כלכלת מצרים: האם התמכרות לחובות מנווטת את המדינה אל עבר פשיטת רגל?

כלכלת מצרים היא מערכת מורכבת, המאופיינת במיקום ייחודי בצמוד למדינת ישראל, במשמעות היסטורית עבור העולם ועבורנו ובמגזריה המגוונים. זוהי כלכלה שהתמודדה עם אתגרים רבים לאורך שנים ועודנה מתמודדת עם אתגרים לא מעטים. בין האתגרים חוסר יציבות פוליטית וחברתית והרעה כלכלית פנימית וגלובלית. 

יש הסוברים כי מצבה הכלכלי הרעוע של מצרים הינו טוב עבור ישראל אך יש לזכור כי מצרים הינה עוגן השלום של ישראל וכי מצב כלכלי רעוע מדי עשוי לפגוע ביציבות השלטונית במדינה, מה שעשוי להתגלגל גם צפונה לעברנו.

מאמר זה מציג את תמצית מצבה הכלכלי של מצרים. האם מצרים היא אחת מקומץ מדינות שנמצאות בסיכון משמעותי לחדלות פירעון חובותיה? האם היא תינצל בעזרת בעלות בריתה סעודיה, איחוד האמירויות וקטאר?

מצרים ממוקמת במיקום אסטרטגי, מקשרת את המזרח התיכון עם אפריקה ועם מדינות המזרח ומספקת קשר מכריע בין הים התיכון לים האדום (בו ממוקמים החות'ים) דרך תעלת סואץ. יתרון גיאוגרפי זה הפך אותה למוקד מרכזי לנתיבי סחר ולמוקד מרכזי של קישור כבלי האינטרנט התת-ימיים המחברים בין המזרח ובין אירופה, והשפיע באופן משמעותי על האסטרטגיות והמדיניות הכלכליות שלה.

חלק ראשון: מספר נתונים על האוכלוסייה המצרית

הדמוגרפיה המצרית: איזו אישה מביאה יותר ילדים לעולם - הישראלית או המצרית? והאם הן עובדות?

הדמוגרפיה של מצרים מציבה לפניה הזדמנויות ואתגרים כלכליים. עם אוכלוסייה המונה מעל  114 מיליון איש נכון לתחילת 2024, ומהווה כ-1.5% מאוכלוסיית העולם כולו, מצרים היא המדינה המאוכלסת ביותר בעולם הערבי ונמצאת במקום ה-14 בעולם מבחינת גודל האוכלוסייה שלה ובמקום השלישי באפריקה. אוכלוסיית מצרים נמצאת בצמיחה מתמדת ומאופיינת בשיעורי ילודה גבוהים ובירידה בשיעורי התמותה (אורך החיים הממוצע במצרים כיום הינו כ-71 שנים לגברים וכ-74 שנים לנשים). משנות ה-60 של המאה הקודמת ועד שנת 2014 בערך, שיעור הצמיחה הדמוגרפי של המדינה נע סביב 2.5% לשנה ומ-2014 נמצא במגמת ירידה, כך שבין 2018 לשנה זו הצמיחה נעה בין 1.5%-2% לשנה. צמיחה זו לוקחת בחשבון חלק לא קטן של המדינה שעוזב מדי שנה ומהגר למדינות אחרות. אוכלוסייה גדולה וצעירה יחסית (חלק ניכר ממנה מתחת לגיל 30 והגיל החציוני במדינה הינו 24.2 שנים) זו יכולה להוות מניע משמעותי לצמיחה כלכלית, לספק כוח עבודה משמעותי ושוק הולך וגדל של סחורות ושירותים. יחד עם זאת, יתרון דמוגרפי זה מציב גם אתגרים, לרבות הצורך ביצירת מקומות עבודה מהותיים, אספקת מזון, השקעה בשירותי חינוך ובריאות ואספקת דיור ותשתיות נאותות כדי לענות על הביקוש הגובר.

התחזיות^{הערה} המודדות את הדמוגרפיה המצרית קדימה מדברות על המשך צמיחה דמוגרפית בשנים הבאות אך בקצב שהולך ויורד לכיוון 1% בשנת 2050. לפי התחזיות^[הערה], בשנת 2050 אוכלוסיית מצרים תמנה כ-160 מיליון תושבים ותוצב במקום ה-11 בעולם מבחינת גודל האוכלוסייה שלה.

שיעור הפריון של האישה המצרית הממוצעת עומד על 3.13 ילדים לאשה, נכון לשנת 2023 והוא דווקא עלה מעט בשנים האחרונות. בישראל, לצורך ההשוואה, שיעור זה עומד על 2.93 נכון לשנת 2023 והוא נמצא במגמת ירידה בשנים האחרונות.

אם בנשים עסקינן, נוסיף כי נשים מצריות מתמודדות עם פערים מגדריים קשים במקומות העבודה ובשנת 2021 רק כ-20%^[הערה] מהנשים בגיל העבודה באמת עבדו (לעומת כ-75% מהגברים). יחד עם זאת, הדינמיקה המגדרית במצרים מתפתחת, עם הגדלת השתתפות הנשים בחינוך ובכוח העבודה. הממשלה וארגונים לא ממשלתיים שונים פועלים להעצמת נשים באמצעות חינוך, הכשרה מקצועית ותוכניות יזמות, מתוך הכרה בתפקידן הקריטי בפיתוח מצרים.

אין כסף? בואו נקים עיר בירה חדשה בעלות של עשרות מיליארדי דולרים!

