נורבגיה, מדינה בה חיים כ-5.57 מיליון איש (מתוכם כ-1 מיליון איש הינם מהגרים) ואחת מהמדינות המובילות בעולם במאבק בפליטות גזי החממה ע"י האדם, הציבה לעצמה יעדים שאפתניים להפחתת פליטת גזי חממה, במטרה להגיע לאפס פליטות נטו עד לשנת 2050. המדינה, הידועה בעושרה האנרגטי המיוחד – הכולל ייצור נפט וגז טבעי לצד מערכת אנרגיה הידרואלקטרית מתקדמת – מוצאת את עצמה במצב ייחודי ביחס למדינות העולם, המשלב בין ההכרח לצמצם את פליטות הפחמן לבין השמירה על מקורות האנרגיה המסורתיים החיוניים לכלכלתה.
המהפכה התעשייתית בנורבגיה החלה בניצול הנהרות והמפלים לייצור חשמל. במובנים רבים, ניצול משאבי כוח המים בנורבגיה הפך לשער לנורבגיה המודרנית המתועשת. חלוצים נורבגים ראו את הפוטנציאל בייצור חשמל במתקנים הידרואלקטריים למטרות תעשייתיות ובכך נסללה הדרך להקמת חברות תעשייתיות נורבגיות בולטות כמו Norsk Hydro ו-Elkem עוד בתחילת המאה הקודמת.
המדינה, המחוזות והעיריות מחזיקות היום בכ-90% מכושר ייצור החשמל. תחנת ההידרו הראשונה בבעלות עירייה החלה לפעול ב-1891 בעיר Hammerfest, שהייתה לעיר הראשונה בנורבגיה עם תאורת רחוב חשמלית. אליה הצטרפה לאחר מכן אוסלו, עם תאורת רחוב חשמלית ותחבורה ציבורית חשמלית. ב-1900 נבנתה תחנת הכוח האמרן ב- Maridalen כדי לייצר חשמל לאוסלו וזוהי תחנת הכוח הוותיקה ביותר הפועלת כיום בנורבגיה.
ב-1911 נכנסה לייצור תחנת הכוח "Vemork", אשר הייתה באותה תקופה לתחנת הכוח ההידרואלקטרית הגדולה בעולם. הקירבה למשאבי המים הייתה חשובה גם להקמת תעשייה עתירת אנרגיה במקומות כמו Odda ו-Glomfjord בחוף המערבי של נורבגיה. בעוד שהמהפכה התעשייתית במדינות אחרות הונעה בעיקר באמצעות פחם ונפט, נורבגיה עשתה שימוש באנרגיה נקייה ומתחדשת בפיתוח התעשייתי שלה.
המדינה פיתחה מערכות הידרואלקטריות שהעניקו לה תשתית אמינה וזולה לייצור חשמל. תשתית זו הייתה הבסיס ליכולת של נורבגיה להשקיע בשימוש נרחב בחשמל לצרכים תעשייתיים וביתיים, ובכך לצמצם את השימוש בדלקים פוסיליים.
כיום, יותר מ-100 שנים לאחר הקמת תחנת הכוח ההידרואלקטרית הראשונה בנורבגיה, נורבגיה היא היצרנית הגדולה ביותר באירופה של אנרגיה מתחנות הידרואלקטריות והיא נמצאת במקום השישי ברמה העולמית. נורבגיה נשענת במידה רבה על ייצור חשמל ממקורות מתחדשים, כאשר כמעט 90% מהחשמל המיוצר במדינה מיוצר בתחנות הידרואלקטריות. זהו הישג חשוב שמשפיע באופן ישיר על רמות הפליטות הנמוכות שלה ביחס למדינות אחרות.
בשל הפוטנציאל ההידרואלקטרי הרחב, המדינה נמצאת במקום ייחודי במעבר העולמי לאנרגיה נקייה. המגזר הפרטי והציבורי יחד מבצעים מאמצים לשיפור היעילות של המערכות הקיימות ולפיתוח טכנולוגיות חדשות, לרבות אגירה משופרת של אנרגיה מתחדשת, כמו אנרגיית רוח ושמש.
