, ביטחונית או אפילו ענפית, מרווחי התשואה יכולים להתרחב חזרה לרמות הגיוניות יותר כשהמרחק לשם מבטא ירידת מחירים משמעותית.