כמו במדינות מתפתחות רבות בעולם, העיור הינה תופעה שכיחה במצרים. מספר הולך וגדל של תושבי מצרים עוברים מהכפרים לערים בחיפוש אחר הזדמנויות תעסוקה, חינוך ושירותי בריאות טובים יותר. נכון לימים אלו, רוב תושבי מצרים חיים לאורך גדת הנילוס, כאשר כ-41.3% מאוכלוסיית מצרים חיה בערים - מכאן שלמגמת העיור המצרית עוד מקום רב להתפתח. לפי התחזיות^[הערה] העתידיות, בשנת 2050 שיעור האוכלוסייה שתחיה במרכזי הערים במצרים יהיה כ-53% (זאת תוך כדי גידול משמעותי של כ-45 מיליון איש באוכלוסייה עד לשנה זו). קהיר ואלכסנדריה, הערים הגדולות במצרים, גדלו למרכזים עירוניים רחבי ידיים. בקהיר חיים כיום כ-9.5 מיליון איש ובאלכסנדריה חיים כיום כ-5.5 מיליון איש. שתיהן יחד מכילות כיום יותר אנשים מאשר אלו החיים במדינת ישראל כולה. עם זאת, העיור המהיר הזה אינו חף מאתגרים, לרבות מחסור בדיור, עומס ולחץ סביבתי. ההגירה הכפרית לערים מובילה גם לשינויים בנוף הכפרי, ומשפיעה על הייצור החקלאי ועל הכלכלות הכפריות.

לאור העובדה שרוב אוכלוסיית מצרים חיה בקרבת נהר הנילוס, צפיפות האוכלוסין לאורך הנילוס הינה מהגבוהות בעולם והיא עומדת על יותר מ-2,000 איש החיים על כל קמ"ר אחד.

בהקשר זה ראוי לציין את העובדה שמצרים, בראשות א-סיסי, בונה לעצמה עיר בירה מנהלית חדשה (ACUD = Administrative Capital for Urban Development) וענקית כ-30 ק"מ מדרום מזרח לקהיר. עיר ראוותנית ואימפריאלית השווה בגודלה למדינת סינגפור ומתוכננת ליותר מכ-6 מיליון תושבים. היקף ההשקעה בשלב א' של העיר החדשה נאמד בכ-58 מיליארד דולר (לאחר שבתחילה דובר על כ-45 מיליארד דולר), כ-51% מהם מגיעים מכספי הצבא ועל כן כ-51% מהעיר תהיה בבעלותו (זאת לאחר שהסכמי מענקי כספים מהאמירויות נפלו). העיר החדשה אמורה להוריד עומס מקהיר הצפופה ולייצר הזדמנויות תעסוקה חדשות עבור תושבי קהיר. יש הטוענים שערים שכאלו הן מה שהפך את דובאי לפלא העולם המודרני (אבל לא קיים שום דמיון בין שתי המדינות הללו).

אבל בעוד שמצרים נמצאת במיתון כלכלי קשה ובעוד שלוותה עשרות מיליארדי דולרים (הרחבה בפרק הכלכלי), עולים ספקות בדבר יכולת המדינה לבצע כרגע פרויקטים גרנדיוזיים שכאלו. בשש השנים האחרונות, קרן המטבע הבינ"ל העניקה למצרים 3 הלוואות בהיקף של כ-20 מיליארד דולר, גם כשהסיוע האמריקאי (מפורט בהמשך) המשיך לזרום פנימה. בנק ההשקעות גולדמן זאקס העריך לאחרונה כי מצרים זקוקה לכ-15 מיליארד דולר מקרן המטבע הבינ"ל כדי לספק את נושיה. ואם הזכרנו נושים, פלישת רוסיה לאוקראינה פגעה ביכולת של המצרים להמשיך ללוות כספים. הריביות ומחירי המזון זינקו, הממשלה הורתה לקניונים, אצטדיונים ומתקנים ציבוריים לקצוב את מיזוג האוויר שלהם ולעמעם את האורות כדי שיוכל למכור יותר LNG לחו"ל. מלחמה זו גם הובילה לעלייה בעלות הבניה של כ-10-15% ובנוסף, יש לציין בהקשר זה גם את החלשות הלירה המצרית, אשר ביחס לדולר נחלשה בכ-50% מאז פרוץ המלחמה בין רוסיה ואוקראינה, מה שמקשה על גיוס חוב נוסף.

יתר על כן, לא ברור אם ישנם 6 מיליון איש במצרים שיוכלו להרשות לעצמם לגור בעיר החדשה, זאת מכיוון שיחידות הדיור בה נמכרות במחירים גבוהים עבור התושב המצרי הממוצע. המחירים של דירות בעיר מתחילים בכ-80,000 דולר - סכום עתק במדינה שההכנסה הממוצעת של משפחה בה הינו 2,600$-3,000$ בשנה.

חלק שני: סיפור ההתפתחות הפוליטית במצרים

ממונרכיה ועד לשלטון צבאי ואזרחי, הנוף הפוליטי של מצרים עוצב על ידי מיקומה האסטרטגי, מורשת עשירה, מאבקים לעצמאות, פיתוח כלכלי וצדק חברתי.

התקופה המונרכית (1922-1952): ב-1922 קיבלה מצרים עצמאות מהמנדט הבריטי, והוקמה בה מונרכיה איסלמית ריבונית ליברלית בשליטת המלך פואד הראשון, ומאוחר יותר, בשליטת המלך פארוק. תקופה זו התאפיינה בחוסר יציבות פוליטית, בתסיסה לאומנית ובהשפעה בריטית משמעותית על ענייני מצרים, ובעיקר בנוגע לתעלת סואץ ולהגנת המדינה.

