סין הינה המדינה אשר פולטת גזי חממה בהיקפים הגדולים בעולם. בעשור האחרון, החלה סין בשינוי מונומנטלי בשיטות ייצור האנרגיה שלה ובשל כך הגדילה משמעותית את השקעתה במקורות אנרגיה מתחדשים. עד לא מזמן, נראה היה כי סין לא תצליח לעמוד בהתחייבויות שנתנה בהסכם פריז בשנת 2020 והן: הגעה לנקודת שיא הפליטות לפני 2030, הגעה ל-Net Zero של פליטות עד ל-2060 (באיחור של 10 שנים מההמלצות של האו"ם) וכן הגעה לקיבולת של 1,200 GW של אנרגיה סולארית ורוח עד לשנת 2023. אך ההאטה הכלכלית הסינית, ביחד עם התרחבות מתקני האנרגיה המתחדשת שלה (שגם תרמו לתמ"ג של סין בשנת 2023 כ-1.6 טריליון דולר), שינו דרמטית את המצב. נכון להיום, נראה כי סין תגיע לנקודת מפנה שיא הפליטות הרבה לפני שנת 2029 (ייתכן שכבר במהלך השנה הנוכחית) וכי היא תחל בהפחתת כמות ה-CO2 הנפלטת על-ידה לאטמוספירה עוד לפני המועד בו התחייבה לעשות זאת. למרות שסין לא ממהרת לעדכן את תאריך היעד שלה לנקודת המפנה ולא מעוניינת להתחייב בפני העולם בדבר שינוי המועד, מסתמן שזה המצב.
המצב אותו תיארנו הוא בין היתר תוצאה של השקעה מאסיבית סינית במתקני ייצור אנרגיית רוח ואנרגיה סולארית, וכן במתקנים גרעיניים ובמתקני הידרו שנועדו להחליף את הפחם כמקור אנרגיה. אנרגיה סולארית, יחד עם ייצור פאנלים סולאריים, רכבים חשמליים וסוללות, היוו את המוקד העיקרי של השקעות סין באנרגיה נקייה (בתוך הגדרה זו נכללים אנרגיה מתחדשת, אנרגיה גרעינית, רשתות חשמל, אחסון אנרגיה, רכבי רכב חשמליים ומסילות ברזל) בשנת 2023. האנרגיה הנקייה תרמה כ-1.6 טריליון דולר לכלכלת סין בשנת 2023, וצמיחתה הייתה גדולה מזו של כל מגזר אחר. ללא ההכנסות ממגזרי האנרגיה הנקייה, התמ"ג של סין היה מחמיץ את יעד הצמיחה שהוצב לו והיה עולה בכ-3% ולא ב-5.2%. ההשקעה הסינית באנרגיה נקייה עלתה ב-40% בין 2022-2023 לכ-890 מיליארד דולר - דומה בהיקפה לתמ"ג של שוויץ ושל טורקיה.
רק בשנת 2023 סין התקינה מתקני ייצור אנרגיה סולארית בהיקף של כ-217 GW, כלומר יותר מ-500 מיליון פאנלים סולאריים והרבה מעל לקיבולת השמש המותקנת הכוללת של ארה"ב כולה. גם התקנות טורבינות הרוח הסיניות היו ב-2023 בהיקף של כ-76 GW, כלומר יותר מ-20,000 טורבינות חדשות ברחבי סין, חלקן גם הגדולות בעולם, ומדובר ביותר ממה שמותקן בכל יתר מדינות העולם יחד. למעשה, בסוף שנת 2023 הגיעה סין לקיבולת מותקנת של 1,050 GW ממתקני רוח וממתקנים סולאריים, וככל הנראה היא תגיע לקיבולת של כ-1,300 GW עד סוף השנה הנוכחית, כשהמשמעות היא הקדמת התחייבויותיה בשש שנים. אנרגיית הרוח והאנרגיה הסולארית צפויות לעקוף את הפחם בכושר ייצור החשמל בסין לראשונה בשנת 2024. גם בתחום ההידרו סין לא נשארה מאחור - היא משתמשת במערכת הנהרות שלה לייצור חשמל ומפעילה, בין היתר, את תחנת ההידרו הגדולה בעולם. סין גם מתקדמת בתחום הגרעין - ב-2023 נתח ייצור החשמל בסין ממתקנים גרעיניים עמד על כ-5%.
היקף ייצור החשמל ה"ירוק" בסין צפוי להסתכם ב-2,254 מיליארד קוט"ש בשנת 2024. צפוי קצב צמיחה שנתי של 5.19% (CAGR 2024-2028)[הערה].