נתונים כמותיים: ייצור אנרגיה בנורבגיה
- בשנים 2021-2023, נורבגיה ייצרה 157.1 TWh, 146.1 TWh ו-154.8 TWh של חשמל בהתאמה.
- אם נתמקד בשנת 2022 (שהינה השנה העדכנית ביותר בה מפורסמים נתונים רשמיים של ה-IEA[1]), זוהי אספקת האנרגיה הכוללת של נורבגיה (שמשמשת את האוכלוסייה המקומית): כ-38% מהאנרגיה המקומית הופקה מתחנות הידרואלקטריות, כ-25% ממנה הופקה מנפט, 21.8% מגז טבעי, 2.8% מתחנות פחמיות וכ-7.4% ממנה הופקה מBiofuel ומפסולת.
אספקת האנרגיה הכוללת הינה כל האנרגיה המיוצרת או מיובאת למדינה, בניכוי זו שמיוצאת או מאוחסנת. זוהי כל האנרגיה הנדרשת לאספקת משתמשי הקצה בנורבגיה. חלק ממקורות האנרגיה הללו משמשים ישירות בעוד רובם הופכים לדלקים או לחשמל לצריכה סופית. - אם נביט על נתוני ההפקה המקומית ב-2022 (הפקת משאבי אנרגיה וייצור חשמל) הם נראים כך: 50.5% מההפקה הכוללת במדינה מקורה בשאיבת גז טבעי (רובו מיוצא לאחר מכן), 42.8% מדלקים פוסיליים, 5.1% מתחנות הידרואלקטריות והיתר מרוח, שמש ו-Biofuel. נורבגיה היא יצואנית האנרגיה הגדולה באירופה. כ-86.7% (!!) מהאנרגיה המופקת בנורבגיה מיוצאת. המסקנה היא שנורבגיה עשויה לסבול מזעזועים כלכליים משמעותיים במצבי עולם של ירידה משמעותית במחירי הדלקים.
- אם נתמקד בייצור חשמל עבור שימוש מקומי בשנת 2022, ניתן לראות כי ייצור החשמל בנורבגיה בשנה זו היה כמעט ירוק לחלוטין. 88.1% מהחשמל יוצר במתקנים הידרו אלקטריים; 10.1% מהחשמל יוצר באמצעות טורבינות רוח; 0.8% מהחשמל יוצר באמצעות גז טבעי והיתר, כ-1%, יוצר מפסולת, מנפט וממקורות אחרים.
- נורבגיה, הממוקמת לאורך חוף הים הצפוני, מנצלת את המיקום הגיאוגרפי הייחודי שלה לטובת פיתוח טכנולוגיות אנרגיית רוח, במיוחד בתחום תחנות הרוח הימיות. בעוד שאנרגיית רוח מהווה כיום רק חלק קטן ממקורות האנרגיה במדינה, הפוטנציאל לפיתוח התחום הזה הוא עצום. הים הצפוני, המוכר בעולם כאזור עשיר במקורות אנרגיה, מהווה יעד מרכזי לפרויקטים רחבי היקף בתחום זה. ייצור חשמל מאנרגיית רוח בנורבגיה הוכפל פי שלושה בעשור האחרון, כאשר בשנת 2022 כ-14.81 TWh יוצרו מרוח, גידול משמעותי לעומת 3.5 TWh בשנת 2015. נקודת המפנה עבור אנרגיית הרוח בנורבגיה חלה ב-2010, כשהממשלה, בהתאם ליעדי האקלים השאפתניים שלה, הגבירה את המאמצים לגוון את תמהיל האנרגיה. ב-2012, נורבגיה, יחד עם שכנתה שבדיה, הקימו תכנית תעודות ירוקות לתמיכה במיזמי רוח משולבים בסובסידיות מהמדינה, במטרה להגדיל את ייצור החשמל המתחדש מרוח. היתרונות הגיאוגרפיים הייחודיים של קו החוף הנורבגי, עם המים העמוקים והרוחות החזקות, מיצבו את נורבגיה כמובילה עולמית במתקני רוח ימיים. היא פיתחה והובילה הקמת תחנות רוח ימיות צפות, טכנולוגיה חדשנית המאפשרת הפקת אנרגיית רוח גם בעומקי ים שבהם לא ניתן להקים תחנות רוח קבועות בקרקעית. תחנת הרוח הצפה הראשונה בעולם, "Hywind", פועלת מול חופי נורבגיה ומספקת חשמל למעל 20,000 בתים.