עידן נאצר (1952–1970): בשנת 1952 בוצעה מהפכה צבאית במצרים. המהפכה הביאה להפלת המלך פארוק, לביטול המלוכה ולהקמת רפובליקה. תקופת נאצר אופיינה בגישה סוציאליסטית, ברפורמות חברתיות-כלכליות שאפתניות ובהלאמת תעלת סואץ ב-1956, מה שהוביל גם למתחים אזוריים ולאתגרים כלכליים. ב-1958 "אוחדו" מצרים וסוריה למדינה אחת, שנקראה הרפובליקה הערבית המאוחדת, שם שנשמר על ידי מצרים במשך עשור לאחר פרישת סוריה בשנת 1961. נאצר נקט בגישה אנטי ישראלית ואנטי מערבית ותוקפנותו בסגירת מיצרי טיראן וחסימת השיט לישראל הובילה למלחמת ששת הימים בה נחלה ישראל ניצחון מוחץ ובה איבדה מצרים את מדבר סיני ואת השליטה בתעלת סואץ. מלחמה זו פגעה מאוד בכבוד הלאומי המצרי.

סאדאת' ומדיניותו (1970–1981): סאדאת ירש את נאצר ב-1970, מצא עצמו במצב פוליטי וכלכלי קשה ויזם סדרת רפורמות פוליטיות וכלכליות, במטרה לייצר כלכלה ליברלית ולהביא למדינה השקעות זרות. ביום הכיפורים בשנת 1973 פתחה מצרים במלחמה נגד ישראל בהפתעה. מלחמה זו, המכונה בישראל "מלחמת יום הכיפורים", מכונה במצרים "מלחמת אוקטובר" ומטרתה העיקרית הייתה החזרת השטחים שנכבשו ב-1967 והחזרת הכבוד האבוד של מצרים. מטרות המלחמה לא הושגו. הישגו הבולט ביותר היה החתימה על הסכמי קמפ דייוויד ב-1978, שהובילו להסכם השלום בין מצרים לישראל ב-1979, המנרמל את היחסים בין שתי המדינות אך בו בזמן גם הביא לנידוי הזמני של מצרים מהליגה הערבית.

שלטון מובארק (1981–2011): מובארק עלה לשלטון לאחר רצח סאדאת' ע"י אסלאמיים קיצוניים ב-1981 ושלט במצרים קרוב לשלושה עשורים. כהונתו התאפיינה בכלכלה ליברלית, ביציבות ובברית הדוקה עם ארה"ב. עם זאת, ממשלת מובארק התמודדה עם ביקורת על שחיתות, אכזריות משטרית ודיכוי יריבים פוליטיים. אי שביעות הרצון הציבורית הגיעה לשיאה במהפכת ינואר 2011, חלק מהאביב הערבי הרחב יותר, שדרשה את התפטרותו.

עוד ב-2011, היה ברור שמובארק איבד את השלטון ברגע שאיבד את השליטה בכיכר תחריר האסטרטגית. המפגינים השתלטו על הכיכר בינואר 2011, ויצרו את "הרפובליקה של תחריר". הם מינו שרים לקבינט סמלי, יצרו מנגנון ביטחון משלהם ושרפו את המטה של המפלגה הלאומית הדמוקרטית המשקיפה על הכיכר. למשטר מובארק לא הייתה לגיטימציה.

התקופה שלאחר מובארק: בעקבות הדחת מובארק בוצעו בפעם היחידה במדינה ערבית כלשהי בחירות דמוקרטיות וחופשיות. מצרים חוותה מעבר סוער, עם בחירתו של מוחמד מורסי מהאחים המוסלמים ב-2012. ביוני 2012, ביום בחירתו, הלך מורסי לכיכר תחריר, בירך את ההמונים ופתח את כפתורי הז'קט שלו – הוא הראה לציבור שהוא ללא שכפ"צ.

ב-2013, פחות משנה לאחר בחירת מורסי, הוא הודח ע"י הצבא לאחר הפגנות המוניות נגד שלטונו בכיכר תחריר ולאחר מכן היא נתמלאה בחגיגות שחגגו את הדחתו. א-סיסי, לשעבר ראש הכוחות המזוינים המצריים, הפך לנשיא בשנת 2014 ומאז הוא בשלטון. נשיאותו מתאפיינת ברפורמות כלכליות ובפרויקטי תשתיות משמעותיים, אך גם בחששות לגבי זכויות אדם וחירויות פוליטיות.

 

חלק שלישי: הצבא

מצרים אמנם מדינה ענייה אך היא מחזיקה באחד הצבאות הגדולים והחזקים בעולם ובצפון אפריקה, ובו למעלה מ-4,400 טנקים, למעלה מ-15,000 כלי רכב משוריינים, למעלה מ-1,000 מטוסי קרב, כאשר מאות מהם הינם מטוסים מהסוגים הכי מתקדמים שקיימים בעולם וצי אשר הינו העשירי בגודלו בעולם. הצבא המצרי מהווה אבן יסוד בהגנת מצרים וממלא תפקיד מרכזי במזה"ת. חובת השירות לגברים מתחילה מגיל 18 ונדרשת תקופת שירות נוספת במילואים לאחר השחרור. הצבא המצרי מכיל כ-450 אלף חיילים וכן כ-900 אלף אנשי מילואים. למצרים תעשיית ייצור צבאי משלה וכן היא מקבלת מארה"ב תמיכה צבאית ענפה.

תקציב הבטחון השנתי של מצרים משתנה מדי שנה ונע בסביבות 6-7 מיליארד דולר. בשנת 2023 התקציב הצבאי היה גבוה ביחס לשנים האחרונות ועמד על כ-9 מיליארד דולר^[הערה]. מאחר ותקציב המדינה מוערך בכ-95-100 מיליארד דולר לשנה, ניתן לומר שבשנה האחרונה כ-10% ממנו הושקע בצבא.

