ישראל מצטיינת - ולא רק בהייטק
ישראל מצליחה לבלוט בקנה מידה עולמי במגוון תחומים, כמו חקלאות, התפלת מים, טכנולוגיות רפואיות, פיתוחים בתחום האנרגיה המתחדשת ועוד.
ישראל הפכה לStartup-Nation- וסטארט-אפים שנולדו כאן, תרמו לפיתוח העולמי בתחומים רבים, החל מסייבר, דרך מערכות רובוטיות לסיוע בניתוחים פולשניים ועד טכנולוגיות נהיגה אוטונומית ועוד.
ואז מגיע תחום הביטחון, תחום שבו ישראל אמנם מובילה טכנולוגית ומבצעית, אבל בכל הנוגע לניהול, מימון, גיוס הון ושקיפות, נדמה שאנו נשארים מאחור.
דווקא כאן, בלב מערכת החדשנות הביטחונית של ישראל, מלבד קבוצת אלביט מערכות הציבורית, פועלות גם כמה מהחברות המתקדמות והמשפיעות ביותר, חברות כמו רפאל והתעשייה האווירית, שאחראיות לפיתוחים יוצאי דופן, כדוגמת כיפת ברזל, טילי "חץ" ומערכת הלייזר "מגן אור", מערכות שלא רק הציבו את ישראל בחזית הטכנולוגיה העולמית, אלא גם הוכיחו הצלחות מבצעיות יוצאות דופן בשטח, בהגנה על העורף. מבהיל לחשוב מה היה קורה כאן בלעדיהן.
אבל למרות ההצלחות בשטח, החברות האלו ממשיכות להתנהל כמו יחידות סמך ממשלתיות מהעשורים הקודמים, הרחק מהסטנדרטים של חדשנות ניהולית, ממשל תאגידי או שקיפות פיננסית שמקובלים היום בשוק הגלובלי.
התעשיות הביטחוניות - בין הצלחה כלכלית למבנה ארכאי
רפאל והתעשייה האווירית הן הרבה יותר מספקיות ציוד ביטחוני, הן מנועי חדשנות וטכנולוגיה בקנה מידה עולמי.
בשנת 2024, רפאל רשמה הכנסות של כ־17.8 מיליארד ₪, זינוק של 27% לעומת השנה הקודמת, לצד רווח נקי של כמעט מיליארד ש"ח וצבר הזמנות עצום של למעלה מ־64 מיליארד ש"ח.
גם התעשייה האווירית לא נותרה מאחור, עם הכנסות שנתיות של מעל 20 מיליארד ש"ח, גידול מרשים ברווחיות ותחומי פעילות מגוונים, מלוויינים מתקדמים וכלי טיס בלתי מאוישים ועד שיתופי פעולה אזרחיים-תעשייתיים באירופה, אסיה ודרום אמריקה.
אך למרות המספרים, ההצלחה המבצעית והביקושים העולמיים, שתי החברות פועלות תחת מודל ממשלתי מיושן. הן מוגבלות יחסית בגיוסי הון, בתמרון אסטרטגי ובמהירות תגובה עסקית.
הממשק מול הממשלה, ועדי העובדים החזקים והתקנות הישנות, הופכים את הגופים החדשניים הללו לאיטיים יותר, ולתחרותיים פחות בשוק תובעני ודינמי, בהשוואה לאלביט.
במילים אחרות - החזית הטכנולוגית בשטח מרשימה, החזית הארגונית קצת פחות.
וזו בדיוק הבעיה, בשוק כלכך דינמי כל עיכוב בירוקרטי או ניהולי הוא הזמנה למתחרים להדביק את הפער.
והתחרות לא ממתינה.
כבר היום סין וקוריאה הדרומית מפעילות מערכות לייזר מבצעיות, בריטניה פיתחה את מערכת ״Dragonfire״ וגם צבא אוקראינה כבר מיירט רחפנים בטכנולוגיות לייזר משלו.
כבר אי אפשר להתעלם מהתחרות שמתגברת בזירה העולמית. מדינות משקיעות הון עתק בפיתוח מערכות לייזר מתקדמות, חלקן כבר נפרסו או עומדות להיכנס לשימוש. מערכות דומות מופעלות בשטח, במקרים מסוימים גם על ידי מדינות עוינות.
כל עוד ישראל תישען רק על יתרונה הטכנולוגי, מבלי לגבות אותו במבנה עסקי מודרני וביכולת מסחרית, היתרון עלול להישחק. ההצלחות המבצעיות מוכרות מצוין בעולם, אבל התעשיות צריכות מסגרת כלכלית-אסטרטגית שתאפשר להן להתחרות ולממש את הפוטנציאל במלואו.
אם המדינה תמשיך להמתין לשוק - היא עלולה לגלות שהשוק לא ממתין לה.
חלון ההזדמנויות הבינלאומי - השוק מתעורר והעולם מתחמש
העולם השתנה ולא רק במזרח התיכון. מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה, תקציבי הביטחון במדינות המערב צומחים בקצב שלא נראה מאז ימי המלחמה הקרה.
גרמניה, לדוגמה, דיברה על תקציב חימוש מיוחד של כטריליון אירו ב-10 שנים והעלתה את יעד ההוצאה הביטחונית שלה ל-2% מהתמ"ג, לראשונה מאז האיחוד והיא לא לבד.