מעבר לפיתוחים הרבים בתחום ייצור האנרגיה המתחדשת, קיימות שתי סיבות נוספות למצב המתואר. האחת, ההאטה הכלכלית הסינית שהחלה ב-2022, הנגרמת בעיקר עקב השפל בשוק הנדל"ן. האטה זו צפויה להפחית את הפעילות בענף הבנייה עתיר הפליטות. השנייה, המעבר המאסיבי לרכבים חשמליים. מעבר זה מצמצם את הפליטות הנגרמות משימוש ברכבי ICE (רכבים חשמליים כיום מהווים כ-40% מסך הרכבים החדשים הנמכרים בסין) וכבר הביא לסגירתן של תחנות דלק רבות ברחבי סין.
אך סין מובילה גם בפליטות ולא רק בייצור נקי. למרות ההשקעה האדירה של סין במתקני אנרגיה "ירוקה", נכון להיום היא אינה יכולה לעמוד בביקושים הגוברים לחשמל ללא הגברה של השימוש בפחם, שהינו גורם ייצור חשמל המוביל לפליטות רבות של CO2 ושל מתאן. יתר על כן, הביקושים הסיניים לחשמל היו כל כך גבוהים בשנים האחרונות, שלמרות פריסה אסטרונומית של מתקני ייצור אנרגיה "ירוקה", הגידול בביקוש לאנרגיה הביא לגידול בפליטות.
בנוסף לכך, כלכלת סין תלויה עד מאוד בתעשיות מסורתיות. סין מייצרת יותר ממחצית מהפלדה, האלומיניום והמלט בעולם - כולם תורמים באופן משמעותי לפליטות גזי חממה. סין הינה המשתמשת הגדולה ביותר בעולם בפחם והיא צורכת כ-60% מהצריכה העולמית של פחם. בשנת 2023 סין ייצרה 5,760 tWh של חשמל, כאשר כ-14% ממנו יוצר ממתקני רוח וממתקנים סולאריים ואילו כ-62.1% ממנו יוצר מפחם, אשר אחראי לפליטה של כ-5.56 טונות של CO2 לאטמוספירה.
סין עדיין בונה תחנות כוח פחמיות, ומעוררת ביקורת מצד גורמים מערביים על כך שהיא מקבעת את פליטות ה-CO2 קדימה. יחד עם זאת, עולה כי המתקנים החדשים לא יהיו מזהמים כמו המתקנים הישנים הפולטים CO2 ומתאן בהיקפים גבוהים יותר והם יפעלו הרבה מתחת לקיבולת המקסימאלית. ייעודן העיקרי הוא להחליף את מתקני הייצור הישנים ולצורך שמירה על יציבות רשת החשמל. בנובמבר פורסמה מערכת תשלומים למפעלים הפחמיים שתאפשר להם להרוויח כסף גם כשהם פועלים כמקורות כוח גיבוי.
עולה השאלה, באיזו מהירות סין תחל להפחית את הפליטות לאחר שתגיע לשיא. יש לזכור שבניגוד לחשמל המופק מפחם, תחנות ייצור סולאריות וכן טורבינות רוח אינן מספקות חשמל 24/7 ועל כן, נדרשת גם הגדלה מאסיבית של אגירת אנרגיה כדי לאפשר הפחתה ממשית בשימוש בפחם.
ב-4 בפברואר 2024, הכריזה סין על חקיקה חדשה בתחום הסחר בפליטות (ETS) שמראה את מחויבותה של סין להתמודד עם מעמדה כמזהמת הגדולה בעולם. התוכנית המקורית הוצגה ב-2021 ועד לסוף 2023 היא הביאה לסחר בהיקף של למעלה מ-440 מיליון טונות של פליטות בשווי של כ-3.5 מיליארד דולר. החקיקה החדשה שנחתמה כעת צפויה לשפר את האפקטיביות של התוכנית הקודמת.
לסיכום
סין הפכה למשקיעה הגדולה בעולם בייצור חשמל ירוק (בעיקר באמצעות מתקנים סולאריים אך גם באמצעות טורבינות רוח). ככל הנראה, סין תעמוד ביעדיה לפי הסכם פריז מוקדם מהמצופה, אך כרגע היא טרם התחייבה ליעדים מקוצרים ובקרוב צפויה לפרסם את יעדיה המעודכנים. העיתוי המדויק של שיא צריכת הפחם בסין תלוי בגורמים נוספים להתפתחות האנרגיה המתחדשת בסין, כדוגמת הצמיחה הכלכלית ומזג האוויר בשנים הקרובות. הצמיחה צפויה להאט, בין היתר בעקבות השפל במגזר הנדל"ן הסיני, אך תוכניות חדשות לתמריצים כלכליים עשויות לשנות זאת.
על כל פנים, הדבר עשוי לדחוף מדינות נוספות אל עבר היעדים שלקחו על עצמן בהסכם פריז וללא ספק אלו חדשות מצוינות עבור המתעניינים בהתחממות הגלובלית.