חלק רביעי: מצבה הכלכלי של מצרים

כלכלת המדינה - רקע

• מצרים נמצאת במשבר חובות חריג. חלק ניכר מההלוואות שלקחה מצרים הגיע מקרן המטבע הבינלאומית, שלאורך השנים הלוותה למדינה מיליארדי דולרים רבים וכרגע החוב לקרן עומד על יותר מ-20 מיליארד דולר (החוב השני הגבוה בעולם לקרן) והיא מוכנה להגדילו עוד תמורת התחייבות מצד מצרים לרפורמות כלכליות ולתוכנית הפרטה של חברות ממשלתיות. יותר ממחצית מההלוואות החיצוניות של המדינה, וכמעט כל יתרות החוץ שלה, מגיעות מאיחוד האמירויות הערביות, קטאר וסעודיה. חובה החיצוני העצום תפח בשנים האחרונות ליותר מ-164 מיליארד דולר (נכון לסוף ספטמבר 2023) בעקבות הלוואות שנלקחו בעידן א-סיסי. כ-81.6% מהחוב^[הערה], הינו חוב לטווח ארוך בעוד שכ-18.4% ממנו הינו חוב לטווח קצר (שנותרה עד שנה לפירעונו). בעשור האחרון הכריז נשיא מצרים על פרויקטים שאפתניים (כמו הרחבת תעלת סואץ, הקמת עיר בירה חדשה, הקמת כבישים מהירים ומסילות ברזל, הקמת שני מוזיאונים לאומיים במיליארדי דולרים ועוד), אך מימונם נעשה באמצעות הלוואות מבנקים גדולים ומסין, ולא באמצעות כספי השקעות ותרומות ממדינות המפרץ, עליהן הסתמכה מצרים במשך שנים רבות. ההשקעות העסקיות במדינה בירידה וההשקעות הציבוריות יורדות. מצרים לא יזמה את השינוי הזה אלא מדינות המפרץ העדיפו השקעות רווחיות על פני סבסוד מדינה ענייה.
• דירוג החוב של מצרים הורד לדירוג שמשקף קרבה לפשיטת רגל. דירוג המדינה באוקטובר 2023 ע"י S&P ובנובמבר 2023 ע"י Fitch לדירוג עולמי של B- עם אופק יציב (בדומה למדינות כמו ניגריה ובוליביה) שמאוחר יותר שונה לשלילי. Moody's מצידה, הורידה את הדירוג ל-Caa1 עם אופק יציב אשר בינואר 2024 שונה לשלילי, זאת לאור משבר החוב החריף של המדינה והקושי לשלם את תשלומי החוב החיצוני, בליווי אינפלציה גואה, שחיקה עצומה במטבע המקומי וירידה משמעותית בכניסות המט"ח למדינה. המצב הוחמר עקב שחיתות מתמשכת במדינה ועקב הגברת נטילת החובות בעקבות מגה-פרויקטים שיזמה הממשלה. נראה כי פרופיל האשראי של המדינה ימשיך להיחלש על רקע מאקרו כלכלי ולאור השחיקה במטבע.
• אירועים גיאופוליטיים בשנים האחרונות פגעו קשות בכלכלת מצרים: א. מגפת הקורונה פגעה בסחר העולמי וברווחים מתעלת סואץ; ב. המלחמה בין רוסיה לאוקראינה העלתה את מחיר החיטה, ואילו מצרים היא היבואנית הגדולה בעולם של חיטה וכן נסמכה על חיטה ממדינות אלו; ג. המלחמה בין רוסיה ואוקראינה פגעה בהכנסות מתיירות, מפני שתיירים מאוקראינה ומרוסיה הפסיקו להגיע. בנוסף, גם הבעיות הביטחוניות במצריים פגעו בתיירות. פגיעה זו מונעת ממצרים כניסה של מט"ח יקר ערך.
• המלחמה בעזה, בין ישראל לחמאס, הינה אסון לכלכלת מצרים, לאור התקיפות המתמשכות של ספינות בים האדום, מצד החות'ים. הדבר פוגע בהכנסות המדינה מתעלת סואץ. מצרים אינה מסוגלת לנקוט כל פעולה דרסטית נגד ישראל, בין היתר לאור הצורך שלה בגז הטבעי שהיא מייבאת ממאגרי הגז הישראליים תמר ולוויתן. בנוסף, הקרבה הפיזית למלחמה מגבירה את הסיכון הבטחוני, במיוחד באזור סיני.
• מלחמת האזרחים הסודנית, המתחוללת מדרום למצרים, משפיעה גם היא על המדינה, מפני שהיא גורמת למאות אלפי פליטים סודנים עניים להיכנס למצרים.
• הכלכלה המצרית מתמודדת עם משבר גדול ביוקר המחיה המלווה בהיחלשות המטבע המקומי ובאינפלציה גבוהה. המטבע המצרי נמצא בקריסה מפרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. למעשה, ממרץ 2022 שער המטבע נשחק בכמעט 50% ביחס לרוב מטבעות העולם. שיעור האינפלציה במצרים מרקיע שחקים ועומד כרגע על אזור 30%, וזאת לאחר שהגיע בשנת 2023 גם לקצב שהינו קרוב לכ-40%.
• הבעייתיות בכלכלת מצרים חוסמת לה את הגישה לחוב במחירים סבירים ועל כן מצרים נשענת לחלוטין על הלוואות "רחמים" מקרן המטבע וממדינות המפרץ העשירות.
• התמ"ג לנפש מצרית מוערך כעת בכ-3,320$ במונחי כוח קניה (PPP) - במקום ה-93 בעולם. לשם ההשוואה, התמ"ג לנפש ישראלית, במונחי כוח קניה (PPP), לשנת 2023, הינה כ-54,997$ – מקום 30 בעולם.^[הערה]
• שיעור האבטלה במצרים הינו כ-7.5%.
• קרוב ל-30% מאוכלוסיית מצרים נמצאת מתחת לקו העוני. כ-60% מאוכלוסיית המדינה הינה פגיעה כלכלית.
• שיעור ריבית ההלוואות של בנק המרכזי במצרים הינה 22.25% ושיעור ריבית הפיקדונות הינה 21.75%.
• תקציב המדינה במצרים מוערך בכ-95-100 מיליארד דולר לשנה.