גם צרפת, בריטניה, הולנד, פולין, יפן ואפילו קוריאה הדרומית, כולן מגדילות דרמטית את תקציבי ההגנה שלהן.
אבל מאחורי הגידול התקציבי הזה יש הבנה עמוקה הרבה יותר, שעידן ההסתמכות העיוורת על מטרייה אמריקאית כנראה נגמר. התכנסות פנימית, קיטוב פוליטי, והססנות של ממשלים אמריקאים לספק תמיכה בלתי מסויגת, גרמו לרבות מבנות בריתה להבין שעליהן לדאוג לעצמן.
גם בישראל, התחושה הזו מחלחלת, אך לא מתורגמת מספיק למעשים.
במקביל, במזרח התיכון, החתימה על עסקאות נשק חסרות תקדים בין ארה"ב לסעודיה ולאיחוד האמירויות מאותתות כי גם כאן כללי המשחק משתנים. מעבר אפשרי של טכנולוגיות מתקדמות לידי שחקנים נוספים במרחב, לצד נוכחות מוגברת של חברות נשק אמריקאיות, יוצרת אתגר כפול לישראל, כלכלי ובטחוני-אסטרטגי.
דווקא עכשיו, כשעולם הביטחון העולמי שובר מסגרות ישנות ומעצב כללים חדשים, על ישראל לשקול יותר מתמיד להכניס את התעשיות הביטחוניות שלה לעידן אחר, תחרותי, מהיר, נגיש לשווקים ומגובה בהון צמיחה.
כסף אמיתי - בלי לפגוע באזרחים
בשעה שהממשלה כבר העלתה מיסים, קיצצה תקציבים והשיתה גזירות על הציבור, מונחת על השולחן אפשרות שלא נוצלה - הנפקה חלקית של רפאל והתעשייה האווירית.
ע"פ הערכות שמרניות, הנפקת 25-30% מהחברות הללו יכולה להזרים בין 20 ל-25 מיליארד ש"ח לקופת המדינה, סכום שיכול למנוע העלאות מיסוי נוספות וצמצום הגירעון.
הצורך במהלך מתחדד לאור התחזיות שהעלייה בהוצאות הביטחון וכן מימון שיקום הצפון והדרום ידרוש תקציבי עתק.
לא מדובר בארוע זמני, אלא במציאות תקציבית קשה שתלווה את ישראל לאורך שנים.
זהו לא מהלך של הפרטה מלאה, אלא צעד מחושב, שבו המדינה שומרת שליטה וזכות וטו, אך מאפשרת לחברות לגייס הון, לגדול ולהתייעל.
תרומה אסטרטגית לשוק ההון המקומי
הבורסה בתל אביב התמודדה בשנים האחרונות מול אתגרים משמעותיים, במיוחד בכל הקשור למשיכת חברות איכותיות ורישום של חברות טכנולוגיה ישראליות מצליחות ובפרט, הרישום הכפול של חברות הפועלות גם בחו”ל, מתרחש בקצב איטי, בין היתר בשל העדפה להנפיק בנאסד״ק או בבורסות בינלאומיות גדולות אחרות.
התוצאה היא שוק קטן יחסית בהיקפו, עם פוטנציאל צמיחה שלא מומש במלואו, שאפשר לממש באמצעות שילוב של שחקנים ביטחוניים מובילים.
ויש תקדימים מוצלחים. אלביט מערכות, שהונפקה ב-1996, צמחה מחברה עם מחזור שנתי של מאות מיליוני דולרים לחברת ענק עם מכירות של כ-6.8 מיליארד דולר בשנת 2024.
המניה שלה זינקה באלפי אחוזים והיא הפכה לשחקנית גלובלית בזכות פיתוחיה ותהליך רכישות מאסיבי בעולם, שהתאפשר בין היתר בשל נגישותה להון, חשיפה למשקיעים בכל העולם והיכולת להתחרות ולפעול כמו גוף עסקי בינלאומי.
כך נראית קפיצת מדרגה אמיתית שהמדינה וגם הציבור, באמצעות קופות הגמל והפנסיה, הרוויחו ממנה.
וכאן נכנסת ההזדמנות, הנפקת חברות ביטחוניות רווחיות, מבוססות, עם ביקוש גלובלי והיסטוריית הצלחות מוכחת, יכולה לשנות את כללי המשחק. מדובר לא רק בהגדלת נפח המסחר ובשיפור הדימוי, אלא בהצבת עוגן יציב למדדים, שיוכל למשוך אחריו משקיעים מוסדיים, קרנות זרות ואולי אף חברות טכנולוגיה שיראו פתאום שוק נזיל יותר.
המהלך יעלה בקנה אחד עם ניסיונות הבורסה להרחיב את פעילותה, בין היתר, המעבר לימי מסחר שני–שישי, תרגום דוחות ודיווחים לאנגלית, והנגשת זירת המסחר הישראלית לעולם.
להפסיק לדחות, להתחיל להוביל
הנפקת תעשיות הביטחון איננה שאלה תיאורטית אלא מהלך אסטרטגי הכרחי.
מדובר בהחלטה שמאזנת בין שמירה על נכסי מדינה לבין מיצוי ערכם, בין ביטחון לאומי לביטחון כלכלי.
החברות עצמן מוכנות, השוק מאותת והציבור - כבר נושא בנטל.