הסתירה הפנימית – אתגרי התלות בתעשיית הפטרוליום
למרות ההתקדמות המרשימה בתחום האנרגיה המתחדשת ביחס לעולם, נורבגיה, המובילה העולמית בתחום הקיימות והתודעה הסביבתית, נותרה אחת היצרניות הגדולות בעולם של נפט ושל גז טבעי ואחת היצואניות הגדולות שלהם. כאשר ניתנו רישיונות הייצור הראשונים באמצע שנות ה-60, כמעט אף אחד לא הבין מה תהיה משמעות התעשייה עבור הכלכלה הנורבגית. ייצוא הנפט והגז הטבעי מהווה חלק מהותי ביותר מכלכלת המדינה, המספק מקומות תעסוקה רבים והכנסות לאומיות משמעותיות. מדיניות הרווחה הנורבגית תלויה במגזר הפטרוליום. במונחים כספיים, מכירות הנפט והגז הניבו למדינה הכנסות של כ-1.5 טריליון NOK בשנת 2022 בלבד (כ-140 מיליארד דולר).
בעוד שתעשיית הפטרוליום אחראית לפליטות גזי חממה באופן משמעותי, נורבגיה רואה בתעשייה הזו הזדמנות לפיתוח טכנולוגיות מתקדמות לצמצום פליטות הפחמן. תחום הלכידה והאחסון של CO2, עליו נכתב רבות במאמרים הקודמים, הינו מפותח מאוד בנורבגיה.
הפקת הנפט והגז במדינה
מאז גילוי הנפט בים הצפוני בסוף שנות ה-60 (נקודת המפנה במסע הנפט והגז של נורבגיה הגיעה עם גילוי שדה הנפט Ekofisk ב-1969), נורבגיה מינפה את משאבי הפטרוליום שלה לבניית תעשייה חזקה שעזרה להקמת אחת הכלכלות המתקדמות בעולם, תוך יצירת עושר, תעסוקה והשפעה בינלאומית. תעשיית הפטרוליום היא נדבך הכרחי בכלכלת נורבגיה. התעשייה תורמת כ-15% מהתמ"ג של נורבגיה, כאשר מוצרי נפט מהווים למעלה מ-40% מסך הייצוא של נורבגיה בשנים האחרונות. העושר שנוצר מנפט וגז אפשר לנורבגיה לשמור על אחת מרמת החיים הגבוהות בעולם, עם מערכת רווחה חברתית מקיפה ותשתית איתנה.
הממשלה, באמצעות החברה הממשלתית Statoil (כיום Equinor), השתלטה על חלק נרחב ממשאבי הפטרוליום במדינה. מעורבות לאומית זו הבטיחה כי ההכנסות יושקעו מחדש בפיתוח המדינה, ויצרה את מה שמכונה כיום קרן הפנסיה הממשלתית העולמית (GPFG), הלוא היא קרן העושר הריבונית הגדולה בעולם. הקרן מבטיחה שההכנסות מפטרוליום ישמשו גם את הדורות הבאים וממלאת תפקיד מכריע בייצוב הכלכלה, במיוחד בתקופות של תנודתיות במחירי הנפט. נכון לאוגוסט 2024, שווי נכסי הקרן עמד על כ-1.17 טריליון דולר.
בשיא, בתחילת שנות ה-2000, נורבגיה הפיקה יותר מ-3 מיליון חביות נפט ביום. רמות הייצור ירדו בשנים האחרונות לאור ההידלדלות הטבעית של השדות, אך נורבגיה נותרה מפיקת נפט משמעותית בעולם. כיום, קצב הפקת הנפט בנורבגיה הינו כ-1.7 מיליון חביות נפט ליום וכן כ-11.4 BCF של גז טבעי ליום. נורבגיה היא יצואנית הפטרוליום השנייה בגודלה באירופה אחרי רוסיה. כאמור, כיום, בעוד שנוף האנרגיה העולמי עובר לכיוון אנרגיה מתחדשת, תעשיית הנפט והגז של נורבגיה נותרה חלק קריטי מהכלכלה שלה ומאסטרטגיית האנרגיה שלה. יש לציין כי בעוד שנפט באופן מסורתי הוביל את תעשיית הפטרוליום הנורבגית, הגז הטבעי הפך לחלק חיוני לא פחות. נורבגיה היא הספקית השנייה בגודלה באירופה של גז טבעי, אחרי רוסיה (שמספקת כיום בעיקר מחוץ לאירופה). הגז הנורבגי מיוצא למדינות רבות וביניהן אנגליה, גרמניה וצרפת, מה שהופך את נורבגיה לחשובה עבור הביטחון האנרגטי של אירופה.