החוב

• מצרים כאמור, נמצאת במשבר חובות חריג. חובה החיצוני העצום תפח בשנים האחרונות ליותר מ-164 מיליארד דולר (נכון לסוף ספטמבר 2023). כ-81.6% מהחוב^[הערה], הינו חוב לטווח ארוך בעוד שכ-18.4% ממנו הינו חוב לטווח קצר (שנותרה עד שנה לפירעונו).
• נכון לספטמבר 2023, כ-21.6% (29 מיליארד דולר) מהחוב ארוך הטווח מקורו באג"חים שהנפיקה המדינה, כ-38.4% (51.5 מיליארד דולר) ממנו מקורו במוסדות וקרנות (ובעיקרם קרן המטבע הבינ"ל), 11.6% ממנו (14.9 מיליארד דולר) מקורו בפיקדונות שהפקידו מדינות ערב שונות (5.6 מיליארד דולר ע"י איחוד האמירויות, 5.3 מיליארד דולר ע"י ערב הסעודית ו-4 מיליארד דולר ע"י כווית) ו- 14.6% (19.6 מיליארד דולר) ממנו הינו חוב לספקים.
• היקף החוב העצום מהווה אתגר משמעותי עבור מצרים. הממשלה פועלת לניהול החוב באמצעות אסטרטגיות שונות, כולל מאמצים פיסקליים, מימון מחדש והחלפת חובות יקרים בכאלו זולים יותר ובגיוון מקורות המימון. לאחרונה גייסה חוב של 500 מיליון דולר בשוק האג"ח המקומי של יפן, אשר יוחזרו ביואן סיני.
• נכון לספטמבר 2023, למדינה קיימות אגרות חוב רבות דולריות אך הונפקו על ידה גם אג"חים באירו ובין יפני^[הערה]. כאמור, מאוחר יותר הנפיקה גם אג"חים ביואן סיני.
• בחינת המטבעות מהן מורכב החוב של מצרים נכון לספטמבר 2023 מצביע על כך שכ-68.7% מהחוב הינו דולרי (113 מיליארד דולר), 17.4 מיליארד דולר מהחוב הינו חוב באירו, 21.1 מיליארד דולר הינו חוב ב-SDR (ה-SDR אינו מטבע, אך ערכו מבוסס על סל של חמישה מטבעות - הדולר האמריקאי, האירו, היואן הסיני, הין היפני והלירה הבריטית), 3.8 מיליארד דולר הינו בדינר כווייתי, 3 מיליארד דולר הינו חוב ביואן סיני, 2.5 מיליארד דולר הינו חוב בין יפני ועוד חוב של 3.7 מיליארד דולר במטבעות אחרים.
• נכון לספטמבר 2023, 53.5 מיליארד דולר מהחוב הממשלתי כולו מקורו במוסדות ובקרנות. מתוכו, 37.4% (כ-20 מיליארד דולר) ניתן ע"י קרן המטבע הבינלאומית. הגופים האחרים הינם IBRD, EIB, AFREXIM ו-AFDB.
• נכון לספטמבר 2023, 48.4 מיליארד דולר מהחוב הממשלתי כולו מקורו בקרנות ממדינות ערב. 22.2 מיליארד דולר (13.5%) מקורו באיחוד האמירויות, 12.5 מיליארד דולר (7.6%) מקורו בערב הסעודית, 7.1 מיליארד דולר (4.3%) מקורו בכווית ו-4 מיליארד דולר (2.5%) מקורו בקטאר.
• בנוסף, 11.1 מיליארד דולר מהחוב, מקורם במשקיעים ממדינות אחרות: רוסיה (2.6 מיליארד דולר), יפן (2.1 מיליארד דולר), צרפת (2.1 מיליארד דולר), ארה"ב (1.2 מיליארד דולר), סין (7.9 מיליארד דולר) ואנגליה (0.8 מיליארד דולר).

הכנסות המדינה ומגזרי המפתח שלה

1. מגזרי מפתח המכניסים כסף למדינה – המגזרים הבולטים במצרים הינם החקלאות, התיירות, הגז והנפט, תעלת סואץ, שירותים, ייצור ופיננסים. נרחיב על הבולטים שבהם. בנוסף, לאורך שנים נכנסים למדינה כספים ממדינות זרות המעוניינות לעזור לה ממניעים שונים.

חקלאות

כ-96 אחוז משטחה הכולל של מצרים הוא מדבר ושטחי החקלאות הזמינים מהווים רק כ-3 אחוזים מכלל שטחה ותורמים כשמינית מהתמ"ג של המדינה, אשר חלק ניכר ממנו מיוצא ומכניס מט"ח למדינה. בחקלאות מועסקים כרבע מכוח העבודה המצרי. הגידול המהיר באוכלוסיית מצרים גרם להשקעות רבות בחקלאות המקומית בניסיון להגביר את הפריון. עיקר תוצרי החקלאות שמצרים מייצרת ומייצאת הינם תפוחי אדמה, כותנה ופירות.

תיירות

התיירות הינה באופן מסורתי מקור הכנסה משמעותי עבור מצרים, שמושכת רבים בעקבות הימצאות הפירמידות העתיקות וסביבתן וכן בעקבות מזג האוויר החמים ובתי הקזינו. מיליוני התיירים שמבקרים במצרים מדי שנה, מגיעים בעיקר מאירופה, אסיה וממדינות ערביות אחרות.

תחום זה חווה אתגרים בשל חוסר יציבות פוליטית ובשל חששות ביטחוניים. הטבח ב-1997 של עשרות תיירים במקדש Hatshepsut בלוקסור גרם לירידה במספר המבקרים. ירידה תלולה ומתמשכת יותר בתיירות באה בעקבות המהפכה שהפילה את חוסני מובארק ב-2011.

בשנת 2022 התיירות הייתה פופולרית יחסית והדבר השתקף בכ-11 מיליון תיירים שהגיעו לבקר במצרים. שנת 2023 בכללותה אפילו הייתה חזקה יותר, עם 14.9 מיליון תיירים. עם זאת, לקראת סוף שנת 2023 הכמויות ירדו ביחס לציפיות, המלחמה בעזה פגעה מאוד בתיירות בסיני וגם הפיגועים שחלו אחריה (יום לאחר פרוץ המלחמה חל פיגוע נגד תיירים ישראליים באלכסנדריה). בין אוקטובר לדצמבר 2023 מספר התיירים במצרים עמד על כ-3.6 מיליון איש^[הערה], כ-600 אלף איש פחות מהצפי.

יש לציין כי בחודשיים האחרונים מספר המבקרים עלה בחזרה וכעת נראה כי ביחס לחודשים המקבילים בשנת 2023, יש גידול של כ-6% במספר התיירים הנכנסים^[הערה].

תעלת סואץ

תעלת סואץ הינה מקור חשוב להכנסות מט"ח למצרים והיא אחראית לכ-2% מהתמ"ג של המדינה. התעלה משמשת נתיב שילוח עולמי מרכזי, היא קריטית לסחר הבינלאומי (כ-12% מהסחר העולמי עובר שם והוא מהווה כ-30% מכלל תעבורת המכולות העולמית) וההרחבות האחרונות שלה הגדילו את הקיבולת שלה, והפכו אותה לחשובה עוד יותר עבור הסחר בינלאומי. המשבר שנוצר בעקבות התקפות החות'ים על ספינות בים האדום פגע בתנועה בתעלה בכ-64% בשבועות הראשונים של 2024, בהשוואה לעבר. בינואר 2024 נכנסו למצרים כ-428 מיליון דולר מהמעבר בתעלה, ירידה של 47% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד וזאת למרות העלאת התעריפים בכ-5%-15% שנעשתה באמצע ינואר (ההעלאה הוכרזה באוקטובר לפני המשבר). לאור המצב, התעבורה הימית סביב כף התקווה הטובה באפריקה זינקה בינואר בכ-168%. הפלגה סביב אפריקה מאריכה את הדרך ממזרח אסיה לאירופה בכ-30%.

בשנת 2023 דיווח SCA (רשות תעלת סואץ) על הכנסות של כ-9.4 מיליארד דולר. זאת בעוד שבשנה הקודמת הרשות דיווחה על הכנסות של כ-7 מיליארד דולר. הכנסות אלו מהוות כעשירית מתקציב המדינה וזה ממחיש עד כמה הן משמעותיות עבורה. למעשה, מצרים ללא תעלת סואץ כמעט ולא מסוגלת לשרוד.

גז ונפט

ביחס לגודלה של מצרים ואוכלוסייתה, למצרים משאבים מועטים יחסית של נפט ושל גז טבעי. החיפוש אחר הנפט המצרי החל הרבה לפני החיפוש במדינות אחרות במזרח התיכון. סקטור הנפט והגז במצרים הוא מרכיב קריטי בכלכלת המדינה, המשמש מקור משמעותי לאנרגיה, להכנסות מט"ח מייצוא וכן מקור להשקעות זרות. מיקומה האסטרטגי של מצרים, לצד תעלת סואץ וכן קרבתה לאירופה ולמזרח התיכון, משפר את תפקידה כשחקנית מפתח בשווקי האנרגיה הבינלאומיים. המדינה גילתה בשנים האחרונות תגליות משמעותיות של גז טבעי, ובראשן שדה זוהר בים התיכון, שהסיט את נוף האנרגיה של מצרים לכיוון עצמאי של גז ואף אפשר ייצוא, אך עם חלוף השנים, הוא לא הניב את התפוקה שציפו לקבל ממנו בשל תקלות שונות ובעיות טכניות המקשות על ההפקה ממנו. הממשלה מעודדת באופן פעיל השקעות במגזר, במטרה להרחיב את פעילויות החיפוש וההפקה, לחדש את התשתיות ולהגדיל את השימוש בגז טבעי באופן מקומי, במיוחד בייצור חשמל וכחלופה נקייה יותר לנפט.

היקף הגז הטבעי המופק מהשדות המצריים עומד על כ-6.6 BCF ליום. במונחים שנתיים מדובר בכ-68.2 BCM (פי 3 מישראל). כ-76% מהתפוקה מגיעה מאגן הים התיכון, כ-15% ממנה מגיעה מהמדבר המערבי והיתר מאזור הדלתא, מסיני וממפרץ סואץ. בשנת 2023 האחרונה נעשו במצרים 36 קידוחים חדשים מתוכם 33 קידוחי אקספלורציה לגילוי מאגרים חדשים וכן 3 קידוחים להרחבות פרויקטים קיימים. כתוצאה מהקידוחים שנעשו, בשנת 2023 הוכרזו במצרים 18 תגליות גז חדשות המכילות רזרבות פטרוליום גז טבעי בהיקף של 1.98 TCF (כ-56 BCM) וכן כ-17.39 מיליון חביות קונדנסט, כ-13 מתוך התגליות מצויות במדבר המערבי של מצרים.