רכבים חשמליים - הפחתת פליטות עד ל-2050
נורבגיה הציבה לעצמה יעדים שאפתניים במטרה להפוך לכלכלה לא מזהמת עד ל-2050. המדינה משקיעה בטכנולוגיות חדשות, מעודדת תחבורה "נקייה", מקדמת מעבר לאנרגיה מתחדשת ודואגת לשיפורים במגזרים השונים, ביניהם התעשייה, התחבורה והבנייה.
נכון למרץ 2024[2], כ-91.5% מהרכבים החדשים שנמכרו בנורבגיה היו חשמליים או היברידיים (כ-90.2% היו חשמליים). התמריצים הרבים שהמדינה העניקה לרוכשי רכבים חשמליים, כגון פטור ממסים והקלות בשימוש בכבישים, הפכו את נורבגיה למובילה עולמית בתחום זה. הרכב הפופולרי בנורבגיה הינו טסלה מודל Y (20.4% מהמכירות החדשות). אחרי דגם זה מובילים טויוטה BZ4X (8.2% מהמכירות החדשות) ויונדאי Kona (5% מהמכירות החדשות).
במקביל, המדינה פועלת להפחתת פליטות בתחום התחבורה הציבורית והתעשייה הכבדה. פרויקטים רבים מקודמים בתחומים של תחבורה ימית ותעופה, עם דגש על פיתוח מערכות חשמליות מימניות.
תשתית הטענת הרכבים בנורבגיה
תשתית הטעינה של נורבגיה נרחבת מאוד, עם יותר מ-22,000 מטענים ציבוריים הפרוסים ברחבי המדינה נכון לשנת 2023. רשת הטעינה מכילה שילוב של מטענים ברמות מהירות שונות ותחנות טעינה סטנדרטיות. נורבגיה מתעדפת עמדות טעינה במתחמי מגורים. מתחמי דירות ובנייני מגורים רבים כוללים עמדות טעינה כמאפיין סטנדרטי. מטענים ביתיים הופכים נפוצים יותר ויותר, והם נתמכים באמצעות תמריצים והנחות ממשלתיות שהופכים את ההתקנה לזמינה עבור רוב משקי הבית.
גורם מפתח בהצלחתה של נורבגיה היה שיתוף פעולה בין המגזר הציבורי והפרטי. בעוד שהממשלה מעניקה סובסידיות ותמריצים לקידום אימוץ EV, חברות פרטיות (ביניהן גם טסלה) סייעו בבנייה ובהפעלת תשתית הטעינה. החברות בנו רשתות טעינה רחבות היקף במדינה. טסלה מילאה במהלך זה תפקיד משמעותי, ע"י הקמת עמדות טעינה ייעודיות לרכבי טסלה וע"י הרחבת רשת ה-Supercharger שלה גם למותגים אחרים.
ממשלת נורבגיה השקיעה בתשתיות טעינה באזורים כפריים ומרוחקים בהם חברות פרטיות לא מצאו כדאיות כלכלית לפעול. כך הבטיחה הממשלה שניתן יהיה להטעין רכבים חשמליים גם בפריפריה ולייצר כיסוי טעינה ארצי שלם.
יש לציין כי נורבגיה הינה חלוצה בניסיון למצוא פתרונות טעינה חדשניים. בערים כמו אוסלו למשל, מתקיימת טכנולוגיית טעינה אלחוטית. אוטובוסים ומוניות באוסלו נטענים ממשטחי טעינה. בנוסף, בנורבגיה חוקרים את טכנולוגיית V2G (vehicle to grid), המאפשרת לרכבים חשמליים להיטען מהרשת אך גם להחזיר לרשת עודפי חשמל בשיא הביקוש.