מצרים מיצבה את עצמה כמובילה עולמית בייצוא LNG ובייצוא גז טבעי. היא השקיעה רבות בצנרת בינ"ל, במסופי LNG ובמתקני הנזלת גז (באיידקו ודמייטה). מטרתה היא להפוך ל-HUB אזורי בתחום הגז הטבעי. בשנת 2023 ייצאה מצרים 293 BCF (כ-8.3 BCM) של LNG (35% מהכמות יוצאה לטורקיה, 23% לספרד ו-18% לדרום קוריאה. היתר יוצא בעיקר להולנד וסין). גז טבעי רב עובר לירדן דרך הצנרת המצרית מדי שנה (כ-19.85 BCF).

נתח נכבד מהגז אותו מצרים מנזילה מגיע ממאגרי הגז הישראליים תמר ולוויתן. רק שישה שבועות לפני פרוץ המלחמה בעזה, אישר שר האנרגיה הישראלי, ישראל כץ, את הגדלת ההפקה ממאגר תמר, בין היתר כדי להגדיל גם את הייצוא הישראלי למצרים. עם פרוץ המלחמה, ההפקה ממאגר תמר הופסקה למשך כחודש והדבר הדגיש את התלות המצרית בגז הישראלי שכן הדבר ממש השבית את מתקני ההנזלה המצריים. צריכת הגז הטבעי במצרים מהווה קרוב ל-40% מסך הצריכה באפריקה. בהיעדר גז טבעי ישראלי, סביר להניח שיהיה מחסור במצרים. ההיסטוריה מלמדת שאחת הסיבות לפרוץ הפגנות האביב הערבי במצרים הייתה מחסור במים. מחסור בגז, שיביא למחסור בחשמל (נכון לשנת 2022, כ-22.2% מהחשמל במצרים מיוצר באמצעות מתקני ייצור מגז טבעי^[הערה]), עשוי להביא לתסיסה דומה.

כספים ממדינות אחרות

• במשך שנים הצליחה מצרים למשוך הון זר בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים באמצעות הצעת ריביות גבוהות על חוב ממשלתי ועבור עסקים שפוטנציאלית מסוגלים להניב תשואות גבוהות מאוד. משקיעים ראו במצרים אופציה מעניינת להשקעה בעולם של אינפלציה נמוכה ושל ריביות נמוכות. בשנת 2022 למשל, קרנות הון פרטיות השקיעו כ-877 מיליון דולר בחברות מצריות, למרות סביבה כלכלית מקומית קשה ביותר. בין השנים 2012-2022 קרנות הון כאלו השקיעו במצרים סכום כולל של כ-3.3 מיליארד דולר.

• כסף רב זרם אל מצרים מצד מדינות המפרץ שהזדעזעו מהמהפכה במצרים ב-2011 ושחששו מהתפשטותה לשאר האזור. בעשור שחלף מאז עליית א-סיסי לשלטון, והדחת הממשלה בראשות האחים המוסלמים, מדינות המפרץ השקיעו למעלה מ-100 מיליארד דולר בפיקדונות, בסיוע ובסחורות מסובסדות למצרים כדי לייצב את כלכלתה.

• מגפת הקורונה, שפגעה בתיירות, ומלחמת אוקראינה ורוסיה שפגעה בסחורות ובריביות העולמיות, טרפו את הקלפים מחדש. הריבית בעולם זינקו כאמור, האינפלציה עלתה (רק בשנה האחרונה האינפלציה עלתה מעל ל-30%), המטבע המקומי נשחק (רק בשנה האחרונה הוא נשחק ביותר מ-50%) וכספי משקיעים שישבו בפיקדונות, בהיקפים של מיליארדי דולרים, עזבו את מצרים במהרה. מצרים החלה לסבסד סחורות כמו חיטה, שמן ודלקים, דווקא כשהמימון שלה התייקר. בנוסף, מדינות המפרץ שתמכו בה משכו פיקדונות גדולים מהבנקים המצריים וצמצמו משמעותית את התמיכה.

• יש לציין כי ההשקעות מצד מדינות המפרץ לא פסקו לחלוטין וכי רק לפני מספר ימים נחתם הסכם עם קרן עושר מאבו-דאבי, בשם ADQ, שתשקיע כ-35 מיליארד דולר בפיתוח קטע מחופי הים התיכון של מצרים. ADQ השקיעה רבות בעבר בחברות ציבוריות מצריות.

• מדי שנה, מאז 1979, ארה"ב העניקה למצרים סיוע צבאי הנאמד בכ-1.3 מיליארד דולר. אך בספטמבר 2023 ארה"ב הודיעה כי היא מתכוונת למשוך מסיוע זה כ-85 מיליון דולר ולהעבירם לטאיוואן וזאת לאור הכשלון המצרי בהתקדמות בתחום זכויות האדם. עם זאת, לאור התפקיד המגשר שמצרים לקחה לעצמה במלחמת ישראל והחמאס שפרצה באוקטובר, יש הסוברים כי ארה"ב תשנה את החלטתה. מאז מלחמת העולם השנייה ועד ל-2023, ישראל הינה המדינה שקיבלה את התמיכה הרבה ביותר מארה"ב והיא עומדת על שווי של כ-264 מיליארד דולר (מתוכה תמיכה צבאית בהיקף של כ-124 מיליארד דולר). במקום השני ניצבת מצרים שקיבלה מאז תמיכה מארה"ב בהיקף של כ-152 מיליארד דולר.

ארה"ב מסייעת למצרים כלכלית ולמעשה מאז 1946 סיפקה למצרים סיוע כולל העולה על 85 מיליארד דולר, כאשר הסיוע הצבאי והכלכלי גדל באופן משמעותי לאחר 1979. סיוע זההצטמצם משמעותית בשני העשורים האחרונים.

2.ייצוא כוח עבודה מצרי

• הפזורה המצרית מחוץ למצרים מוערכת בכ-9 מיליון איש.
• מרבית המצרים החיים מחוץ למצרים נמצאים במדינות המפרץ. הקהילה המצרית הגדולה ביותר מצויה בערב הסעודית, בה יש כ-1.5 מיליון מצרים. הגולים המצריים בערב הסעודית הינם אחד המקורות הגדולים להעברות כספים ממדינות ערב אל מצרים בשנים האחרונות. מדינות ערב נוספות בהם גולים מצריים רבים הן איחוד האמירויות הערביות, כווית וקטאר. העברות הכספים השנתיות מסעודיה הינן כ-11-12 מיליארד דולר, ואחריה כווית עם כ-4-5 מיליארד דולר, איחוד האמירויות הערביות עם כ-3-4 מיליארד דולר וקטאר עם כ-1-2 מיליארד דולר.
• אוכלוסיות משמעותיות מצריות אחרות ניתן למצוא בצפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה.
• מרבית המצרים שיצאו ממצרים עזבו בשל הזדמנויות כלכליות ובשנים האחרונות חלה עלייה במספר העוזבים מסיבה זו. עם זאת, קיימים גם מצרים שעזבו בשל סיבות פוליטיות או אישיות, כמו הנוצרים הקופטים.
• המשבר הכלכלי הגובר והמתמשך דוחף עוד ועוד מצרים להגר למדינות אחרות.
• למרות היציאה של מצרים רבים נוספים לעבודה מחוץ למצרים, העברות הכספים שלהם למדינה פוחתות וזאת בשל העובדה שבשל המשבר הכלכלי המתרחש גם מחוץ לגבולות מצרים, קשה יותר למצרים למצוא מקורות פרנסה מחוץ למדינה וחלקם גם מפוטרים. ביולי – ספטמבר 2023 ירדו העברות הכספים הללו בכ-30% ביחס לחודשים שקדמו להם.

 

3.עזרה פיננסית תמורת קבלת פליטים פלסטינים מעזה

מצרים, אשר כבר נמצאים בה כ-9 מיליון פליטים ומהגרים ממדינות שונות וביניהן סוריה, סודן, תימן ולוב, מתמודדת עם לחצים מצד פליטים עזתיים המנסים להימלט מעזה אל עברה, ולא ממש מעוניינת במעבר שלהם אליה.

האינפלציה במצרים וערך המטבע

האינפלציה השנתית במצרים הגיעה בשנה שעברה לשיעור שיא שקרוב ל-40%. בינואר האחרון פורסם כי היא ירדה לאזור ה-30% ונמצאת מתחת לציפיות האנליסטים.

מחירי המזון תרמו רבות למשבר האינפלציוני. המשבר הכלכלי במדינה התלויה בייבוא הואץ לאור פלישת רוסיה לאוקראינה, דבר שערער את אספקת המזון למדינה. לא רק מחירי החיטה נסקו, גם מחירי מוצרי החלב והירקות זינקו. חלק מהמשפחות מגבילות את התזונה שלהן כאשר כוח הקנייה שלהן הצטמצם.

משקיעים משכו מיליארדים מהפיקדונות בבנקים המצריים והמענקים ממדינות זרות, בראשן ארה"ב ומדינות המפרץ, ירדו משמעותית.

המטבע המקומי נשחק משמעותית בשנים האחרונות וערכו כיום הינו כמחצית מערכו בתקופת משבר הקורונה. ללירה המצרית ערך רשמי המוצמד לדולר אך הוא מלאכותי והיא נסחרת באופן לא לגאלי במחיר שהינו כחצי מהמחיר הרשמי. הכלכלה המצרית, התלויה מאוד בייבוא, הולכת ונפגעת באופן משמעותי ככל שערך המטבע יורד, שכן זה מייקר מאוד, בין היתר, את מחירי המוצרים המיובאים.

חלק אחרון: סיכום

כלכלת מצרים נמצאת במשבר חובות חריף הכולל גם שחיקה במטבע המקומי ואינפלציה מרקיעת שחקים. לצורך ייצוב הכלכלה, מצרים יישמה בשנים האחרונות שורת רפורמות כלכליות. המצב המאקרו כלכלי העולמי המאתגר, בשילוב עם המלחמה בעזה הנושקת למצרים על גבולה עם ישראל, ועם המלחמה באוקראינה, מקשים על ההתאוששות המצרית המתמודדת עם יוקר מחיה חמור שגרם לממשלה לסבסד מזון ודלקים עבור הציבור, מחירי מזון גואים ושחיקה חדה בהכנסות מאפיקי ההכנסה השונים של המדינה – והבולטים שבהם – המעבר בתעלת סואץ והתיירות. מצרים תלויה ברצונם הטוב של זרים המוכנים להשקיע בה ולהלוות לה כספים וההתאוששות שלה תלויה מאוד במצב המאקרו העולמי ובהתפתחות המלחמות בעזה ובאוקראינה.

ככל שההיחלשות הכלכלית תגבר, עשוי להתפתח חוסר שקט אזרחי שעלול לערער את הממשל של א-סיסי, דבר שעלול לפגוע ביציבות האזורית וגם בשקט ארוך השנים ששורר בין ישראל למצרים.