במדינה קיימת רשת טעינה ענפה כל כך וכן רשת אנרגיה שמופעלת כמעט כולה ממקורות מתחדשים, אשר בשילוב עם מזג אוויר קריר, קידמו את פיתוחם והקמתם של Data Centers במדינה. תעשיית ה-Data Centers של נורבגיה חוותה צמיחה משמעותית בשנים האחרונות, כאשר ענקיות טכנולוגיה וספקי שירותי ענן בחרו במדינה בשל התנאים הנוחים שלה. מספר Data Centers בולטים בנורבגיה פותחו מתוך מחשבה על קרבה לתשתית טעינת הרכבים החשמליים הגדולה במדינה, הממוקמת באזורים עם גישה אמינה לכוח הידרו, מה שמבטיח שימוש באנרגיה מתחדשת (עם מחירים זולים ומיסוי נמוך ביחס לאירופה) ויכולת קישוריות גבוהה.
תחום ה-Data Centers הנורבגי מוכר לנו גם דרך הבורסה הישראלית. חברת עזריאלי הישראלית פועלת בנורבגיה דרך חברת Green Mountain, שנרכשה על ידה בשנת 2021, ולה מספר קמפוסים, ואחד שיוקם עבור חברת Tik Tok הסינית (הוחלט על הקמתו ב-2023 תמורת 2.8 מיליארד ש"ח). פעילות זו הינה משמעותית עבור עזריאלי ומהווה את הפעילות השלישית בגודלה של החברה.
הצביעות חוגגת: האם נורבגיה נכונה לוותר על הפקת הנפט?
נורבגיה לא התחייבה להפסיק את הפקת הנפט, אך היא מתמודדת עם לחץ גובר לצמצם או להפסיק את תעשיית דלק המאובנים שלה בשל החששות מהשינוי באקלים. המדינה היא אחת מיצרניות הנפט הגדולות באירופה, והמגזר, כאמור, ממלא תפקיד משמעותי בכלכלתה. נורבגיה הדגישה את המעבר שלה למקורות אנרגיה ירוקים יותר, כולל השקעות משמעותיות באנרגיה מתחדשת, במיוחד רוח ימית, ומאמצים להפחתת הפקת נפט.
יחד עם זאת, ממשלת נורבגיה טוענת כי נפט וגז טבעי ימשיכו למלא תפקיד חשוב בעתיד הנראה לעין, בטענה שהעולם עדיין זקוק לדלקים מאובנים במהלך המעבר לאנרגיה נקייה יותר. נורבגיה גם הגדירה את ייצור הנפט שלה כנקי יותר ויעיל יותר מזה של מדינות אחרות, וטענה כי קיצוץ מהיר מדי של הייצור עלול לפגוע בכלכלה וביציבות האנרגטית שלה. הרעיון של הפסקת הפקת הנפט מהווה אתגר כלכלי גדול. ממשלת המדינה ומנהיגי התעשייה המקומיים טוענים שעצירה פתאומית לא רק תפגע בכלכלה הלאומית אלא גם תשבש את שוק האנרגיה העולמי.
נורבגיה כאמור, נמצאת במקביל בחזית הפיתוח של האנרגיה מתחדשת, והיא חלוצה עולמית באימוץ רכבים חשמלים. המדינה קיבלה על עצמה התחייבויות משמעותיות להפחתת פליטת גזי חממה, במטרה להפוך ל-Net Zero CO2 עד 2050. באופן תדיר מתקיים בנורבגיה דיון פוליטי פנימי בנושאי הקיימות והסביבה, כאשר מספר מפלגות וארגונים "סביבתיים" דוגלים בצמצום מהיר יותר של פעילות הנפט. עד כה, המדינה ממשיכה לאזן את השיקולים הכלכליים והסביבתיים הללו במקום להתחייב לעצירה מלאה של הפקת הנפט.
בשורה התחתונה, האג'נדה אמנם "ירוקה" אבל נראה שהפיתוי הכספי האדיר שמקבלת נורבגיה מתעשיית הנפט חזק יותר מהאספירציות הירוקות שלה וייתכן שהיא תמשיך לייצא כמויות גדולות של נפט גם בשנים הבאות.
